גשר צר

2013

2012-01-02T02:04:00.007+02:00

מכל הרגעים ב2011, שניים ישארו איתי תמיד. על האחד כתבתי כאן.

הרגע השני: מוצאי השבת המיוזעת של ה-23 ביולי. אני עומד על המעקה של רחבת מוזיאון תל אביב, מעל המדרגות המובילות אליה. לפני כמה דקות הגעתי לכאן בהליכה מהירה על רחוב אבן גבירול, משיג את ראשוני הצועדים המתמהמהים. והנה הם מתקרבים, נחשול בני אדם, יפים ומחייכים, בשירה אדירה, בתופים, במגאפונים, בקריאות קצובות, בעיניים נוצצות: "העם - דורש - צדק חברתי".

כשהרשת הסלולרית אפשרה זאת, כתבתי ושידרתי לעולם סטטוס קצר ונרגש:

היה זה מידע שגוי, כמובן. המהפכה לא התחילה באותו רגע. הקיץ בשדרות רוטשילד היה נקודת ציון משמעותית וחוויה מעצבת עבור אלפי ישראלים; אבל המהפכה - התודעתית - מתרחשת כבר זמן רב. המאה העשרים ואחת היא הזמן בו קם האדם מביבי השופכין של המודרנה (קונגו הבלגית / אושוויץ / הירושימה / הקניון) ומתנער אל גלגולו החדש, הגרסא האמפתית של ה-"על אדם" הניטשאי. אבני הבניין של המהפכה הזו הן החירות והיצירה; הדלק המניע אותה הוא האמפתיה כלפי האחר (וההבנה כי האדם וסביבתו חד המה); האויב הוא הפחד, הבורות והאלימות.

תחזית I

זה לא יהיה קל: "האדם" הולך להלחם על קיומו במרחב התודעתי; פחדיו יעבירו אותו אל הצד האפל. האהבה, החירות והאושר מאיימים על אשליית הנוחות, הבטחון והשייכות. כוחות הריאקציה לא יתקפלו בלי קרב. המלחמה תתחולל בשתי חזיתות בה בעת. חזית אחת, ברוחו של כל אחד מאיתנו. החזית השניה תהיה בחברה. אל מול המעטים שמבקיעים את הדרך אל האור, רבים ינוסו מהחירות ויבחרו בהדרה, בהפרדה, בהפחדה, בדיכוי, בשיסוי. ואת האלימות שהם יפעילו נביס בחיוך, בחיבוק.

מעטים יוכלו להמשיך ולדבוק בספה, בשלט הרחוק, במכונית הפרטית, במסעות קניות, בחופשה שנתית בקלאב הכל-כלול. האדישים, שוכני שיכוני השטאנץ בראשון-לציון-מערב, דור שמסמם את עצמו עד בלי דעת מול מסכים שטוחים, יגלו פתאום שילדיהם הצטרפו לקהילה ההולכת וגדלה של שואלי שאלות אכפתיים, של מטילי ספק אחראיים, של חוקרים פרו-אקטיביים, של מרפאים הוליסטיים, או של מחבקי עצים שרוקדים עירומים עם לפידי אש ~~ומדברים על~~ וחיים קיימות. יהיה זה הזמן לבחור אם להאחז בעבר ובערכים שהורישו להם הוריהם, או להניח לילדיהם ליצור את העולם החדש.

אנשים שלא חובקו מספיק בילדותם יגלו פתאום את הריפוי. תעשייות שלמות יתמוססו עד שיעלמו: הבשר, החלב, מוצרי מזון עטופים בפלסטיקאלומיניום, דשנים כימיים, משקאות מוגזים ממותקים, צואה טלוויזיונית, עיתונות צהבהבה, פורנוגרפיה תעשייתית, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות המסייעות לריכוז, בתי הספר, בתי הכלא, בתי הבושת, בתי הזיקוק.

האהבה תנצח. העולם יהיה כאחד.

נבואות זעם, למה זה טוב? אני מעדיף שירי נבואה קוסמיים עליזים.

תחזית II

בעשרים ואחד בדצמבר 2012 יבלו רבים מתושבי כדור הארץ במסיבות אפוקליפטיות שיקושטו בסמלים מתרבות המאיה. אבל השמים לא יפלו, העולם לא יחרב, והאנושות לא תעבור ברגע אחד למימד קיומי אחר. כמה ימים אחר כך נחגוג את סופה של שנה אזרחית אחת ואת תחילתה של אלפיים ושלוש עשרה. אולי במבט לאחור נוכל (אנחנו, או נכדינו) לסמן את 2012 כנקודת מפנה, כשער אל העולם החדש.

התהליך יהיה ארוך וממושך. יהיו בו עליות ומורדות. יהיו בו מלחמות, והפסדים, ומחירים כבדים לשלם. יהיו בו רגעי יאוש ואפלה ארוכה. יהיו אסונות טבע. יהיו אסונות מעשה ידי אדם. יהיו אסונות אקולוגיים. תהיה שחיתות, ופשע מאורגן, וכוחניות, וערסים שעושים מנגל על איי תנועה ביום העצמאות. תהיה אפליה גזענית, יהיה כיבוש, תהיה מדינת לאום שובניסטית, יהיו חוקים אנטי-דמוקרטיים, יהיו חוקים מטופשים, תהיה משטרה, יהיו מעצרים, תהיה אלימות.

אבל האהבה תגבר. רמת המודעות תעלה. יותר ויותר בני אדם יתעוררו. קהילות יתעצמו. החיים שלנו יהיו משמעותיים יותר, מלאים יותר, טובים יותר. מהפכת הקוד הפתוח תגיע לרפואה, לחינוך, למדע, לתרבות, הידע האנושי כולו בקוד פתוח, חשבו על כך. יהיה אפשר לקנות בבית המרקחת רובוט ננו-ביולוגי שמרפא סרטן בזמן שאוכלים ארוחת צהריים. יהיה אפשר לעבוד 12 שעות בשבוע, ובשאר הזמן ללמוד, ליצור, לטייל, לעשות אהבה, לגדל ירקות בגינה הקהילתית, לגדל ילדים.

דמיינו.

גלויה

2011-09-22T14:17:00.007+03:00

זיזי המלח החדים חותכים בכפות הרגליים. הנוף הניחר, הצרוד של מדבר יהודה וים המוות נשקף סביב. עקבות מי המלח הכבדים שמנוניים צורבים את העור, מזכירים בחריפות כל פצע וחתך זעיר.

אני ניצב עירום, בלא ניע, ידיים פשוטות לצד הגוף. דקות חולפות. שקט מופתי, דממה מקצה אל קצה.

כמה דקות קודם: אני צף על מי הים, שיערי טובל במי המלח, המבט נעוץ בתכלת הבהירה של בוקר שהשמש טרם עלתה בו, ורק קרניה הראשונות צובעות את הרקיע מעבר להרים. אני משחרר את המאבק במים וצף בשלווה, אדיש לרעש מנועי הטרקטורונים המעופפים המזהמים את השמים ואת שלוות השבת בחוצפתם.

מסביבי אלף איש, כולם עירומים, כולם נרגשים, כולם שותפים לרגע נדיר ביופיו. רגע של קסם, של חסד.

יתכן וזה נשמע כמו הגהינום, אבל זהו גן העדן. אני מסתכל סביב על האנשים והנשים, וכולם יפים כל כך על רקע הזריחה המדברית, טבעיים כל כך בעורם, בלי להסתיר, בלי להעמיד פנים, בלא ההצגה שנלווית בהכרח לבגדים. אין כאן זכר לדימויי השואה והאימה העולים בנפש המפוחדת; יש כאן בני אדם חופשיים, עצמאיים ועצמתיים, שחוגגים את החיים ואת יופים. אין זו סדום ועמורה; זוהי ישראל החפשית, המשוחררת מכבלי האטימות, השמרנות והדת. זוהי ישראל החדשה, הנאבקת על שימור משאבי הטבע שלה, המכבדת, האכפתית, האוהבת. העם דורש עירום חברתי.

ספנסר טוניק רק מאפשר בשמו את ההתכנסות הזו, והוא המתעד אותה. אנחנו האמנים היוצרים בגופנו, ברגע ובמקום, את ההתרחשות, כה מיוחדת וכה פשוטה. גן עדן או גהינום, זוהי מציאות חלומית. מציאות אחרת, הרחוקה בהינף הסרת הבגדים מהעולם "הרגיל".

בעוד כמה רגעים השמש תטפס לרום השמיים ואנחנו נקרא בנימוס להתלבש ולעלות חזרה לאוטובוסים. אני חושב על הגלויה שבתוכה אני נמצא, ועל המילים שאכתוב עליה כשאשוב מן החלום.

כוכב לכת

2010-11-23T16:01:00.003+02:00

תמיד אותם הכוכבים,

אותה בת צחוק על פני שמים,

כמו זוגות נאהבים

עם רטט נגה בעינים.

תמיד קורן אותו השיר,

תמיד -

אלת הסרנדות!

היא מכְכִּיבה את האויר

בתוך לבי

לבל יפחד עוד.

ומלא עולם כגן כחֹל

האין זה מתפלל הערב,

עת אלוהינו במכחול

כושף את כשופיו בלי הרף?

...

(א. חלפי)

מצחיק לחשוב שפעם רציתי להיות במאי קולנוע.

גם את מלחמות ישראל אנחנו לוקחים איתנו בנדודינו, וגם את המתים. ואת כל האהבות כולן, החל מגן הילדים עבור בבית הספר היסודי והתיכון ושנת השירות והצבא וגם אלה שאחר כך. ואת המין. ואת האהבה הגדולה האחת שבסוף כל האהבות.

עוד אנחנו לוקחים איתנו: ספרים. את אלה שכבר קראנו ואת אלה שעוד נקרא. מילים שהגו אחרים, שצמחו בקרבם, והן עושות את מסע הסמלים מן נפשו של הסופר או המשורר דרך הנייר אל נפשנו שלנו.

הלוואי ותהי לי כספר הספרים הנצחי, בכל שבוע פרשיה חדשה, דרשה חדשה, שיר חדש, מילים עתיקות מתחדשות מול עיני כשאת פושטת בגדיך. יד ביד נלך יחד בפרדס. אני אקרא בעורך, בנשימתך, בנשמתך. אולי אף אכתוב בך פרק או שניים. מי ידע.

ועוד אנו לוקחים: שיחות חולין, פזמונים, רגעי חסד, חלומות. כשאתה חולם אתה מפענח את נשמתם של מקומות כפי שנצרבו בך. וכשתקיץ תוכל לערוך מסעות שלמים מעיר לעיר, מים אל ים על גבי גמל או פיל או מטוס או כל כלי רכב אחר שתבחר, בדמיון או במציאות.

חשבו על המהלך שעושות המילים בנפש. כמו שהולך אדם על החוף לקראת שקיעה. החוף חשוב, והאדם חשוב, אבל חשובה מכל השתקפותו של החוף בנפש האדם, שכך האדם לוקח את נפש החול ונפשה של השמש ונפשו של הים ונפש הגלים ומשקף אותם בנפשו שלו וכך זוכה הוא ברפואה הגדולה שהם (החול, השמש, הים והגלים) מביאים. אך לשם כך כדאי להתבונן בדברים. או לפחות להמהם שיר לכת המתאים לשעה שכזו.

***

בוב מארלי שר קינה עתיקה ביידיש. לכל יום יש שם אחר אך אלה אותם הימים. השמש נראית כאן וכאן וכאן עד שמשלימה את הסיבוב שלה על השמים ואז יש שעת חסד שנקראת שקיעה. נדמה לי שבחיי ראיתי מיליארד ומאתיים מיליון שקיעות, והן כולן כאן בערב שבת זה, עת כוכבים המנסים להדלק מחכים מאחורי תכלת השמים שתסתלק השמש. אני לא מצלם. מה הטעם?

***

ישנם בעולם אנשים מוזרים. ליתר דיוק, מרבית האנשים בעולם הם מוזרים. הם משתמשים בשפה בצורה משונה, ולעיתים קרובות ממלאים את ראשם בהבלים. קשה לסלוח להם על כך, למעט לנשים יפות. להן מותר הכל.

וגם לשמים לקראת שקיעה מותר הכל, כי הם היופי עצמו. והם גם עושים זאת. כלומר, את הכל.

התנועה היא החיים. השינוי הוא המהות. השקיעה היא רק דוגמא מוחשית. כי גם הגלים, וגם האור, וגם הכוכבים, וגם העננים, ובעיקר הנפש. וגם המוזיקה, וכשהכל סביבך זז גם אתה רוטט בקצב עדין.

ואל תדמה מחסומים בְּמקום שהכל פתוח.

המתיקות שאחרי

2010-11-02T18:25:00.007+02:00

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ
(ירמיהו ב, ב)

חיי אדם. מסע שלם, משא שלם.

ההיסטוריה של המאה העשרים נפתלת בסיפורו של אדם. שורשיו נטועים באדמת מזרח אירופה המדממת, עיירה קטנה בפולניה, אלף תשע מאות ושבע עשרה, מלחמת עולם. הדרכים מובילות לוורשה, ומשם לפלשתינה- א"י, ארץ לא זרועה, הרי טרשים קירחים, קולוניה נידחת באמפריה הבריטית. לירושלים, והוא גימנזיסט צעיר; לטכניון בחיפה; לתל אביב ההולכת ונבנית; ולנתניה של סוף המאה העשרים. שורשים עמוקים בזמן, וצמרות נישאות של ברושים בשעת צהריים חמה בבית העלמין בנתניה.

"כן..." היית אומר, פותח דלת לסיפורים, לתמונות, לתבונות, לזכרונות. תשעים ושלוש וחצי שנים, ההיסטוריה של המאה העשרים משתקפת במשקפיו, בדמותו הצנומה, החייכנית.

היסטוריה של מלחמות. על הסיפור טביעות אצבעותיה של האמפריה הבריטית, של נמליה בצילון, של משטרת העמקים, של המלחמה העולמית השניה שפורצת. המהנדס בוגר הטכניון מתכנן עבור האנגלים גשר על נהר החידקל שבעיראק. אחיו הרופא נהרג בדמשק בשרתו בצבא צרפת החופשית. ואחר כך ירושלים הנצורה, וכל מלחמות ישראל.

צבע נמרח על הבד, צורות מספרות, זכרונות נצברים. סיפור חייו נושא אותו אל קצוות תבל, אל אפריקה, אל הפיליפינים, אוסף מזכרות משווקים צבעוניים, שולח גלויות אקזוטיות לנכדים. לימים יהפכו הגלויות למיילים, תמונות מודפסות בשחור-לבן לצילומים דיגיטליים, הסיפורים לזכרונות קטועים, היומיום לחדגוני.

את אהבת חייו, בתו של רב מכובד, הוא מכיר בטכניון. אהבת נעורים ואהבת זקונים, החיים נחלקים פרקים פרקים.

תמיד היו שם מים, חופר בארות ומתכן גשרים, מודד מי שטפונות, בונה סכרים ומערכות מים המרוות את צמאונם של מיליונים באפריקה, מתכנן מתקני התפלה כשבארץ התייחסו לכך כאל פנטזיה פרועה. ולעיתים היו שם גם עב"מים, חוצנים השותים בקשית את תוכנן של פרות וניזונים דרך העור בתוך מרק הבשרים (תאמינו או לא).

איזו דרך נמתחת בסיפור חייו של אדם שבחר להגר ולבנות את ביתו, שותף-יוצר לסיפור הגדול שהוא מוריש לילדיו ולנכדיו; והמה מלקטים זכרונות, אוספים את הפרטים לתצרף התמונה השלמה, לעבודת שורשים. זוהי הירושה הגדולה שהוא מעניק להם, ואין להם צורך באחרת: סיפור של בניה, של בריאה, של התחלות חדשות ושורשים צעירים שהולכים ומעמיקים כאן באדמה. ועוד הוא מעניק להם בירושה: את האהבה למקום, ואת רוח הנעורים, ואת היד המציירת והמצלמת, ואת החשיבה ההנדסית, ואת החיוך, והסקרנות, ואת אהבת המסעות בעולם, ואת רוחב האופקים עד אין קץ.

ולא יכול היה הוא להמנע מלהוריש גם פחדים, סודות ושקרים. אך אנו נלקט במורשתו ונקח את אשר ראוי לקחת, זוכרים את דברי הנביא.

הברושים מרכינים את ראשם לעינינו, דמעות שוטפות את הפנים. אנחנו נפרדים וזוכרים, את חסד הזקנה ואת חסד הנעורים.

נ"צ 9א

2010-09-10T17:25:00.003+03:00

על המפתן ניתן לחוש בבית כולו. הריחות העולים ממנו מתגנבים אל האף בלי שביקשנו, מרמזים על שנים של היסטוריה המתנקזות אל העתיד הצפון בפנים. בתוך האפלה השולחת ידיה לעוטפנו זורח אור גדול. צלילים באים אל האוזן בלחש, מספרים סיפור עתיק במנגינות חדשות. האוויר הבוקע מן החלל שבפנים מלטף את העור כמשבו המרענן של מזגן הבוקע מחנות אל הרחוב בצהרי קיץ חם. הלשון מגלה מתיקות של דבש ומרירות של קליפת תפוח, חריפות של חזרת, חמיצות גרגרי רימון.

אנחנו שולחים רגל, ובצעד ארוך עוברים פנימה, נותנים לקסם לעבוד עלינו, מודעים בכל רגע, שווי-נפש בכל רגע. מה מתחולל במעמקי הנפש כשאנו חוצים את המפתן ונכנסים אל המקדש שבזמן, אל היום הראשון בשנה השניה בעשור המי יודע כמה? מי מחזיק את המחיצות הדקות שבין השנים, את תפאורת סיפור חיינו הצובעת את הזמנים בצבעי גוף משתנים, משתנים? השער פועל את פעולתו. אנחנו עוברים. ספיראלת הזמן מתעגלת באותו עיקול מוכר-לא-מוכר, בפיתול שבין עונות השנה. נקודת הציון היא הבטחת הרוח כי הגשם בעתו עוד יגיע אחרי מדבריות הקיץ.

אנו מברכים זה את זה, ונדמה שמעולם לא היינו כה מבורכים. לאחדים מאיתנו זהו מקור פליאה ונחמה; אחרים נבהלים מעוצמת הברכה, ומוצאים מפלטם בציניות ובצחוק קצת פראי, קצת לא ברור; אותם נברך בחמלה.

שנה טובה, אנחנו אומרים. אין זה ניחוש, אין זו השערה או כוונה. אנחנו יודעים: זו תהיה שנה טובה.

צילום: לימור. דוגמנית: נגה

מקומון

2010-08-02T15:19:00.003+03:00

בתחילת השבוע הראשון של יולי הופיעה מודעת אבל על דלת הדירה בקומה מתחת. מקס יונתן מנו, בן להוריו ואחיו שיבדלו לחיים ארוכים, יטמן בהרצליה. לא הכרתי את מקס; ראיתי אותו לפעמים בחדר המדרגות, חייכתי, אמרתי הי, הוא אמר הי. בניין בן שתי קומות, שש דירות בסך הכל; השכנים נחמדים, אומרים שלום במדרגות, שום דבר מעבר לזה. בית משותף עם חדר מדרגות מטונף.

במשך שבוע ראיתי שוב ושוב את מודעות האבל על דלת הדירה בקומה הראשונה, על דלת הכניסה לבניין ובחדר המדרגות. לא יכולתי שלא לתהות מה קרה לשכן מלמטה עם שני השמות הפרטיים וההורים האבלים בהרצליה, והשותפים לדירה שנשארו עם חדר ריק, וכמה זמן יקח עד שדייר חדש יכנס לגור בחדר. חיפוש קצר בגוגל לא העלה דבר.

קצת יותר שבוע לאחר מכן, במהלך טיול בוקר מוקדם עם הכלבה באלנבי, אני רואה בפיצוציה את "העיר" של השבוע. מעל תמונה לילית של הרחוב בו אני עומד מסופרים הרגעים האחרונים בחייו של השכן שלא הכרתי. עמדתי ברמזור, מעלעל בדפים, קורא במהירות.

"השיחה במוקד 100 של המשטרה התקבלה ביום חמישי בשעה 23:33. מישהו דיווח על אדם שמסתובב באלנבי עם אקדח, יורה באוויר ומנסה להתאבד. בצד השני של השפופרת היה מקס מנו. לאחר שסיים את השיחה, הוא יצא מהפיצוציה, שלף אקדח... ירה שתי יריות באוויר, התקדם עד מרכז הכביש, תחב את הנשק לפיו וירה. הייריה הראשונה לא עבדה. הוא דרך את הנשק וירה עוד פעם"

מהכתבה של ליטל גרוסמן ועופר מתן עולה הסיפור הבא: יונתן מנו נולד בהרצליה ושירת בתותחנים, אז אימץ לעצמו את השם מקס. אחרי הצבא החל לעבוד כברמן במועדונים במתחם אלנבי, אז החלה להבנות דמותו הצבעונית והבולטת, ברמן שמגיע לעבודה עם בגדי לייקרה ואזיקים, מלהטט בכוסות ובקבוקים באוויר ומדליק אש במשקאות. הוא עבר לגור בפינסקר, מרחק שני בניינים מלב הסצינה באלנבי. לפני שנתיים החליט שמיצה את קריירת הברמן ועבר לעבוד בתור מאבטח במגדל האופרה, וגם אז המשיך לצאת, לבלות ולשתות במועדונים שבמתחם.

ביום חמישי בלילה, כמה שעות אחרי שסיים משמרת במגדל האופרה, מנו בן השלושים ואחת נכנס לפיצוציה באלנבי, מתקשר למשטרה מטלפון מטבעות ומספר להם שמישהו מסתובב ויורה ברחוב. הוא מנתק את השיחה ויוצא לרחוב, מתחיל לירות באוויר, וכשהוא נעמד באמצע הכביש, מכוון את האקדח לראש ולוחץ על ההדק. באקדח יש מעצור; מנו מתפעל את המעצור, דורך את הנשק ודופק לעצמו כדור בראש. במועדונים מסביב המסיבה לא נפסקה.

הכתבה מספרת את הפרטים, אבל לא שופכת אור על הסיפור. הריב עם החברה באותו ערב לא נראה כמו עילה מספקת להתאבדות, ההורים והמשפחה נשמעים אוהבים וכואבים. רק סצינת השכרות, המסיבות עד סוף הלילה בתחתית של תל אביב, החיים על הקצה, המוחצנות, הזיונים – נראים כמו נוף שבו הגיוני, אולי, לרצות לגמור את החיים בשואו מהסרטים, בלב המסיבה, מול כולם. אחת מחברותיו מצוטטת בכתבה: “הוא פשוט החליט שהוא מנצח את העיר הזאת, ובסוף היא ניצחה אותו. הסצינה הזאת לא עושה טוב לאורך זמן. יש בה סוג מסויים של ריקנות. זה מגיע לשלב שבו אתה יושב לבד בבית ואתה שואל מה אני עושה עם עצמי”.

אני מסתכל על התמונות המצורפות לכתבה: צילום של מקס הנראה כצילום מאתר מסיבות; שתי תמונות של רחוב אלנבי; צילום של הבניין שלנו, הכעור; צילום של מודעת האבל. אני מסתכל מסביב, על הרחוב, על הבניין, עולה במדרגות ורואה שמודעת האבל כבר הוסרה מדלת הדירה.

הודו

2010-04-08T02:00:00.024+03:00

אתה חייב לאהוב אותה.

הודו הולכת אחרי ברחוב, על כתפה תינוק ישן. היא מתחננת לנדבה, מרימה את ידה אל פיה בתנועה מתרפסת, ממררת בבכי. היא רעבה. אני מתרחק והיא אחרי, מלווה כצל. אני אומר לה: די הודו, לכי מכאן. צ'לו. אני אינני כאן, אינך מבינה? הארנק שלי ריק ובכל מקרה אין לי מה לתת לך, וגם אם היה לא הייתי נותן. אל תתרפסי, אל תתחנני, לעולם, בפני אף אחד. היי מלכה, מצאי את נקודת האיזון שבתוכך, שחרר את עצמך.

הודו עומד לידי בסמוך למעקה מעל הים, ליד השער המשקיף אל המפרץ. על ידו השמאלית שעון מוזהב, נעליו מצוחצחות, חולצתו מכופתרת. לידו ילדה כבת ארבע אולי, לבושה בגדים יפים, קישוטים בשערה, נעליה הקטנות מעוצבות. הם משוחחים ביניהם, מביטים בסירות המתנדנדות על המים תחתינו, מתרפקים זה על זו בבטחה, בשלווה. הם אינם מסתכלם עלי, אינם מתייחסים. אני אינני כאן.

תסתדרו לכם לבד, קחו אחריות זה על זה. ונקו כבר את הפלסטיק הזה שאתם זורקים בכל מקום.

אתה חייב לאהוב אותה.

הודו מתפשטת לפני, מניחה את כל הקלפים גלויים על השולחן, לא משאירה שום סודות חבויים.

הודו עוטפת אותי, מתנחשלת בתוכי, הווה אותי. הודו באה והולכת, מתקרבת ומתרחקת, משתנה כל הזמן ותמיד נשארת. הודו מטונפת, מרוממת, נשגבת, מעצבנת, מזעזעת, מצחיקה, קורעת לב. הודו כך והודו אחרת, פנים ללא שמות, סיפורים ללא מסגרת, הריסות מתפוררות של מה שהיה ואורות צבעוניים של מה שיהיה, צבעים וריחות וקולות ודחיסות ותנועה וקדושה וחמדנות וכאוס ושלווה מוחלטת.

אתה חייב לאהוב אותה, אחרת תשתגע או תברח או סתם תהיה אומלל. בריקשה מטרטרת בתנועה סואנת באמצע הלילה, תקוע מאחרי עגלת יד עמוסה חציר, ותמיד יש שם גם פרה וכלב רחוב מרוט ועשן אגזוזים וקסם בלת מוסבר שממלא את הלב.

צילום: תמר

אינטימיות

2010-04-01T12:12:00.001+03:00

כשיצאת לדרך באותו לילה נראתה הילת הירח זורחת מעבר לפסגות, ולמחרת בבוקר האירו קרני שמש ראשונות את הגבעות הירוקות מצידו השני של הנהר. בתי העיירה התנמנמו עדיין, נותנים לרוח העדינה ללטף אותם לפני שיעלה חומו של היום וחומו של הגוף, לפני שתחל מהומת האלוהים לשטוף את הרחוב.

ונדמה שעל שפת הנהר הכל מתנקה, היא שוטפת חטאים ואוספת כאבים ומנקזת פצעים וסוחפת את הטינופת שנצברה בתוכנו פנימה ולוקחת אותה איתה הרחק במורד הזרם. כל הזמן כאן ותמיד גם במקום אחר, ראשה בקרחוני ההרים וזרועותיה חובקות אותך כאן בגבעות וליבה במישורי בנראס שם בוערות המדורות יום וליל על גדותיה ורגליה משכשכות במי האוקיינוס היכן שנמרים בנגלים משחרים לטרף.

זוהי אינטימיות. להשאר קרוב גם כשמנגינת הנדודים פורחת בלב, להתמקד ולהביט עמוק בעיניה. לשמוע בכל לילה את הרעש הלבן של הנהר, את הרוח באמירי העצים, את נשימותיה השקטות. להתפעם בכל בוקר מכל עלה שנד ברוח, מיפי הגבעות וממרקם המים, מכל טיפה המכילה בתוכה יקום שלם, מעורה, מפניה, מריחה, מנוכחותה. לשמוע את אותו סיפור שוב ושוב, להכיר היטב כל פרט, כל נקודת חן, כל אבן על שבילי גדותיה, כל מרצפת ברחוב, עד שהן נחרצות עמוק בתוכך והן חלק ממך; ולהיות מופתע בכל רגע מחדש.

להיות שם. עמוק בתוך המים, בצלילה חופשית אינסופית אל מרחבים לא מוכרים של דממה, בלא זמן, בלא תוויות הגדרות מגבלות מסגרות נתיב או מטרה, בלא צל של חשש; בחופש המוחלט של היות יחד. להתבונן בעולם ולגלות: כל מה שיש בו זו אהבה עד אין קץ.

סדהנה פורסט

2010-02-25T12:00:00.010+02:00

I

למה אתה מכור?

לסמים קלים? אולי קשים? לסיגריות? לקפאין? לסוכר? לאלכוהול? אולי אתה לא יכול בלי ארוחה בשרית כל יום, בלי חלב בקפה, בלי המכונית הפרטית, המזרון הרך, החדר האינטימי שלך, בלי מקלחת חמה מדי יום?

אולי אתה מכור למשחת שיניים, לשמפו, לסוג ספציפי של דיאודונט, לקרם לשיער של חברה מסויימת, לבושם ממותג, לקניית בגדים חדשים, לגאדג'טים אלקטרוניים משוכללים, לקפה לתה לשוקולד לממתקים לספרים לעיתונים לפייסבוק לפורנו לסדרות ריאליטי לטלוויזיה בכלל לגלגל"צ, למוזיקה אלקטרונית להופעות רוק למסיבות למועדונים לרפואה מערבית לאנטיביוטיקה למשככי כאבים לחדשות לפוליטיקה לכדורגל לדייטינג לעבודה לחדר כושר למין מזדמן להצלחה לחיים הנוחים לטיסות לחו"ל לשריפת דלק לחשמל, הרבה חשמל, למים זורמים, לכסף.

דמיין: לגור ביער. לטעת עצים, לשמר את מי הגשמים שיחלחלו למי התהום במקום לזרום אל הים. לגדל גן ירק קטן, להסתפק במועט, לוותר כמעט על כל מה שפוגע באדמה ובסביבה. לגור בבקתה הבנויה מחומרים "רכים" ומקומיים, להפוך את ההפרשות שלך לדשן ולזבל אתו את האדמה. להתנתק מרשת החשמל ולהסתפק באנרגיה סולארית, להמנע מפלסטיק. לאכול במודעות, להיות בהרמוניה עם הטבע ובעלי החיים שבו, לגדל את הילדים שלך ואת עצמך באופן חופשי וטבעי, לשמור על הסקרנות, להתפתח, לגדול עם היער.

II

יורית ואבירם רוזין הם אנשים מעוררי השראה. הם עזבו מאחוריהם קריירות מצליחות ובטחון כלכלי, חברים ומשפחה ועברו לגור בהודו. לפני שש שנים, אחרי שהבינו שאין מקום שבו הם יכולים להגשים את כל מערכת הערכים שלהם, הם הקימו בשולי העיר האוניברסלית אורוויל את סדהנה פורסט: לכאורה, פרויקט ייעור שמטרתו נטיעה מחדש של "יער עד טרופי יבש", סוג היער המקומי שנכרת ולמעשה הוכחד כמעט עד אחרון העצים בידי המערכת הקולוניאלית. בפועל, זהו פרויקט חינוכי סביבתי בסדר גודל עצום, אשראם של חיים אקולוגיים-מקיימים.

לחשוב על סדהנה פורסט כעל בית ספר לחיים מקיימים זו אולי סתירה פנימית, כי יורית ואבירם לא מאמינים בבתי ספר. את הבנות שלהם הם מגדלים בחינוך טבעי ( Unschooling / Natural learning ), תפיסה הגורסת שהדרך הטובה ביותר להתפתחות ילדים היא לאפשר להם ללמוד בעצמם, כשהם מונעים בידי הסקרנות המולדת שלהם, ושניסיונות מכוונים ו"ממוסגרים" ללמד את הילד מסרסים את אותה סקרנות. אך לא רק הילדים גדלים ומתפתחים כאן בלמידה טבעית. גם המתנדבים הרבים המגיעים לסדהנה, רובם בתחילת שנת העשרים לחייהם, עוברים התנסות חווייתית יוצאת דופן באורח חיים המהווה כפירה בכל מוסכמות החיים המערביים: בלי מסחר ועסקים, כמעט ללא מוצרי צריכה מעובדים, בחיבור עמוק וחם לאדמה, לטבע ולאנשים מסביב. אז אין פה שיעורים מסודרים אבל יש כאן "סקול" - במובן אסכולה – מערכת ערכית והשקפת עולם ברורה, סדורה ומגובשת.

סביבה היא לא רק מרחב חיצוני. אתה מה שאתה אוכל, וגם מה שאתה שותה, מה שאתה נושם, מה שאתה צורך, מה שאתה משליך. הסביבה שלך היא אתה. אחריות סביבתית אינה רק דאגה לדורות הבאים, אלא בחירה ביצירה ועיצוב של החיים שלנו, של העולם המשתנה במהירות כתוצאה ישירה מכל פעולה שאנו עושים. החיים בסדהנה פורסט תובעים ממך מודעות סביבתית: אתה יודע בדיוק בכמה מים אתה משתמש כי אתה סוחב אותם בדלי מהמשאבה למקלחת ולכביסה, מודע לכל פעם שאתה מכניס תקע לשקע ושותה ממנו חשמל בכדי לטעון את הלפטופ, מכיר באופן אישי כל פיסת עץ הנכנסת לתנור בכדי לחמם סיר לבישול, ושם לב לכל פיסת נייר או פלסטיק שנזרקת לפח המחזור המיועד לה. מישהו חושב על ההשלכה שיש לכל מרכיב בתפריט המזון שלך, ובכל פעם שאתה הולך לשירותים אתה רואה שהפסולת היוצאת מגופך חוזרת אחרי תקופה קצרה לאדמה בכדי לדשן את עצי היער שנטעת. אתה משקה ומזין ונושם אל הצמחים דו-תחמוצת הפחמן, ומקבל מהם חמצן ועץ לבערה ופרי מאכל. וכך, בדיאלוג מתמיד עם העצים, היער מגדל אותך.

אך ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר על הנפש מקורה בחברת בני האדם שסביבך. מאות מתנדבים בשנה מגיעים לסדהנה פורסט מכל כנפות תבל, דוברי אנגלית צרפתית ספרדית עברית רוסית טורקית מקדונית אסטונית יפנית קוראנית סינית איטלקית פורטוגזית גרמנית בולגרית הולנדית הינדי טאמיל רג'אסטני ביהרי טלוגו (ועוד) שישנים, אוכלים, עובדים,יוצרים וגדלים יחד. ריכוז כה גבוה של אנשים יפים, מחייכים, מחבקים ואכפתיים ממיס שכבות גם אצל סתם ציניקנים. המרחב המגונן, המכיל ונטול השיפוטיות שקיים בחווה מאפשר לכל אחד ואחת, בין אם הגיע לשבועיים, לכמה חודשים או לשנים, ללמוד ולהתפתח בדרכו.

אין ספק, החיים בסדהנה אינם מתאימים לכל אחד (למעשה, לכשלעצמם הם כנראה לא מתאימים לאף אחד, להוציא את המעטים שבוחרים לראות במקום את ביתם). יורית ואבירם בנו את סדהנה ויצרו סביבת חיים שבה הם יכולים להגשים את עקרונותיהם ללא פשרות ולגדל את בנותיהם כפי שהם מאמינים שנכון. אבל הדלת הפתוחה של ביתם מאפשרת לכל מי שמוכן לכך הזדמנות שאין כמוה להתנסות, לאתגר ולבחון את אורח חייו.

באופן לא מפתיע, ההתנהלות של סדהנה פורסט דומה בעיקר לזה של אשראם. משמעות המילה סדהנה היא "הדרך", במובן החיפוש אחר האמת, הדרך הרוחנית, הנתיב להארה. השם אינו מקרי. סדהנה פורסט מציעה נתיב ייחודי בנוף האשראמים של הודו: לשרת את האינטרסים הנעלים של האדמה, לעבוד במודעות הולכת וגוברת ולהיות חלק מהאחד האינסופי המתבטא בטבע, בבעלי החיים, בשבט, ביער. הרוח שם, כמעט מתחת לפני השטח, בלי לדבר יותר מדי, מחכה שתגלה אותה בתוכך.

III

אולי לפעמים נדמה שהנוחות שמציעים חיי החומר תמיד תביס את מחבקי העצים המבקשים לרפא את העולם, ובדרך תחריב את החיים על פני כדור הארץ. אבל יש כח אחד שיכול להביס את הנהייה אחר חיי הנוחות, וזו האהבה.

גם במובן הזה סדהנה פורסט היא בית ספר, מרכז עולמי של התנועה העולמית שאין לה שם, מרכז, מנהיג או פנים; תנועה של אחווה ושל פתיחות, של שפות רבות ודבר אחד. תנועה עצומה זו מתבטאת בסדהנה באלפי המתנדבים שמגיעים מהדרכים, חולקים יחד לזמן מה את החזון המשותף, נושמים אותו עמוק אל תוכם ביער ויוצאים הלאה להפיץ בעולם את בשורת האהבה.

אולי זו רק נקודת המבט שלי ואולי בגלל זה אני ממשיך עכשיו הלאה, אבל כרגע נראה לי שבשביל ללמוד אנסקולינג באמת, בכדי להיות אנסקולד באמת, צריך בסופו של יום לעזוב את בית הספר ואת תפיסת העולם המגובשת והחדה שהוא מציע, לקחת ממנו מנה גדולה של השראה ואהבה, ופשוט לצאת אל הדרכים האינסופיות של הודו, אל ההרפתקה הגדולה של החיים.

האתר של סדהנה פורסט: www.sadhanaforest.org

ביטול בית הספר

2010-02-16T04:19:00.006+02:00

היום הגרוע ביותר בחיי היה היום השלישי בכיתה א'. אני זוכר איך הגעתי, רחוץ ונרגש, עם תלבושת אחידה ליום הראשון ללימודים. בריסטולים צבעוניים, שלום כיתה א' בגיר על הלוח (הייתי בין השניים היחידים שידעו לקרוא כבר בגן חובה), מורה חדשה עם שם מוזר, עמידה בטור במסדר בחצר הבטון, ברכות ברמקול והתרגשות גדולה, חזקה אף מזו שיכול לעורר צעצוע חדש.

בתוך יומיים נעלמה ההתרגשות, והגיע השעמום. אליו נלוותה תחושה מטרידה שגרמה הסביבה -האלימות והכוחנות שעמדו בלבה של המערכת החברתית, ובעיקר המסר הסמוי ששידרו המורות המרירות, הצועקות, שותות הקפה הנמס, המעשנות, חסרות המעוף, המיושנות. סביבת העבודה של הבריות האומללות האלה היתה בלתי נסבלת. חדר המורים הצפוף, הרועש, על ריח הקפה הנמס שבו, המסדרונות והחצר הרועשים-גועשים בהפסקות, המלחמה על המשמעת בשיעורים, עומדות לבדן מול כיתות שהחלו בעשרים וחמישה תלמידים בכיתה א' וגדלו למעל ארבעים וחמישה תלמידים בתיכון, מעבירות חומר לימוד עבש ורקוב (רבים מספרי הלימוד שלי ביסודי ובתיכון שימשו גם את אמי, מעל שלושים שנה קודם לכן), בודקות בזה אחר זה מבחנים בעט אדום, מסמנות שגיאות, מעניקות ציון.

אני כותב על המורות, בנקבה, כי גברים בבית הספר היו רק שלושה: המנהל, המורה להתעמלות ואיש התחזוקה שכונה "השרת", דמויות חשובות אך מעטות השפעה בתמונה הכוללת, הבלתי-מאוזנת.

היום השלישי בכיתה א' היה היום הגרוע בחיי כי הוא התחיל תקופה של שעמום טוטאלי, של פאסיביות בלתי נסבלת, שעות על גבי שעות של בהייה בקירות, במאוורר התקרה, בציור על שולחן הפורמייקה, בחלומות בהקיץ, בהתבוננות בענפי העץ זזים בחלון, בעננים החולפים בתכול השמים, בהמהום מנגינות. הסקרנות והרצון ללמוד היו מנת חלקי ביומיים הראשונים, ואחריהם הגיעו שתים עשרה שנים של אדישות. למדתי מעט מאוד מהמערכת. את רב הידע שאבתי מקריאה בספרים ובעיתונים ומצפיה בטלוויזיה. ביסודי, כשלמדנו על גוף האדם, הבאתי לשיעור ספר עשיר בתמונות ובטקסט מעניין על הנושא. קראתי מתחת לשלחן, וננזפתי כשנתפסתי.

בכיתה ו' חוויתי חרם חברתי חמור מצד חלק מהתלמידים בכיתה. העמדתי פנים שזה לא מזיז לי, ושנאתי הופנתה למוסד החינוכי אליו אולצתי ללכת. נעדרתי הרבה, לומד לשקר במצח נחושה כדי לתרץ את החיסורים ואת אי הכנת שיעורי הבית, נוסע לתל-אביב כדי להסתכל על תקליטים ב"חור בשחור" ולנשום אוויר בחוף הים כדי להמלט מתחושת המחנק שהטיל עלי בית הספר. עם ההתבגרות למדתי להפסיק לפחד מהמורים, מהמנהל, מהמערכת. האיומים שלהם לא עבדו עלי יותר, ואז זכיתי בחירות וגם הצלחתי ללמוד כמה דברים, בעיקר במסגרת תנועת הנוער אליה הצטרפתי בכיתה י' ושהעניקה לי מרחב התנסותי-חינוכי שלא נתקלתי בו לפני כן.

כמה מורים טובים שפגשתי בדרך והשיעור הגדול והמתמשך ב"איך לא לחנך ילדים" לא הצדיקו את התוצאה הסופית: הנזק שגרמו שנות בית הספר שלי היה רב מהתועלת. המחשבה על הפוטנציאל הגלום באותן שנות ילדות מבוזבזות גורמת לי לחייך חיוך סקראסטי בהזכרי במספר הפעמים בהן שמעתי מנציגות מערכת החינוך על הפוטנציאל הלא ממומש שלי. היתכן שהן דיברו על עצמן? על בית הספר שבו היינו כלואים יחד, אסירים וסוהרות?

נראה שלא. באופן אימננטי למהותו, בית הספר המודרני אינו כולל אפשרות לחוויה חינוכית מפתחת עבור "התלמידים". לבית הספר המודרני - בו ישנם מורים, שיעורים, כיתות, חוקים, ציונים, היררכיה, משמעת, תלבושת אחידה (על גרסאותיה השונות – בתקופתי היו גזוז וליוויס תלבושת אחידה) ולמידה פרונטאלית-פאסיבית – לבית הספר הזה, תוצר מובהק של המהפכה התעשייתית, יש שתי מטרות: האחת, להיות בייביסיטר ולאפשר להורים ללכת לעבוד ולהתפרנס. השניה,לגדל אזרחים יצרניים שישתלבו באופן המיטבי במערכת הכלכלית-חברתית המשעבדת, ההישגית, ההיררכית שמחכה לקלוט אותם ברגע ש"יסיימו" את מסלול ההתבגרות שנכתב עבורם בידי אחרים. ושתי המטרות האלה הן אחת – להניע את גלגלי הקפיטליזם.

בחברה הפתוחה שרבים מאיתנו חולמים עליה, בית הספר צריך להראות כל כך אחרת עד שיתכן והשם "בית ספר" אינו הולם אותו עוד. האם ניתן לכנות בשם זה מרחב בו אין מורים, וכולם לומדים ומלמדים כל הזמן? מקום בו יש הזדמנויות במקום שיעורים, מפגשים במקום כיתות, הסכמות במקום חוקים, חיזוקים ומשוב במקום ציונים, דיאלוג במקום היררכיה, מגוון במקום האחדה (ולא רק בתלבושת), יוזמה ומעורבות במקום פאסיביות, תמיכה הדדית ומשמעת עצמית במקום פחד, איום ועונשים?

בעיני, אלו הם הם המאפיינים המרכזיים של הסביבה החינוכית שבה הייתי רוצה לגדול, גם היום ומעתה והלאה, ובה ארצה לגדל את ילדי.

שלו וסדהנה

קישורים קשורים:
http://he.wikipedia.org/wiki/ביטול_בית_הספר
http://he.wikipedia.org/wiki/ג'ון_הולט
http://www.beofen-tv.co.il/

הלב הוא הארונצ'לה

2010-02-01T20:51:00.013+02:00

כל קשר בין המציאות שתתואר להלן לבין העולם כמו שהוא, הוא פרי הדמיון.

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה ושמה הודו, חי נער בשם ונקטראמן. כשהיה בן 17 התחיל משוטט בדעתו, עד שמת. כשהתעורר מהמוות, ידע שהוא אינו מי שחשב שהוא לפני כן. קם והלך לו מבית אביו ונסע. הרכבת הביאה אותו לתחנה קטנה ליד הר בשם ארונאצ'לה, גבעה קדושה אשר ההינדים מאמינים שהיא שיווה עצמו, בהופעתו בעולם כעמוד של אש.

הארנוצ'לה והנער התיידדו מיד. נישא על כל סביבתו, הדור ורב שנים, הזמין ההר את הברהמין היחף לעלות עליו. הנער הלך בשביל המתפתל בין עצי הפרי, הקופים והפרפרים עד שהגיע למערה. הוא נכנס והתישב, רגליו משוכלות, נושם את האויר, מהרהר, ממקד את מחשבתו בחקירה עצמית, בשאלה "מי אני?". השאלה הדהדה בקירות המערה, ותשובתו של ההר – המורה - הדהדה בנפש התלמיד.

הזמן עצר מלכת. כל מה שהיה – הווה היה. אהבה מילאה את גופו ונפשו של הנער, את תודעתו, עצם קיומו היה אהבה. ההר הכיל את הנער בתוכו עד שהיו אחד, תודעה אחת, גוף אחד, הם והטבע סביבם וכל מה שקיים בעולם מתחילתו ועד סופו, בכל הזמנים, כל האנשים, כל בעלי החיים השמים הציפורים הכוכבים השמשות הימים הירחים המחשבות הצלילים, בתנועה בלתי פוסקת הנמשכת לעד, והכל היה אהבה, והכל היה אחד, והכל היה אור מבורך, והכל היה מודעות.

והיתה שתיקה. מילים לא היו. ולא גבולות.

כשהתעורר ויצא מהמערה ראה הנער את המציאות כפי שרואים אותה בני האדם, וידע שהיא חלום, אשליה ותו לא. הוא ראה את הגוף בן התמותה על תחושותיו וחושיו, ואת הזמן החולף, ושמע את המחשבות מתרוצצות בתודעתו ומבנות את "המציאות", וזכר את האמת. חיוך גדול עלה על שפתיו, אור מילא את עיניו, ובליבו היתה רק אהבה, אוקיינוס של חמלה, אושר ללא גבול. והוא ידע כי לעולם לא יחזור עוד להיות מי שהיה, וכל מה שיוכל לעשות עם הגוף והאישיות שלו בעולם בני האדם הוא להפיץ בקרבם את האהבה ולקרבם אל ידיעת עצמם.

וכך הפך התלמיד למורה, ובכל רחבי הודו וגם בארצות אחרות נפוצה השמועה אודות עיניו המאירות ונוכחותו האוהבת, שהיא לבדה מספיקה על מנת להעניק ברכה ולהאיר את הדרך אל האמת. תלמידים התקבצו, שירים נכתבו, סיפורים סופרו, מאמרים פילוסופיים פורסמו, נבנה אשראם גדול לרגלי ההר. המורה הזקן המשיך לחיות בענווה, מהלך בשבילי ההר כשלגופו פיסת בד ומקל פשוט, מדבר עם בעלי החיים, יושב על הארץ בשיכול רגליים, אוכל ארוחות פשוטות על עלה בננה.

כשנפרד מגופו, והוא בן שבעים שנה, ראו רבים בהודו כוכב שביט זורח בשמי הלילה מעל הארונאצ'לה.

ההר עדיין שם, ולעיר שלרגליו מוסיפים לבוא תלמידים ותלמידי תלמידים, מבקשים ללמוד ולקבל השראה. חלקם יושבים למדיטציה שעות ארוכות במקומות בהם היה אותו מורה זקן יושב, במערה או באשראם, חוזרים ושואלים את עצמם "מי אני?". רבים מגיעים בלילות של ירח מלא ומקיפים את ההר. אחרים שרים שירים על אהבה ואור, לובשים בגדים לבנים, עורכים טקסים מקודשים. אחדים מנסים קיצורי דרך, שותים תה צמחים מהאמזונס כתרופה לאשליית הקיום האנושי. יש הנוטעים על ההר עצים. ויש כאלה שמתאהבים, יושבים על סלע מול השקיעה, מתנשקים עם הירח המלא המלטף את צלעות הארונצ'לה. וכולם אחד.

In the heart, Arunachala

It is shiva, it is shankara

In the heart, Arunachala

It is shiva, it is Ramana

In the heart, Arunachala
you are calling, you are calling me
In the heart, Arunachala
I am coming, I am coming home

קודש בחול

2010-01-15T17:17:00.003+02:00

איזה קסם משתרר פה לקראת שקיעה. החוף הופך למקש של אור. לוחמי הטאי צ'י נעים בדממה בוטחת, אמנים הקרקס מלהטים בכדורי בדולח, במוטות הג'אגלינג, בריכוז רב ובהנאה. נערות עם חישוקים, עם פויזים, נערים עם צלחות מעופפות, משחק כדורעף, רקדניות רוסיות מתאמנות בתנועות חדשות מול הרוח הבאה ממערב, שיערן מתבדר. קבוצה של היפים זקנים ומטיילים צעירים מתערבבת במוקד של מוזיקה, תופים, גיטרה, חליל, חצוצרה, סקסופון, מחוללים מול השמש, גלשני עפיפון הולכים על המים, כלבים מתרוצצים, ילדים בונים בחול ארמון אחרון להיום, תיירים מצלמים את השמש צוללת אל הגלים. אין עוד מסיבות כאלה: מוזיקה טבעית, שירה זורמת, אוניברסליות מוחלטת, ריקודים חופשיים, זקנים וילדים, אנשים יפים מאלה אין.

זהו מקדש ספונטאני, ובכל זאת אתה יודע שהוא יהיה שם ערב ערב, מקדש של זמן ושל מרחב, שקיעה בחוף.

בצהריים כיסו עננים את השמים והשמש הטילה את צילו של הירח, יוצרת שבר בשגרה הקלילה של היום תחתיה. ברהמינים ישבו במדיטציה על החול, בין תיירות חשופות חזה, אמונתם אסטרולוגית, עיוורים לסביבה. בטלוויזיה המקומית הקדישו לאירוע רצף שידורים מיוחד כבר יומיים קודם, עם אסטרולוג באולפן שענה בסבלנות לשאלות המגישה. אבל כאן על החוף, מלבד כמה מצלמת ומבטים מסונוורים שהורמו לעבר השמים, ליקוי החמה עבר ללא משברים.

יום השישי, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: הסרטנים בחוריהם, והדיגים ורשתותיהם, והילדים וארמונותיהם בחול, והתרמילאים עם תיקיהם, והלהטוטנים עם ציודם, והנגנים עם כליהם, ומוכר הגלידה עם אופניו ופעמונו, ומוכרות התכשיטים והבדים עם מרכולתן, והנערות בשמלותיהן, וההלכים עם כפכפיהם בידיהם, והאוהבים עם אהוביהם, יד ביד, בלי זכרונות, בלי תוכניות, מקדשים את הרגע ואת השמש, ואת העולם שהוא כדור, זה ברור זה ברור.

וכאן כל יום הוא קדוש, כל רגע מבורך, וכל ערב יש קבלת שבת, ואותו כוכב ראשון זורח במערב.

14-15.1.10

אותו הים

2010-01-11T17:08:00.001+02:00

יכולתי להשאר כאן לנצח, או לפחות עד סוף העונה. החיים נוחים במידה שמקשה על היכולת לכתוב שירים: הבחורות יפות, במראה טבעי ושיער לא מסורק, האווירה חמה ומשפחתית, המחירים זולים, המוזיקה בפנים, השקיעות לפנים, הסכנה היחידה נגלית בדמות פרות המשוטטות על החוף ושעלולות לזלול דפים במחברת בזמן שאתה במים.

ההתלבטות העיקרית היא באיזו מהמסעדות לאכול ארוחת ערב, ומה להזמין מהתפריט: שרימפס מטוגן בלאפה עם חומוס צ'יפס וסלט במסעדת "גנגה" הפופולרית בקצה הצפוני של החוף, מומו ותנטוק במסעדה הטיבטית הנושאת את השם "טין-טין בטיבט", פסטה ביתית במסעדה הזולה "רוק נמסטה", פיצה, לזניה, טוסט, שקשוקה, סלט ירקות, דגים טריים (בתנור או על הגריל), פירות ים, ביריאני, אורז עם תבשילים הודיים ערבים לחך, אלו גובי פלק פניר פניר בטר מסאלה דאל מקאני נרווטאן קורמה שי פניר מלאי קופטה פראונז מסאלה קינג פיש טיקה, בליווי רוטי צ'פאטי צ'יז גרליק באטר נאן או פרוטה ממולאת בשוקולד ובננות, שלום למלכה, בנופי פאי, והגרסא המקומית של בגסו קייק, הלא היא קודלי קייק, ומה נשתה? למון סודה ג'ינג'ר למון האני הוט מינט צ'אי מסאלה בננה לאסי שוקו קופי שייק. (בשבת יש ג'חנון עם רסק וביצה).

לא קל בהודו.

על החוף לקראת מופע הצבעים הגדול שבשמים בעת שקיעה נאספים כולם, אורחים מתערבבים בגרעין הקהילה היושבת פה קבע כבר כמה עונות, היפים יפים עם ילדי השמש שלהם. תופים הולמים, צלילי דיג' וגיטרה, שירה, אנשים נמתחים באסנות יוגה, נעים בתנועות טאי-צ'י איטיות, יושבים בשיכול רגלים במדיטציה מול הגלים האופק וקו השמש במים. ציפור בודדה רוכבת על הרוח בכנפיים פרושות, ועוד אחת דואה ומצטרפת אליה מעל למפרץ. ריח קטורת, עשן התנורים המחממים את המים לדלי המקלחת, וחיוך גדול שמופיע לפתע על הפנים משום מקום.

11.1.10

הים הוא אותו הים, והערבים הם אותם הערבים. הים הוא אותו הים, עם השקיעות המרהיבות והמרגשות, עם הזריחות שמתגנבות בחלון החושה, עם קצף הגלים הגדולים בימים כאלה או עם אדוות עדינות בימים אחרים, עם הסירות המתנודדות, האופק האינסופי, המאוזן, עם הסלעים הקשים במים והחול הרך על החוף, הטיול על שפת המים לעת ערביים, הטבילה מול השקיעה. והערבים הם אותם הערבים, עם הארוחה הטעימה, השיחה המתגלגלת, הקינוח המתוק, משחקי הויסט הנמשכים אל תוך הלילה, השירים על הגיטרה, המדורה, הכוכבים בחוץ והירח על פי זמנו.

החזרה אל מקומות אהובים שכבר ביקרת בהם היא כמו לפגוש שוב בחבר וותיק. משהו השתנה, אבל הגרעין הקשה שנשאר כשהיה. נעים לגלות את שני הצדדים, להעמיק לחקור ולגלות סודות ישנים וחדשים. משהו השתנה גם בך, אתה בא אל המפגש המחודש אחר משהיית, והשתקפותך במקום מלמדת אותך עליך יותר מהכל.

השביל תמיד שם. רק עלה עליו וגלה בו עיקולים חדשים, דרכים צדדיות, כיוונים אחרים, צמחים שגדלו או נבלו, חיות אחרות, עונת שנה אחרת, צבעים אחרים ובעיקר הלכים אחרים, ההולכים לאורכה ולרוחבה של הארץ ועושים איתה אהבה, אנשים פורקי עול.

9.1.10

שורה של נשים מקומיות מגיעות אל החוף, לובשות סארי פשוט, נושאות כל אחת שני ארגזי מים מינרלים על הראש. יחפות הן הולכות על החול הלבן והרך בצעדים קצובים בין תיירים לבני עור ותיירות בביקיני, שיקנו בקרוב את בקבוקי המים במסעדה הסמוכה, 15 רופי לבקבוק. ראו כמה זה נוח: לקנות בקבוק אחרי בקבוק, לשתות לרוויה מים קרים, להשליך את בקבוק הפלסטיק אל הערימה המצטברת ולא לחשוב על הדרך שעושים ארגזי הבקבוקים למקרר שעל החוף ומה קורה לשאריות הפלסטיק, שאיש אינו מפנה או ממחזר.

6.1.10

בצלם

2010-01-06T10:56:00.005+02:00

ראיתי את אלוהים. לא, באמת. כלומר, ראיתי את צלמו של אלוהים במיקדש בטירומאלה. לורד באלאג'י הם קוראים לו, ומכל רחבי הודו הם באים כדי לחזות בו למשך שתי שניות סוערות, שבמהלכן הם דוחפים ונדחפים וצועקים ומתפללים ומשתחווים בידים מורמות אלעל. הצלם השחור, לבוש כולו בשריון זהב, ניצב מואר בקצה מסדרון אפל שרק לכוהנים גישה אליו בקודש הקודשים של המקדש המרכזי בקומפלקס המקדשים בטירומאלה, הדיסנילנד של ההינדואיזם.

הדרך לצפיה באל (דרשאן) אינה לבעלי לב חלש: אחרי ההלם הראשוני שבנחיתה במתחם ההומה אחרי הטיפוס הפסטורלי במעלה ההר מטירופאטי של מטה לטירומאלה של מעלה, צריך להפקיד מצלמות בדוכן אחד, נעליים בדוכן אחר, לעמוד בתור לכרטיס (300 רופי במסלול המהיר, 50 רופי למסלול האיטי, חינם לבעלי סבלנות וחיים ארוכים במיוחד. יש גם מסלול מקוצר במיוחד לתורמים כבדים), לעבור בדיקה בטחונית, ואז פשוט לחכות בתור אחרי אלפי האנשים שעשו את כל הנ"ל לפניך. כבונוס מיוחד למי שאינם הינדים קיבלנו תחנה נוספת: התבקשנו בחביבות לסור הצידה לדקה ולחתום על טופס רשמי בפנקס מיוחד בו אנו מצהירים על כך שאנחנו, בני דת זו זו, מאמינים בלורד בלאג'י. וחזרה לתור - ועכשיו מתקדמים צעד אחרי צעד וכל דקה שחולפת ממאה וחמישים דקות ההמתנה מקרבת אותנו לבובה המוזהבת ומעלה את מפלס ההתרגשות בקהל.

והקהל מורכב מבחור ישראלי, בחורה אוסטרלית, ואלפים רבים של הודים מכל רחבי תת היבשת. דיברנו עם כמה מהם: מאוריסה, מבנגל, מטאמיל נאדו וכמובן מאנדרה פראדש בה אנחנו נמצאים, בני כל המעמדות החברתיים, הצבעים והגילאים, רבים מהם עם ראש מגולח לאחר שהשאירו את שיערם לפני הכניסה למקדש כמנחה לאל. התור נמשך במסדרון ארוך ומסורג שמגיע עד לכניסה למקדש עצמו, שם לפני בדיקה בטחונית נוספת הוא מתמזג עם התורים האיטיים יותר ומכאן זה כאוס, המסדרון צר יותר, העומס עולה, ואחרי אזור הקישוטים המוזהבים הופך לדחיפות ולהתכנסות אנושית דביקה וצפופה עד סכנת חיים. במסדרון שבין גדרות ההפרדה נדחסים גברים ונשים עם ילדים הרכים וביניהם זקנות קטנות קומה, כולם כגוף אחד בלי יכולת לשלוט על קצב ההתקדמות.

עד שמגיעים למטרים האחרונים מול הצלם. שם עומדים מתנדבי המקדש ודוחפים את המאמינים קדימה, לבל ישתהו מול קודש הקודשים ויעכבו את התור.כשהגענו אנחנו לשורה האחרונה עצר אותנו המתנדב שהיה שם ואמר לנו באנגלית: "הסתכלו, הנה אלוהים". קיבלנו זמן דרשאן כפול משל ההודים שסביבנו, עומדים שם במשך חמש שניות, מסתכלים על הפסל המואר כשמסבבנו מהומת אלוהים, ואז פשוט פנינו בצעד קל ויצאנו משם עם השטפון האנושי, מגיעים אל מקום בו אפשר לעמוד לרגע ולנשום ופורצים בצחוק גדול ומשחרר.

כעבור כמה מטרים, עדיין בתוך המקדש, ניצב חלון ראווה אטום ושקוף ומאחוריו כמה עשרות אנשים יושבים על הארץ וסופרים ערימות על ערמות של שטרות כסף. ידענו מראש שהמקדש בטירומאלה הוא המקדש העשיר ביותר בהודו, קראנו שהשיער שתורמים המאמינים – מעל טון ביום - נמכר תמורת סכומי ענק לתעשיית הפאות, ראינו בחוברת ההסבר לעולים לרגל שהמקדש ישמח לקבל כתרומה לא רק מזומן, אלא גם נכסי דלא ניידי, קרקעות חקלאיות וכו' עם פרטים לגבי המשרד האחראי על תרומות כאלה. אבל מראה הפקידים היושבים ועורמים את השטרות לערימות ענק מסודרות ומאוגדות בגומיות היה עוצר נשימה.

***

כבונוס, מקבל כל מאמין ששילם 300 רופי לתור המהיר שני לאדו. אחרי היציאה מהמקדש מכוונים אותנו השלטים אל הלאדו. מותשים מהחוויה, אנחנו שוקלים לוותר על הלאדו המסתורי. אני ניגש אל זוג הודי צעיר ושואל אותם מה זה לאדו.

"אתה הולך ישר, פונה ימינה ושם יתנו לך את הלאדו", הם עונים.

"כן, תודה," אני משיב, "אבל מה זה לאדו?"

"אההה.." הם משיבים בחיוך, "לאדו זה ממתק הודי".

עמדנו בתור לקבל שקית ניילון כדי לארוז בה את הלאדו (2 רופי), עמדנו בתור נוסף ללאדו, קיבלנו את הממתקים המקודשים אל השקית תמורת הצגת כרטיס הכניסה לדיסנילנד, וירדנו מההר.

מונסון

2009-11-16T10:39:00.003+02:00

האוויר לח ונעים, וכל נשימה ממלאת את הגוף. על המרפסת המקורה בבקתה ביער אפשר לשבת בתחתונים ולהשקיף על העולם. משמאל נמצאת בריכת בוץ קטנה שקולטת אל תוכה את טיפות הגשם באדוות קטנות וזריזות ועץ משכשך את ענפיו בתוכה. לפנים פרושים שיחים רטובים וענף כרות אחד רובץ ביניהם. מימין נמתח שביל בוצי אל הבקתה המרכזית, עובר בדרך ליד השירותים האקולוגיים שהופכים את הצואה האנושית לזבל איכותי שעובר בדליים ליער ומאכיל את העצים שאנחנו נוטעים. מדי פעם עובר על השביל מישהו עם מטריה או מעיל גשם סינטטי או סתם ככה, יחף בבוץ, בזריזות כדי שלא להרטב יותר מדי.

הגשם יורד ללא הפוגה מאז אתמול. בתחזית מזג האויר זה מוגדר כממטרים פזורים, אבל איש אינו יודע לנבא: ישנם ימים בהירים, ישנם ימים כמו אתמול בהם הבוקר גשום ואחר הצהריים בהיר, וכולם ממהרים לעשות כביסה. וישנם ימים כמו השבת הזו, בה הגשם לא מפסיק אפילו להרף עין ומאלץ אותך לוותר על התוכניות ולהשאר בבקתה החמימה.

החיים בחווה הם חיי אדמה: הכל עשוי מחומרים טבעיים, והעבודה בנטיעת עצים וביצירת מחסומי עפר בכדי לאגור את מי הגשם ולהעלות את מפלס מי התהום מותירה את הידיים מכוסות יבלות ובוץ. וכמה שאנחנו קרובים לאדמה, המונסון מקרקע עוד יותר. האנשים מעט מופנמים יותר, נסגרים מאחורי מחסות פיזיים ורגשיים. השבילים הבוציים והממטרים שבאים בהפתעה הופכים את היציאה לעיר הקרובה לאתגר שרבים מעדיפים לוותר עליו. הכל רטוב ולח, השמש מסתתרת, אבל הטמפרטורה הגבוה יחסית מעניקה נחמה.

ואחרי הגשם מגיעים כמה ימים חמים ושטופי שמש, ואיתם אורחים לא רצויים: להקות יתושים משגשגות בשלוליות שניקוו ביער והן אינן מהססות לסעוד את ארוחותיהן מגופם ודמם של שוכני היער האנושיים. ישנם רגעים בהם כל מה שאתה רוצה זה לטבול באמבטיה של אלוורה. אבל השמש מלטפת את העורף, וכתחליף הולם הולכים אחרי העבודה לטבול בבריכות הבוץ, בהן שוחים כשהשמש מאירה וגם כשמטפטף. ולפעמים אתה פשוט עולה על האופנוע ונוסע לעיר, ומגיע לשם רטוב עד לשד עצמותיך, ויושב בבית קפה ושותה שוקו חם עם מאפה וחושב שאחרי הכל הוא לא כזה נורא, המונסון הזה.

טאמילנאדו אקספרס

2009-11-01T07:00:00.000+02:00

השבוע ראשון כאן ונסיעת הרכבת הארוכה שבאה אחריו היו תזכורת מופלאה, מכאיבה, מרגשת, מטלטלת, מעייפת וחזקה לחוויה שלי בהודו. מהרגע הראשון הרגשתי תחושות מוכרות, פגשתי מקומות ופנים שהיו חקוקים עמוק בתוכי, ונדמה שאת המילים שכתבתי בימים האלה כבר כתבתי בעבר, במהלך המסע הקודם. לא מעט פעמים מצאתי את עצמי נזכר במילים ההן, מבקש לכתוב אותן שוב.

אני מניח שהדברים יהיו מעט שונים עכשיו. אני נוסע לבלות תקופה ממושכת במקום אחד, במחוז אחד, במדינה אחת ומיוחדת בהודו. זה מורגש כבר על הרכבת, הטאמילנאדו אקספרס. עוד על הרציף בדלהי ניתן היה לזהות שרוב הנוסעים על הרכבת הזו הם טאמילים, פניהם השחורות המחייכות מקיפות אותי ונסכות תחושה שאני בכיוון הנכון – דרומה. מי שמדרים, מחכים.

אם עד עכשיו להכל היה ניחוח מוכר, עכשיו צפויים להצטרף אליו טעמים חדשים: לחיות בחווה אקולוגית וטבעונית (סדהנה פורסט), בתוך קהילה בינלאומית (אורוויל, שבעבר כבר כתבתי שעלי לחזור ולהכיר אותה לעומק), במדינה הדרומית, האקזוטית והמסקרנת טאמיל נאדו שהשאירה עלי רושם כה גדול בביקור הקצר הקודם.

הרכבת חוצה את מישורי הדקאן הנרחבים, ואחרי לילה ויום ועוד לילה מתקרבת לצנ'אי ועוצרת לבסוף בתחנת הרכבת המפורסמת שבנו הבריטים בעיר שנקראה אז מדראס. המהאטמה עצמו ירד בתחנה הזו מרכבת שעשתה את אותה הדרך. בוקר חדש מתחיל, הרפתקאה חדשה מתחילה.

ויאגרה

2009-10-29T19:04:00.004+02:00

קצת אחרי חמש בבוקר. אנחנו מגיעים לאגרה ומתיישבים לשתות צ'אי בחנות קטנה מול השער המזרחי של הטאג' מאהל. בעל המקום מספר בגאווה שהוא שם כבר ארבעים שנה, ושכל בוקר הוא פותח את השער כשהשעון בטלפון הנייד שלו מורה על שש בבוקר. כשהוא מוציא את המפתחות ומבקש את סליחתנו, הילד שלו נשאר לדאוג לנו לתה.

אנחנו עוברים את החומה הפנימית ונכנסים אל תוך גלויה מוכרת, תמונה שראינו אין ספור פעמים. תיירים אחרים עומדים ומנציחים גם במצלמה הפרטית שלהם את הקלישאה. הטאג' חולש על השמים התכולים של הבוקר, ממלא אותם בנוכחותו המובהקת. אנחנו מתקרבים בשביל המוכר מהתמונות המוכרות בין הגנים שאמורים לייצג את גן עדן עלי אדמות, והאשליה מתחילה להתפוגג. הגנים פחות יפים ובעיקר פחות מטופחים מהמצופה, והטאג' עצמו קטן בהרבה משדמיינתי. זו אנדרטה מתה, ואין בה דבר מהחיות והקסם שיש במקדש הזהב באמריצר, למשל. הפיהוקים מתרחבים, השמש מתחילה לטפס אל גובה השמים, צובעת בקרניה את השיש הלבן ואת המבנה המפואר, המרשים, על צריחיו המזדקפים אל-על והסימטריות הקיצונית שבמידותיו.

סימנו וי על הטאג' מאהל, והתחפפנו מאגרה.

בנאראס

2009-10-28T18:57:00.003+02:00

אחרי כמה שניות של דיס-אוריינטציה אתה מזהה שהשכונה השתנתה רק במעט בשנתיים וחצי מאז נסעת מפה. הניחוח הנעים של בשמים, תבלינים וצחנה נישא בסמטאות הצרות שהולכות ולובשות צורה מוכרת, ומישהו – אינך מספיק לראות את פניו – אומר "יו בין היר ביפור" כשאתה חולף לידו. אתה מתייחס לכך בביטול, שהרי מה הסיכוי, אבל בימים הקרובים רבים בעיר העתיקה יזהו ויזכרו אותך מהביקור הקודם. סנטוש מקפה ג'יוטי אפילו יתן לך חיבוק אמיץ, כמו היית בן משפחה אובד שחזר אחרי שנים הביתה. הקפה עבר מקום והתרחב, והאוכל לא טעים כמו שזכרת, והילדים של סנטוש, סאנו וג'יוטי, גדלו. גם בגסט האוס זוכרים אותך, ולשמחתך החדר שהיה שלך תפוס בידי אורחים אחרים ואתה מקבל את החדר ליד. טוב שכך – טיול חדש, חדר חדש, נקודת תצפית אחרת לגנגה.

היראקליטוס אמר: אי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים. לגנגה בווראנסי אי אפשר להכנס אפילו פעם אחת. הנהר בשפל, המים לא מגיעים אפילו למדרגות הנמוכות ביותר בגתות, ובוצה אפרפרה מפרידה ביניהם. דמיין את עצמך צולל בנהר: המים אפורים-ירוקים וכבדים, פסולת תעשייתית וביוב לא-מטופל, אברי אדם שרופים וגופות מנופחות משייטות בנצח, פרות מתות וכבשים וכלבים ועכברושים מתים מצייירים תמונת ראי דמומה ורקובה של העיר החיה מעל קו המים.

העיר הזו עשויה מחלומות. כל האנשים שגופותיהם נשרפו על גדות הנהר, המאמינים שהגיעו להניח נר דולק ופרח על מימיה השקטים של גנגה דווי, התיירים שעמדו והסתכלו במדורות הבוערות ולא הזילו דמעה, הזקנים שהגיעו למות בשלווה, התגרנים בשוק, המוכרים והמתווכים והסוחרים והרוכלים ונהגי הריקשות ומשיטי הסירות ובעלי הבסטות והגסטהאוסים והמסעדות – כולם חולמים את העיר העתיקה הזו. וכל צעד כאן שקול לצעד בחלום, ספק מציאות ספק הזיה, וכל נשימה היא חלום והחיים עוטפים אותך כמו צעיף שקוף שמתחשק לקרוע כדי לראות נכוחה.

בומביי / דלהי

2009-10-26T18:15:00.001+02:00

שוב היא כאן ושוב הכל,

כמו מההתחלה...

הודו מכה בך בעוז. עם היציאה מדלת המטוס הריח מכה בנחיריים, ריחה של בומביי. האורות שנשארו תלויים מדיוואלי, האנשים הישנים הרחוב – בנסיעה לילית משדה התעופה לקולאבה אתה רואה את העולם כולו.

אהה, בומביי התוססת, הסואנת, היקרה, הטראגית. אני מגיע בשעות שבין הלילה לבוקר כשהתנועה בכבישים דלילה ואפשר לנשום את האויר ולראות את ציפורי הלילה המדדות בצד הכביש, שוק מתעורר, המונים ישנים בצידי הדרך או מבשלים ארוחה לילית. אני נוסע במונית ולוחש לעצמי: אני לא מאמין. אני לא מאמין. אני לא מאמין שאני בהודו. לא מאמין שחזרתי כל כך מהר.

***

אחר הצהריים במארין דרייב, לפני השקיעה, תינוקת בת כמה ימים בלבד בוכה בתוך ערימת סמרטוטים קטנה על הטיילת. האם אינה נראית בסביבה, ושני נערים עומדים בסמוך, מביטים בה ומתלחששים ביניהם בחשש. איש אינו ניגש. גם אני לא.

לקראת השקיעה מתמלא המארין דרייב באנשים. אני הולך ברגל לצ'רצ'גייט, חולף בתוך המון של אנשים הממהרים מהעבודה הביתה כנחיל ענק, אינסופי, ונזכר בכל אותן תובנות.

***

26/11 (עשרים ושישה בנובמבר) הוא ה9/11 של בומביי. זכרון הלחימה ברחובות קולאבה והשכונות הסמוכות לה עדיין עומד באוויר. בקפה ליאופולד ניתן לאתר כמה חורי קליעים בשיש, בניין מלון הטאג' בשיפוצים ואל בית חב"ד בעיר אפשר להגיע רק בתיאום טלפוני מראש וכתובתו נשמרת בחשאיות. כדי לבקר בקונסוליה של ישראל צריך לעבור בדיקות בטחוניות יסודיות וקפדניות במיוחד.

***

בפינת רחוב בקולאבה סמוכים זה לזה שני מקדשים. האחד בבניין אבן הנושא כתובות בהינדי, איקונות של אלים ופרחים כתומים על הרצפה וצבע על מצחי המאמינים המתגודדים בפתחו, מבקשים נדבה בתחינה אילמת, בתנועת יד בלבד. בפנים הכוהנים הברהמנים לבושים בבד לבן הכרוך על אזור החלציים, פעמונים מצלצלים, עשן קטורת, פתילות שמן קטנות מאירות ומזמורים. המקדש השני מואר באורות צבעוניים כחולים סגולים וירוקים, עם חלון ראווה מצוחצח ומרהיב ושלט ניאון גדול הנושא את שם האל NOKIA. לעניים אין מקום במקדש הנוצץ, מצודד העין, אך האין ליבם יוצא אליו? בכדי להכנס אליו לא מספיקים פרחים ועלי בננה: יש להביא מנחה גדולה בדמות חשבון בנק, הוראת קבע או כרטיס אשראי. יש ללבוש בגדים מערביים ולדעת לשאת כמה מילות תפילה בשפה הזרה שהביא לכאן האנגלים. אבל אולי האל הפיני הוא מרעיף על מאמיניו האדוקים הצלחה בעסקים, משכורות מכובדות, מעמד, השכלה וגדג'טים?

***

יום שישי בצהריים ליד תחנת הרכבת בבנדרה. שורות ארוכות של מתפללים משתוחים על מחצלות, פניהם מערבה, על ראשיהם כיפות מוסלמיות לבנות, בגדיהם לבנים.

***

כמו תל אביב וירושלים (וזוגות-ערים במדינות רבות אחרות), גם דלהי ובומביי מנסות לסמן את עצמן כאנטיתזה של השניה. דלהי הממשלתית, הפורמלית, הכבדה, השמרנית, מול בומביי המסחרית, הפתוחה, הנהנתנית. חלוקה דיכוטומית זו רחוקה מלהיות אמיתית אבל משהו בתחושה הכללית מורגש גם לאורח לילה כמוני. בומביי על החוף המערבי של הודו צופה אל מעבר לים, מצחצחת את האנגלית ומציעה למבקר גירסא ייחודית ונגישה יותר של החוויה ההודית. דלהי, לעומתה, היא הודו.

***

דוכן הצ'אי (הטוב ביותר בהודו) ניצב באותו מקום בסוף המיין בזאר, כאילו לא עברו שלוש שנים מאז שתית בו את כוס הצ'אי הראשונה בהודו ושנתיים וחצי מאז שתית את האחרונה. ספיר עומד בו, מבשל את הצ'אי באותה תנוחה בה צילמת אותו בפעם הקודמת. הוא לא זוכר אבל שמח להזמין אותך, כמו אז, לשבת על ארגז העץ שלידו ולהתבונן בעולם חולף על פניך.

ירדן

2009-10-21T16:31:00.001+02:00

כתמונת מראה פרושה ירדן מול הארץ. כל מי שנסע אי פעם בכביש הבקעה שלנו יכול להתבלבל לרגע מהנוף הנשקף כשנוסעים בצד המקביל: אותו דבר, אבל הפוך - ההרים בצדו המערבי של הנהר נדמים רמים במיוחד, ומראות העזובה ותת-הפיתוח מעלים זכרון נוגה של מישהו שאמר פעם "אתם צריכים לראות איזה פלאים עשו הירדנים בצד שלהם". אני לא ראיתי פלאים, רק בקעה מוזנחת, ענייה, מאובקת וחמה.

לאחר נסיעה ממושכת בכביש הבקעה פונים מזרחה ומתחילים לטפס בסיבובים חדים, עד שמתחילים להופיע בתים מסביב. עמאן היא העיר התאומה של ירושלים: הרים סביב לה והיא פרושה על מרחבי הפסגות, רבים מהבתים מצופים באבן "ירושלמית", המונית חולפת ביעף על פני העיר ובנייני ההייטק שנבנים בה, עוקפת דגמים חדישים של ב.מ.וו וג'יפים עם מסכי אל.סי.די בקבינה, ומגיעה אחרי כשעתיים של נסיעה לשדה התעופה על שם המלכה עאליה, אשתו של המלך המנוח חוסיין.

בבית הקפה הקטן בנמל התעופה של עמאן יש צ'יקן טוסטד סנדוויץ' ועיתון אחד באנגלית, הטיימס של ירדן, שמזכיר שוב ושוב את ישראל. דו"ח גולדסטון מכה גלים בעולם הערבי, ואחד הפרשנים בעמוד הדעות ממהר להתנבא ש"ישראל קרובה להתחיל ולשלם על פשעיה". בידיעה אחרת, הפגנה מול אחד ממשרדי הממשלה תובעת לשחרר 27 אזרחים ירדנים הכלואים בישראל. עוד בכותרות: פיגוע בעיראק ותמונה של המלכה ראניה ובנותיה הנסיכות זיין ועאישה נפגשות עם הפירסט-ליידי של איטליה. מהעיתון הזה נראה שאין הרבה חדשות בירדן עצמה.

כולם אדיבים ונחמדים ומנומסים: הפקידים ואנשי הביטחון במעבר הגבול, נהג המונית (שהזמין אותי בדרך לקפה על חשבונו, אבל גבה את החשבון כשדרש טיפ מופרז כשנפרדנו. נתתי לו), אנשי הנקיון בנמל התעופה, עובד בית הקפה שחימם לי את הטוסט והגיש לי עודף באנגלית מצוחצחת. הביקור החטוף בירדן בדרך להודו חושף טפח קטן מארץ מרתקת, רק עשרים דקות מעפולה, ובעיקר שב וממחיש כמה אנחנו מנותקים מהמרחב המזרח תיכוני, וכמה כדאי לנו לנסות ולהתחבר אליו. לפחות קצת.

השעון זז שעה קדימה, אבל אני מרגיש קרוב הביתה והודו נראית רחוקה. קשה להאמין שמחר בבוקר אהיה בבומביי.

תחנות בזמן

2009-10-21T16:00:00.001+02:00

"ואני חולם על היום בו הגבולות יפתחו..."

ואני חולם על היום בו הגבולות יפתחו, ונוכל לנסוע מתל אביב לעפולה, לבית שאן, ומשם לעמאן – היא רבת עמון – והלאה, אל מרחבי אסיה, עד הודו, ואולי מעבר.

המסע הזה מתחיל בתחנת אוטובוס קטנה במושב קטן בנגב, בואכה סיני, ביום שרבי של סוף קיץ. חיבוקים, פרידה. האוטובוס יוצא לדרך, מתנדנד בין דיונות החול הצהוב הפרושות משני צידי הכביש, הנוף מתחלף, הסרט מתחיל לרוץ.

תחנה ראשונה: תל אביב, העיר שהיא בית. בכפר שלם, בבצרון, באבן גבירול, בשדרות בן ציון, בדיזינגוף סנטר, בשדרות בן גוריון פינת שלמה המלך. חיבוקים, פרידות. דברים אחרונים לסגור לפני הנסיעה. התרגשות רבה מתחת לפני השטח. בלילה שלפני הנסיעה לא עצמת עין.

ובבוקר בכניסה לתחנה המרכזית החדשה יש בדיקה בטחונית ממושכת, והמאבטחת כמעט בוכה כשאני מעז להתלונן – היא אחרי שתי משמרות רצופות בלילה ללא שינה. היא נשארת בכניסה כשאני עולה במדרגות הנעות למעלה, מרגיש כמו אלון אבוטבול ב"הכוכב הכחול" – נוסע להודו באוטובוס מהתחנה המרכזית. האוטובוס לעפולה יוצא בשש וחצי, אור חיוור של בוקר אפרורי מערסל אותי כשאני נרדם ליד השוטר שהתיישב בכיסא הסמוך, שומע מתוך שינה שהוא מספר לחברו איך עזב את הבית, האשה והילדים.

בעפולה שותים מיץ תפוזים וגשם קל מתחיל לטפטף. אבל הדרך אצה לנו, ועמק בית שאן קולט אותנו בזרועותיו, אפרורי וחם. במעבר הגבול "נהר הירדן" הכל קורה בעצלתיים. חם ואפרורי, אפרורי וחם, והעייפות מצטברת.

הגבולות, חלקם לפחות, נפתחו. חלקם האחר נותר בלתי-מוגדר. הדרך מתל אביב לעמאן עדיין ארוכה מדי, ואני עוצם עיניים וחולם על דרך מהירה שתמשיך את כביש מספר 1 בואכה יריחו, דרך גשר אלנבי והישר לבירה הירדנית. ואם כבר חולמים – למה לא להמשיך הלאה, לבגדד, לאורך חוף המפרץ הפרסי, דרך פקיסטן והישר לתחנת הרכבת של ניו דלהי.

***

אני עדיין לא מאמין שאני חוזר להודו. בעוד חודש בדיוק ימלאו שלוש שנים לפעם הקודמת שנסעתי, ועוד לא עברו שנתיים וחצי מאז חזרתי. אז טענתי שלא אחזור להודו כל כך מהר, שיש עוד מקומות רבים לראות העולם. אבל זו נסיעה שונה מאוד מהקודמת, עם אופי שונה, וגם אני קצת שונה. ובכל מקרה, התחושה שונה לחלוטין. סקנד טיים אינדיאה, היר איי קאם – אני כותב את המשפט ומרגיש איך גופי צולל אל תודעה אחרת, ותפיסת המציאות מתחילה להשתנות. הקסם מתחיל.

אסיף

2009-10-04T17:38:00.002+02:00

לקחת את הרהיטים ולשים במחסן. לארוז את הספרים בארגזים ולשים במקום בטוח, יחד עם ארגז נוסף למסמכים וקופסה לחפצי נוי ואמנות ומזכרות בעלות ערך סנטימנטלי. עוד יש לארוז היטב את הנעליים, הבגדים, ציוד קמפינג, תמונות. את מכונת הכביסה אתה נותן לשכנה. את המטבח ארזת כבר אתמול בקופסאות קרטון, מרפד את הכלים השבירים ואת בקבוקי המשקה בנייר עיתון ובפקפקים. את המובילך מצאת בקינג ג'ורג', וכמו תמיד כשאתם נפגשים להעמיס הוא מבקש מאה שקל יותר ממה שהוא אמר לך בטלפון. כשאתם מסיימים לפרוק את החפצים במחסן, אתה נותן לו גם טיפ.

הבית הריק מטונף, לכלוף נצבר בפינות שמאחורי הרהיטים. קירות האבן של הבית הערבי הישן סופחים מים, והצבע מתקלף. בקרוב ישאר ממך כאן רק זכרון, שיצטרף לרוחות שגרו כאן איתך: האלמונים שעזבו את סלאמה ב1948, ויפת כהן, אבי המשפחה שהגיעה מתימן וירשה את הבית בכפר, שנקרא מאז כפר שלם. סאלמה נמחקה וגם כפר שלם הולך ונעלם, ועל חורבותיו קמות שכונות של בתים לבנים בבניה רוויה, דירות על דירות של אנשים שאינם יודעים דבר על הנכבה, וחושבים שהבית שלהם נצחי.

סיבוב אחרון בשכונה: בסופר, בכספומט, בפיצריה, במקומות בהם הכלבה אוהבת לעשות את צרכיה. אף פעם לא הצלחת להרגיש באמת שייך לכאן, ובכל זאת, הנוף הזה שבתוכו חיית הוא חלק ממך.

בלא בית, אתה יוצא למסע. שנת תש"ע נפתחת בסגירת מעגל ובפרידה, ובחג הסוכות הזה אתה מתארח בסוכה במדבר ולומד מחדש ארעיות מהי. זהו יופיו של המסע: לאי הוודאות, חוסר הבטחון ואי-הנוחות היחסית יש ערך בפני עצמם (שהרי רובינו עסוקים רוב החיים בניסיון לבנות לעצמנו אשליה של ביטחון ושגרה). אתה עוזב את העיר בת מאה השנים, את החברים והלימודים והשגרה, ונפתח לטבע, לנדודים עם התרמיל שליווה אותך גם במסעות הקודמים.
י

הרפו ודעו כי אני ה

2009-09-26T00:45:00.015+03:00

כרטיס
הַרְפּוּ וּדְעוּ, כִּי-אָנֹכִי אֱלֹהִים; אָרוּם בַּגּוֹיִם, אָרוּם בָּאָרֶץ.
(תהילים מ"ו י"א)

כשהכרטיסים להופעה נחטפו בתוך שעות ספורות, וכשהספסרים התחילו להציע כרטיסים למקומות עלובים במחירים מטורפים והצליחו למצוא קונים, או אז ידעתי שעלי לוותר על ההופעה של לאונרד כהן בישראל. לשחרר, להרים ידיים, לשכוח מכל הסיפור. כנראה שאני לא צריך להיות בהופעה הזו, חשבתי לעצמי. והנה בימים האחרונים פתאום פרחו להם כרטיסים באוויר: בהתחלה באלף מאתיים שקלים על הדשא, ושלשום כבר הגיע מייל של מישהי שחברתה חולה והיא מוכרת את הכרטיס שלה במחיר עלות.

ההתרגשות היתה רבה למשך זמן קצר, עד שהבשורה הגיעה: בזמן שהתמהמתי הכרטיס נמכר כבר למישהו אחר. כנראה שאני לא צריך להיות בהופעה הזו, חשבתי בעת שהתנערתי מכבלי האכזבה המחודשת. הפעם, תחושת השחרור והוויתור היתה מלאה, אולי כמו זו שחווה ג'יקאן בשבתו במנזר הבודהיסטי הקטן בהר בולדי בקליפורניה.

ואחרי שהרפתי מההופעה הזו, בסך הכל הופעה, הגיעה הישועה לבסוף בדמותן של שתי אחיות, או מלאכיות, שהולכות הערב לחתונה ונאלצות בצער לוותר על הכרטיסים שלהן, אותם הן מוכרות במחיר עלות מוזל במיוחד. מזל שיש פייסבוק. איך עוד יכולתי לדעת זאת? אז הרפתי ושחררתי והתפללתי קצת והתקשרתי אליהן. והנה, בבוקר המופע הכרטיסים בידי, המקומות טובים מאוד, הכל מסתדר. בעוד כמה שעות נמלא את אצטדיון רמת-גן, ונקווה לקסם, ולמחוות פרידה מרגשת מהאיש הזה, כהן.

יIt's like our visit to the moon or to that other star
I guess you go for nothing if you really want to go that far

מופע
לְכוּ-חֲזוּ, מִפְעֲלוֹת יְהוָה--
(תהילים מ"ו ט')

לא סתם בחר הכהן הגדול שתהיה בישראל הופעה אחת בלבד, וסירב לאפשרות לערוך הופעה נוספת. זו היתה חוויה חד פעמית.

שלושה ימים אחרי שמלאו לו שבעים וחמש שנים, לאונרד כהן מתגלה מחדש ברמת גן כמוזיקאי, כזמר, כפרפורמר. המרחק הרב מהבמה לא עמעם את עצמת הפגישה שהיתה מוארת ועשירה כל כך. התקליטים הישנים, השרוטים, עם ההקלטות משנות השבעים קיבלו חיים חדשים בעיבוד ובביצוע של להקת הנגנים המופלאה ושל הקשיש בעל הקול הצלול והחודר. המופע היה מקצועי, מלוטש, החל מהסאונד והתאורה ועד למחוות של זמרות הליווי, ובכל זאת נשמרה בו תחושה עמוקה של אותנטיות וחיות. כוכב הערב, לקול תשואות הקהל הגדול ביותר שפקד אי-פעם הופעה שלו (כך קראתי), מסרב לשיני הזמן ויורד מהבמה בצעדי מחול קלילים.

מעבר למוזיקה, כהן נכנס בטבעיות לנעלי הכהן הגדול - כינוי שדבק בו בארץ הקודש בחודשים האחרונים. לרגעים, הפך האצטדיון העצום למרחב אינטימי ממש, כנס התעוררות לימים הנוראים בו אלפי נפשות שותפות לקסם. אצטדיון רמת גן, המתקן האפור, הכעור, אשר בימים כתיקונם משמש היכל להפסדים וכשלונות של נבחרת ישראל בכדורגל כינס אל תוכו אלפי מפסידנים יפיפיים ששרו יחד בדבקות, הזילו דמעה יחד, התמכרו יחד לקצב הרך ולצליל העדין של להקת הנגנים המכושפת שעמדה על הבמה. כולנו נכנענו לדמותו של האיש הצנום, אפור השיער ועז המבע שניצב במרכז הבמה הגדולה כל כך עד שקשה היה לראותו אפילו על מסכי הוידאו, אבל נוכחותו ומילותיו הדהדו עמוק בלב, ודמעות לא מעטות זלגו.

והודנו לו על כך: היתה זו חווית הקהל העצמתית ביותר שחוויתי עד היום, ואני חושב שגם לאונרד התרגש מלראות את אצטדיון רמת גן המלא מפה לפה עומד על רגליו ומריע לו ממושכות. גם אחרי שלוש שעות של הופעה היה קשה להפרד, כשבהדרנים מנגנים את "סו לונג, מריאן", את "קלוזינג טיים" ואת "הי, ד'תס נו ווי טו סיי גודביי". יש לו הרבה שירי פרידות, טלי אומרת לי, והמוזיקה שנשארת בלב אכן מקלה על הפרידה.
י
There is a crack in everything
That's how the light gets in

הללו-יה
יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
(תהילים כ"ט י"א)

כהן, שב73' הגיע לארץ במלחמת יום כיפור וניגן לחיילים בתעלה, כינס רבבות של אנשים תחת שלטים הנושאים את הכתובת "שלום سلام". והקהל הגדול הזה הריע כשהוא דיבר על שלום, על פיוס ועל האויב כאנושי. האצטדיון, היכל תחת כיפת השמים, היה לבועה פוליטית, עדתית, חלומית - בלבה של ארץ שנדמה ומאסה בתקווה לחיים נורמליים כאן. ההכנסות מהמופע נתרמו לקואליצית ההורים השכולים, ובבוקר שאחריו פגשתי קבוצה של פלשתינאים שבאו לקבוצת עבודה משותפת שעוסקת בחינוך לשלום, וגם הם מצוים בבועה בתוך חברה שבה נורמליזציה היא מילה גסה. מי יתן וברכותיו של הכהן הגדול ושירת הללויה העצומה של חסידיו סדקה במעט את שמי הסתיו בתל אביב, שיכנס עוד קצת אור.
י
I'll stand before the Lord of song
with nothing on my tongue but Halleluja
י

גן אברהם: מכתב לראש העיר

2009-08-06T14:09:00.006+03:00

לכבוד:
צבי בר
ראש עיריית רמת גן

מר בר היקר,

כתלמיד בבית הספר יהל"ם, בית הספר הראשון בעיר הגנים, למדתי על פועלו של אברהם קריניצי ראש העיר הראשון וחונכתי להתגאות בעיר שגאוותה על הגנים והגינות הרבות שבה. בדרכי הביתה מבית הספר עברתי עם חברי לא פעם בגן אשר על הגבעה, מטפס בכביש העולה, מגלה את פינות החמד והמסתור הרבות, מתגנב אל האמפיתאטרון שעמד נטוש, מפסיק את ההשתטות והמשחקים ליד האנדרטה לזכר הנופלים בני העיר, מתבונן בחדת קודש בספסל של ביאליק, שהשלט לידו הכריז כי "על ספסל זה היה המשורר הלאומי יושב לנוח בעת שבתו ברמת גן". ולבסוף, מגיע ל"פינת קסם", עם גשר האבן מעל מי התעלה. למדתי להכיר כל שביל ושיח בגן אברהם, כל פינה וכל עץ, עוקב אחר שיפורים ושיפוצים שערכו גנני העירייה המסורים.

עם השנים הפסקתי מלפקוד את הגן: דרך הטבע היא. וגם את העיר עזבתי, אבל בתעודת הזהות שלי אני עדיין תושב רמת גן. והיום נודע לי היום מאתר החברה להגנת הטבע כי העירייה בראשה אתה עומד החליטה לאשר בנית בתי מגורים על שטח גן אברהם.

אדוני ראש העיר, את המכתב הקודם שכתבתי לך פרסמו באחד העלונים המקומיים בעיר. הייתי אז בכיתה ה' או ו' לערך, ואתה היית בתחילת הכהונה הראשונה שלך. בשני העשורים שחלפו מאז צמחו בעיר גורדי השחקים של מתחם הבורסה, נבנו מגדלי מגורים, נמתחו גשרים ונחפרו מנהרות. יתכן שזכרונות הילדות שלי אינם שווים הרבה, נוסטלגיה ותו לא. אבל גן אברהם הוא פנינה אמיתית, מופת של תכנון סביבתי עירוני. ובימים אלה של תנופת בניה, הפרטת קרקעות וחגיגת נדל"ן שנדמה ולא תחדל עד אשר תכוסה הארץ כולה בשלמת בטון ומלט, בימים אלה אנו צריכים לעמוד על הרגלים ולומר בקול ברור וחזק: עד כאן.

***
דברים אלה נשלחו היום במייל לצבי בר, ראש עיריית רמת-גן. אם גם לכם גן אברהם חשוב, שלחו לו גם אתם מייל לכתובת
mayor@ramat-gan.muni.il

------
- 16.9.09 - מכתב תשובה מעיריית רמת גן

א.נ,

הנדון: פנייתך מיום 20/8/09 מספרנו 1494

מכתבך מבוסס על נתונים מטעים אותם פרסמה החברה להגנת הטבע, ואי לכך העובדות בו אינן נכונות.

עיריית רמת-גן עומדת להשקיע בהתחדשות גן אברהם קרוב ל-8 מליון ₪, זאת בדרך של שימור. בצידו המערבי יוקם גן עם מפל בעל אופי טבעי. בין שני הגנים תפתח למעבר מנהרה הקיימת במקום אך חסומה כעת. במסגרת השיפוץ בצד המזרחי ייבחן גם שיקום האמפיתיאטרון במקום.

הקולות האחרים נשמעים בנושא אינם נכונים, אינם מבוססים וככל הנראה מטרתם היא נסיון להאדרת שם החברה להגנת הטבע ותו לא.

תודה על פנייתך.

בברכת שנה טובה,

רפי פיליפסון

עוזר ראש-העיר

עותק: מר צבי בר- ראש-העיר

נמל חיפה, 27 ביוני 1995

2009-06-10T02:53:00.010+03:00

הייתכן שאי-שם במרתפי הטלווזיה הישראלית קבורה ההקלטה של המופע הזה? אם כן, אלוהים, עשה שתמצא במהרה. בנתיים, הנה כמה קטעים שהתגלגלו ליוטיוב. לא נותר לי אלא לקוות שתצליחו לשחזר מבעד להקלטה העלובה הזו את עצמת החוויה, את אנקת הנחש הארוך, את הוודו שלה עובד.
י

Budapest, Magyarország

2009-05-25T15:28:00.005+03:00

ההונגרים כל כך רצו שאבוא עד שנתנו לי הנחה מאוד גדולה על כרטיס הטיסה לפאריז, העיקר שאבלה לילה בבודפשט. בעיתות מיתון שכאלה לא היה אפשר לסרב להצעה הנדיבה. זו הפעם השניה שאני בבודפשט, ולזמן קצר מאוד - הפעם הקודמת היתה באפריל 1994, לפני מיליון שנה.

חם בבודפשט היום, ובבית הקפה האופנתי (כך נאמר) הצמוד לגלריה לצילום יש מאוורר תקרה אחד שפועל בעוז. הבחורות בבודפשט נענות ליום הקיצי בשרוולים קצרים, גופיות צמודות, מכנסונים קצרצרים וכפכפים.

זוהי עיר של ניגודים, וכיוון שאני אוהב לזהות ניגודים ולציין אותם, הנה כמה: זה מתיחל בניגוד בין בודה המישורית הרועשת, המסחרית, התוססת לבין פשט המנומנמת שעל הגבעות שמעבר לדנובה. זה ממשיך בניגוד בין העבר ההיסטורי המיוצג במרקם העירוני בארכיטקטורה רב-שכבתית, פסלים ועיטורים, לבין המסחר הממותג, העכשוי, הצומח בקומת החנויות של הבניינים העתיקים ומוסיף שכבה נוספת של אורות ניאון ושלטים מעוצבים. אבל אולי יותר מהכל זה המתח בין העבר הקרוב, הקומוניסטי-דכאני של בתי שיכונים וזרח אירופאיים ופשטות עגומה המתלווה לאלה שגדלו בצילו, לבין ההווה הקפיטליסטי, הדכאני אף הוא, שכופה על האנשים אופנה לא-להם וזרות מאולצת ומפזר ברחובות הומלסים, והופך את בודפשט לעיר שבה תיירות המין היא מקור הכנסה חשוב ולבירת הפורנוגרפיה האירופאית.

(20/5/09)

בודפשט חיוורת אחרי פאריז. זו עיר נעימה מאוד, אבל העליבות המזרח אירופאית בולטת לעין אחרי ההדר של עיר האורות. הדנובה הירקרקה היא האטרקציה העיקרית, אך גם כאן ההונגרים לא ריחמו והגדילו את צירי התנועה הסלולים ממש על גדות הנהר, והתנועה הסואנת מקשה לעיתים על טיול נעים ברגל לאורך המים, מגשר לגשר לקראת השקיעה. זה הזמן לחזור.
י

Paris est magique

2009-05-20T02:17:00.013+03:00

רוקנרול זו דת, ו"לה בטקלאן" הוא רק אחד ממקדשיה הרבים. פאריז - עיר המקדשת את הביטוי האסטתי, היצירתי, את האומנויות היפות, העיר שבה הבוז-ארטס הוא בית הספר לכמרים, והלובר, האורסיי הפומפידו ושאר המוזיאונים הם המקדשים - היא מקום נכון כל כך לארח הופעה של פי.ג'יי הארווי, בעיני הכוהנת הגדולה של העולם המוזיקלי שנקרא רוק, האשה שהצליחה בגופה הצנום ובקולה העמוק המלהטט, בטקסטים אפלים, מלחנים מזוקקים ובביצועים מדוייקים ליצור את המוזיקה הזו בצורתה הטהורה ביותר.

ראיתי אותה בפעם הראשונה לפני ארבע עשרה שנים בחיפה, רזה עד כאב במרכז במה ענקית, מוצפת אורות ירוקים, בשמלה אדומה, במופע הרוק הטוב ביותר שהתרחש אי פעם בכדור הארץ, שופכת את קרביה על הבמה וכובשת את הקהל כולו ואותי בערב בלתי נשכח והיא רק בת עשרים ושש. שש שנים אחר כך ראיתי אותה שרה בלונדון על אהבה ועל משבר גיל שלושים, על העיר ועל הים, אשה בשלה ויפה.

ועכשיו, שמונה שנים מאוחר יותר, אנחנו נפגשים שוב בפאריז האביבית והיפה, עם שירי שני האלבומים שהיא כתבה עם ג'ון פאריש. והיא רזה, ורידים בולטים בידיים, בשמלה שחורה ותיק קטן מצולב ובו משדר האוזניות. בעוד חמישה חודשים היא חוגגת ארבעים, ולמרות שניכר שהגיל עושה את שלו אבל בעיני היא עדיין האשה היפה ביותר בעולם.

דת הרוקנרול. בהיכליה השחורים מתנהל טקס דתי, מרגש, אקסטטי, מעיף את המאמינים האדוקים לשמיים. צריך להיות חלק מזה כדי להבין: לצוף בתוך נחשול האנשים המיוזע, לתת לגוף לנוע עם מקצבי התופים והווברציות המרעידות של הבאס והצלילים החודרים של גיטרה חשמלית, כשאורות הבמה מרצדים, מתחלפים. שאגות שמחה ושריקות בסוף כל שיר, מחיאות כפיים אדירות, התלהבות מדבקת, רעש קהל עצום עם תום ההופעה ולפני ההדרן, הירידה מהבמה והחזרה אליה.

פועלי הבמה הם הלויים המשמשים בקודש, והנגנים הם הכוהנים המתווכים אל הקהל הצא את המוזיקה, דבר האל.

פולי ג'ין הארווי, הכוהנת הגדולה, שקועה גם היא במוזיקה שיוצרים הנגנים שלה. רוקדת, מתפתלת, מנצחת, קורנת, שרה, נוהמת, עולה לגבהים ומתחתרת למעמקים, היא מופיעה: לוקחת את משתתפי הטקס המוזר למסע בעולמות אחרים, מובילה אותם בידיים בטוחות ומאומנות אל רגעים טהורים, צלולים, זכים של מציאות נוכחת כל כך עד שכל מה שיש בה, העולם והאנשים מסביב והאוויר ואתה - הוא הצליל.

(20/5/09)

***

פאריז היא האשה המושלמת שלעולם לא תהיה שלך
בשל פערי המעמדות
אינך יודע איך לגשת, איך לגעת,
איך לכבוש.
היא יפה כל-כך, לבך הולם
רק במחשבה על קרבה אליה
היא נוצצת באור וזוהרת בלילה
האיפור מדוייק כל כך על פניה
והבגדים, אוי הבגדים,
הייתי מעדיף לראות אותך עירומה.

יונים בגינות הירוקות, עוברים ושבים,
ריח מאפה בחמאה, נתחי בשר משובחים
ומוזיקה במטרו.

שיכורים ברחוב בלילה, הומלסים בעלי כלבים,
שמש אביבית חמימה וגשם דק.

(18/5/09)

***

ליד הכובע הצבעוני של יעקב אגם
תיירים זרים ומקומיים הנראים כנוכלים.
בחורה יפה עם קביים. (השלישית בטיול).
בלונדינית חושפת רגליים. נערים
משחקים כדורגל ברחבה ליד. גרפיטי ישן על
קיר אפור, ופתחי האוורור של מרכז פומפידו.
טינופת במי המזרקה.
אשה שגבר עבר לידה.

(18.5.09)
יתמונות: תמר

פולי ג'ין ואני מחכות לך

2009-05-15T02:14:00.006+03:00

פולי ג'ין ואני מחכות לך

כמו דברים רבים וטובים בחיי, גם זה התחיל בפרץ של ספונטניות. בוקר אחת קמתי בבוקר ופתחתי את תיבת המייל שלי, ובראה נצצה הודעה חדשה מרשימת התפוצה של פי.ג'יי הארווי, המבשרת על סיבוב הופעות אביבי באירופה ובארה"ב עם צאת האלבום החדש שלה בשיתוף עם ג'ון פאריש. זה היה מהיר כברק: שיחת סקייפ לחברה טובה שגרה בפאריז, הזמנת כרטיסים להופעה דרך האינטרנט, החלטה שנוסעים.

זו לא פעם ראשונה.

זה הולך להיות הביקור השלישי בעיר האורות, והפעם השניה שאני נוסע לפריז בחיי הבוגרים וכשהמניע לנסיעה היא הופעה. בתחילת יוני 2000 ראיתי את טום וויטס בגרנד רה, באחד מסיבובי ההופעות הנדירים שלו באירופה. אותו ביקור היה חוויה תרבותית שאין כמוה, כשאני גומע מוזיאונים, מדרכות, שכונות ובתי קפה בימים ומספיק לראות בערבים, בנוסף על טום, את היאנג גודס, את חגיגות 20 השנה של אינשטרצונדה נויבאוטן, ואת מאזי סטאר בהופעה אינטימית בסירה על הסיין, הופעה שאזלו לה הכרטיסים והצלחתי להכנס אליה כשאני מעמיד פני עיתונאי ("אי רייט פור ד'ה תל אביב מגזין", אמרתי בלי למצמץ. הייתי צריך לשלם על הכניסה אבל הם נתנו לי לעקוף את כל התור ולעמוד ישר מתחת להופ סאנדובל). וחוץ מאלה, גם היה פסטיבל אביב של מוזיקת עולם בפארק דה ואנסן, והופעות ג'אז קטנות ומרגשות באיזה ג'אז בר, ו...

הסתכלתי בחותמות בדרכון. תשע שנים עברו מאז. זו היתה תקופה של התחלות חדשות: שנת אלפיים סימלה את תחילתו של עשור חדש, ואני השתחררתי רשמית מהצבא ומצאתי אהבה חדשה שהתחילה ממש לפני אותה נסיעה. פאריז הקסומה, הקוסמופוליטית, המפתה, המסוגננת, מחכה לי מאז שאבוא לבקר שוב.

ועכשיו פי.ג'יי הארווי מחכה לי בפאריז. גם זו לא פעם ראשונה: ראיתי אותה בחיפה ב1995, בערב שאני זוכר כחוויה הגדולה ביותר שחוויתי עד היום, וב2001 נסעתי לשמוע אותה מנגננת את סיפורים מהעיר, סיפורים מהים ב"שפרד'ס בוש אמפייר" בלונדון. על אחד הסינגלים שליוו את אותו אלבום היה גם השיר "30", בו היא התמודדה עם שינוי הקידומת והכניסה לעשור הרביעי של חייה. באוקטובר הקרוב תחגוג פולי ג'ין הארווי יומהולדת ארבעים.

***
טרמינל

ראש-טיים בטרמינל הפנים-אירופאי בבודפשט. חם. אנשים מזיעים. אין מקום לשבת. חוויה בפול-פאוור ועוד לא הגעת ליעד. אנשים זרים, שפות זרות, מראה אחר. פאב אירי בטרמינל עם מוזגות הונגריות. אירופה. מזרח אירופה.

במסדרון הארוך והלבן המוליך את ה"טרנספר פסנג'רס" מהטיסה שהגיעה מת"א לאולם הטיסות היוצאות בקומה העליונה של הטרמינל המון אנשים רצים. מראה מצחיק והזוי: אנשי עסקים מעונבים עם טרולי, גרמנים בביגוד ספורט-אלגנט וטרולי, בחורות על עקבי ענק, מכנסיים מנומרות וטרולי, דיילת קרקע עם שיער אסוף בקפידה ועקבים דקים, כולם רצים כל עוד נפשם בם במסדרון כדי לא לפספס את טיסת ההמשך.

קשה להאמין כמה נסיעות בינלאומיות הן חוויה חזקה, גם כשאתה לכאורה מורגל בהן. לא לחינם כתב מאיר אריאל את טרמינל לומינט. הסמלים המוכרים של שפת היומיום הויזואלית משתנים לסמלים המוסכמים של נסיעה: דרכון, בורדינג פאס, מסועים להולכי רגל, חנויות בשמים, אלכוהול ושוקולד טובלרון, מטבע זר, אנשי אבטחה במכנס מחויט ועניבות, מי ארז את התיק, האם נתנו לך למשהו להעביר (נתנו, אבל אני משחק את המשחק ואומר "כמובן שלא"), מסכים מרצדים עם מספרי טיסות, דיליי בטיסות של אחרים, און-טיים בטיסה שלך.

והטיסה עצמה. לעוף. רגע ההמראה שתמיד תמיד מעורר פליאה. להצמד כמו ילד לחלון ולראות את תל אביב מתרחקת עם קו החוף האהוב שלה, את חוף אנטליה, את פרוורי בודפשט והדנובה הירוקה והמרשימה. אוכל של טיסות, עם מיץ תפוחים וכוס יין לבן אחרי הארוחה, לחייך לדיילת, ת'נק יו, ת'נק יו ורי מאץ'. כאן האנגלית עוד שימושית, עם השפה ההונגרית המשונה שלהם. ועוד כמה שעות זו פאריז.

הזוג שיושב לידי: הוא סופר-חנון אירופאי, קטן עם זקן ומשקפיים, והיא ממוצא אפריקאי עם שפתיים עבות, ג'ינס הדוק ורושם חזק. הם מפטפטים בהונגרית, או שפה מזרח אירופאית אחרת. ובנתיים, נראה שפחת קצת הלחץ בטרמינל, וגם יש יותר אויר. אנשים עפים מפה.

י

אחד במאי

2009-05-07T15:03:00.003+03:00

כשהלילה מכסה את העיר בעטלפים ובגינת דובנוב מתרוצצות הממטרות, ואויר קריר ונעים של תחילת האביב עוטף אותנו, אנחנו יושבים על ספסל ומדברים. וכשהבוקר האיר את נעלמת.

וכשאת נעלמת גם העולם נעלם. מהעיר נשאר רק שלד בטון ואבק אפור מכסה את הכל. האנשים הופכים מכוערים וזרים, וגם ממני נעלמים הקרביים והבשר. בתוך ימים ימלא ענן אפל את החלל שנפער, כמו שאיפה עמוקה מעשן הפליטה של אוטובוס ישן. לא הצטרפתי בצהריים אל הצועדים עם הדגלים האדומים בחוצות העיר הלבנה.

כיוון שאני מכשף המנחש בקלפים ידעתי הכל מראש. מהרגע הראשון הראו הקלפים שנתת לי במתנה ליום הולדתי את האמת. היות ואיני מאמין בכשפים שמרתי על אופטימיות. ואני עדיין מנסה.

***

חמישה ימים אחר כך אני מסתכל בכותרים שעל מדף ספרי השירה בחנות שבה היינו יחד ביום בו נפגשנו לראשונה. חיפשתי את ויסלבה שימבורסקה ומצאתי את פבלו נרודה:

ואני מביט במלותי הרחוקות.
שלך הן יותר משלי.
הן עולות ומטפסות על כאבי הנושן כקיסוס.

הן עולות כך בכתלים הלחים.
בך האשם במשחק זה שותת הדם.

הן נסות ממאורתי האפלולית.
הכל מלא בך, הכל.

לפניך שכנו הן בבדידות שמלאת עתה,
ויותר ממך הן מורגלות בעצבותי.

(פבלו נרודה. מתוך למען תשמעיני, בספר "עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש". תרגום: טל ניצן)
י

בחירות

2009-02-12T02:27:00.004+02:00

הלוואי והדברים היו כל כך פשוטים: אחת לארבע שנים היה כל אזרח הולך לקלפי ומטיל אל תוכה פתק ובו צירוף אותיות קצר המבטא את השקפת עולמם של קבוצת נבחרים המבקשים לשרתו, והולך לים.

האמת היא שהחיים של רובנו אינם מתנהלים במרחב הפוליטי. אנחנו נמנעים מלבקר שם, מתרחקים מהטורים הפוליטיים בעיתון, מעמודי החדשות הפוליטיות, מקיפים את עצמינו במשפחה ובחברים, בסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע ורוחניות וספורט ואוכל טוב וטיולים; או בטרדות פרנסה, עסקים, קניות - בהתאם למרחב התרבותי אליו אנחנו משתייכים. אל החלל שנותר במרחב הפוליטי שאותו עזבנו ממלאים אחרים.

הפוליטיקה היא שיקוף מרוחק של עצמינו, מרכיב בזהות. הרוב הגדול של הישראלים מצביע בבחירות בהתאמה מושלמת לזהות התרבותית שלו. כך ניתן לזהות את מצביעי קדימה ואת מצביעי הליכוד, שלא לדבר על מרצ וש"ס וחד"ש, בהתאם לסגנון הדיבור, ההעדפות המוזיקליות ופרטי לבוש כגון משקפיים או כיפה. אין הפתעות בבחירות, רק תזכורת מדכאת לפיצולה וקיטובה של החברה הישראלית לקהילות תרבותיות שהולכות ומסתגרות בתוך עצמן.

מצביעי שמאל רבים החליטו לעשות הכל כדי לעצור את ביבי. והם עשו זאת במחיר הכבד של הצבעה לקדימה, שהשכילה להציב בראשה מועמדת שהיא גם אישה וגם אשכנזיה, ובכך לקלוע לטעם התרבותי של אותם מצביעי מרצ. היה זה שיעור האזרחות היקר ביותר אי-פעם; אמרנו לכם ש"זה הגוש, טמבל, ולא המפלגה הגדולה ביותר", וסירבתם לשמוע. עכשיו הכנסתם לכנסת את אחרוני הח"כים בקדימה, והמתתם מכה ניצחת על השמאל הישראלי.

ובחלוף תקופת הבחירות אנחנו חוזרים להדחיק את עובדת הקיטוב על ידי דחיקת עמדותינו הפוליטיות לתחתית התור של הנושאים לשיחה עם חברים, עם עמיתים לעבודה ועם השכנים בתור במספרה. האנטי-פוליטיקה המחלחלת בכל פינה היא זו שהמליכה את הימין הקיצוני ואת הדתיים, שלא מוותרים על אף אפשרות להטות את תזרים המזומנים של הקופה הציבורית לעברם. ושימכרו את מה שנשאר מהמדינה לבעלי הון ולמשפחות הפשע, ובעיקר ימשיכו לתת ללאומיות ולדת לשפוך את הדם שלנו ושל שכנינו.

תוצאת הבחירות הקשה מעלה הרהורים נוגים. אחרי תקופה ארוכה של התמקדות במטרה הפוליטית קצרת הטווח והברורה של "לייצר קולות", בבוקר שאחרי משתנה המיקוד בעדשת התודעה, ומתגלה התמונה הגדולה, שיש בה משהו מדכא ומשהו מנחם. מדכא, כי מגיע לנו משהו טוב יותר, וקיבלנו את הכי גרוע שאפשר. כל כך הרבה אנשים טובים אני פוגש בארץ הזו, שמאמינים בטוב ועשים הרבה טוב, עד שזה מגיע לפוליטיקה. ומנחם, כיוון שבחלוף הרעש הגדול אפשר לפקוח את העיניים ולהזכר כמה הפוליטיקה מוגבלת, וכמה חשובים גם דברים אחרים בחיים: החברים החדשים שרכשת בקמפיין הבחירות הזה ישארו איתך, וכך גם החברים הישנים, והאהבה שלך, והים, והמוזיקה, אלה ישארו איתך גם כשהמפתחות למדינה עוברים לידי נבלים. הרגש העיקרי שממלא אותי הוא חמלה, חמלה עלינו, המעטים בשמאל שבחרו להצביע ונחלו תבוסה משפילה; וחמלה על ישראל, ש"תמיד יבחרו במי שימכרו אותם".

ומחר? האם שוב נשקע בטרדות היומיום, בפרנסה, בבילויים, נקרא ברפרוף את כותרות העיתון ונצקצק בלשוננו, או שמא ננקוט עמדה ברורה, עקבית, מגובשת ומורכבת לגבי המציאות? האם נשאיר לכוחות האופל החשוכים, הגזעניים, האנטי-דמוקרטיים, המושחתים למשיך ולתפוח, או שנחליט שהפעם עושים משהו, וניצור כח פוליטי חזק, משמעותי, סוחף, שוחר טוב; כח שיחזיר את האיזון לחיי המדינה שלנו וללבבות אזרחיה. החיים פה אינם מתירים לנו מותרות כאדישות ויאוש. מוטלת עלינו חובה: לפקוח את העיניים, ובשום פנים ואופן לא לשתוק.

י

שמונה בדצמבר

2008-12-09T00:16:00.006+02:00

בנעורי היה התאריך 8 בדצמבר מרגש בעבורי. אני זוכר שבשנה מסויימת - אולי הייתי בכיתה ח', או ז' - לבשתי ג'ינס שחור וחולצת לורד קיטש עם הדפס של הביטלס ותמונתו של ג'ון מוגדלת במרכז לאות אבל, וביליתי את היום יחד עם עוד כמה חברים, צופים בצוללת צהובה וב"אימג'ין", מזדעזעים מתמונת המשקפיים השבורים על המדרכה ב"א דיי אין דה לייף". כשגדלתי קצת והגעתי לראשונה בחיי לניו-יורק, שהיתי שעה ארוכה מתחת לדקוטה בילדינג, יושב על ספסל ב"סטרוברי פילדס", מביט בבניין ובלימוזינות החולפות תחתיו בציר הסנטרל פארק. ג'ון לנון היה המיתוס הגדול הראשון שאימצתי בחיי: המוזיקה, האישיות הכריזמטית, סיפור האהבה המופלא וההזוי שלו ליוקו אונו , שירי השלום במיטה, החברות/שותפות עם פול מקרטני וכמובן סיפור הרצח המאיים והקריאה הבלתי נמנעת ב"התפסן בשדה השיפון" שבאה בעקבותיו.

אני לא טוב בלזכור תאריכים. לא ימי הולדת, לא אירועים היסטוריים, ובוודאי לא אירועים פחותי-חשיבות. גם עכשיו כשאני מנסה להזכר בתאריכים של מועדים חשובים, אני צריך לעשות חישוב או לאמץ את הזיכרון. אבל השמונה בדצמבר הוא תאריך שאני לא שוכח, וגם אם בשנים שחלפו הריטואלים היטשטשו עד מאוד, בכל שנה בתאריך הזה יש לי צביטה קטנה בלב על ג'ון לנון, על השנים החולפות ועל כל הזיכרונות, הטובים והמרים.

הצילום של אנני ליבוביץ', שעותק שלו שנגזר מעיתון היה מודבק בסלוטייפ על דלת חדרו אל אחי

לפני שבועיים ציינתי שנתיים לנסיעה ההיא להודו, טיול שבמהלכו התכתבתי במיילים ארוכים עם ילדה אחת שיום ההולדת שלה חל ב8 בדצמבר, והילדה הזאת הפכה לחברה נהדרת כשחזרתי לארץ. והיום, כמתנת יום הולדת לעצמה, היא נסעה לפאריז לשנתיים ומי יודע מתי תחזור. קניתי לה במתנה ליום ההולדת דיסק של המיתוס הגדול השני של חיי: פולי ג'ין הארווי.
י

הנוער לשלטון

2008-11-01T23:04:00.004+02:00

בסקר של "ידיעות תל אביב" שפורסם בתחילת אוקטובר לגבי הבחירות לראשות עיריית תל-אביב - יפו מופיעים הנתונים הבאים:
מבין מי שאמר שילך בוודאות להצביע:
חולדאי - 41%
דב חנין - 22%
(יש לציין כי סקרים חדשים יותר מראים כי חנין הולך ומצמצם את הפער).

אבל שימו לב לנתון הבא: אם הבחירות היו נערכות רק בקרב צעירים (בני פחות מ-45), דב חנין היה מנצח בהפרש ניכר. קבוצת הגיל היחידה שמעניקה לחולדאי ניצחון היא בני 45 ומעלה. זהו הפילוח:

גילאי 18-24: חנין - 55%, חולדאי - 17%
גילאי 25-29: חנין - 46%, חולדאי - 23%
גילאי 30-34: חנין 33%, חולדאי - 24%
גילאי 35-44: חנין - 40%, חולדאי - 28%
גילאי 45 ומעלה: חנין - 9%, חולדאי - 55%

ניתן במידה רבה להשוות את הקמפיין של דב חנין לזה של ברק אובאמה, שאני מקווה שיבחר ביום שלישי הקרוב להיות הנשיא הבא של ארה"ב. אצל שניהם הקמפיין התבסס במידה רבה על האינטרנט, החל מהשלבים ההתחלתיים בהם בונים בסיסי תמיכה (מגייסים מתנדבים ותומכים שהם מעצבי דעת קהל ברמת הקהילה), מגייסים תרומות וכו', וכלה בשימוש נכון בהפצה ויראלית של חומרי קמפיין, ובראשם סרטים.

אם עדיין לא ראיתם, כנראה שאין לכם חברים. הנה הסרט שהגיע לתיבת המייל שלי אין ספור פעמים בימים באחרונים:

והנה מקור ההשראה. אמנם לא מזוהה עם אובאמה באופן ישיר, אבל התכנים הם דמוקרטיים במובהק:

והנה חלק ב'. מוצלח אפילו יותר:

אם דב חנין יכפה על חולדאי סיבוב שני, העיר הזו תפולג לשני מחנות. יותר משזה מאבק בין בעלי הדירות מול שוכרי הדירות, או בין צפון שבע מול מרכז-דרום, זהו מאבק בין דורי. האנשים הצעירים שנמשכים לגור בתל אביב בשנים האחרונות רעבים לשינוי, לעשייה ולביטוי של הכשרונות והיצירתיות שלהם גם בפוליטיקה. מסרים כאלה של אכפתיות ושל שותפות הם חידוש בעיר שהיא סמל ל"בועה", לאינדיבידואליזם ולניכור, וזה נפלא שאנשים צעירים בוחרים בשינוי ערכי כזה.

בניגוד למסרים בקמפיין של "עיר לכולנו", אני מרגיש שלא רע בתל אביב. אינני חושב שרון חולדאי הוא מקור כל הרע (למרות שרק על הריסת אושיסקין מגיע לו לעוף). ההצבעה בעד דב חנין אינה צריכה להיות הצבעת מחאה, אלא בחירה בחלופה משופרת; לא מהפכה אלא שדרוג. תל אביב צריכה להמשיך להיות בירת התרבות, הרוח והעסקים של ישראל; ולצד אלה לשדר לכלל החברה הישראלית קול חדש, קולה של ההתחדשות הקהילתית.
י

אל מול פני החוק

2008-10-27T20:44:00.010+02:00

אפיזודה א'

פסטיבל אינדינגב במצפה גבולות. הרבה אנשים מגיעים, והמשטרה לחוצה מכך שהמארגנים יכניסו יותר אנשים ממה שמותר באישורים. שוטר אומלל מוצב בכניסה כאחרון המאבטחים, וסופר את הנכנסים. אחרי כל עשרה הוא עוצר את זרם הנכנסים, מסמן בקפדנות במחברתו וי קטן, ורק אז מאפשר לעשרה הבאים להכנס למתחם הפסטיבל.
גם אני נכנס, אבל אחרי כמה דקות יוצא להביא משהו מהרכב. בדרך חזרה פנימה נספר שוב. לאחר זמן מה יוצא שוב, ושוב נכנס ושוב נספר, ועוד רבים בקהל כמוני. בפעם הרביעית אני שואל את השוטר המסכן:
- "ספרתי אותי כבר כמה פעמים. מה זה עוזר שאתה סופר את הנכנסים אם אנשים יוצאים בלי הגבלה ונכנסים שוב שוב פנימה?"
ותשובתו:
- "יש שם מישהו אחר שסופר את מי שיוצא."
אני מצביע לעבר שער היציאה הסמוך, מרחק מטר אחד:
- "אבל אין שם אף אחד שסופר!"
השוטר מביט בי בעיני עגל, וממשיך בעיסוקו חסר התוחלת.

עוד על האירוע בלינק הזה.

אפיזודה ב'
יום עבודה רגיל במשרד. הטלפון הנייד מצלצל, מספר חסוי. אני עונה. מדבר ראמי ממשטרת התנועה, בקשר לרכב. אני מבקש לדעת במה מדובר, והוא משיב כי לא יוכל לומר לי בטלפון, ומזמין אותי אליו לשיחה במטה משטרת התנועה בבית דגן. "מחר בבוקר ב9:00 תהיה אצלי" הוא אומר, ובאדיבותו אף שולח לי זימון בפקס. "בעניין: חקירה" כתוב שם, ואני קצת מודאג. נכון, מדי פעם אני נוסע מעל למהירות המותרת, אבל נוהג בזהירות, את מעט הדוחות שקיבלתי בחיי שילמתי, ולא נתקלתי בשוטר תנועה כבר זמן רב. אולי מישהו ראה שהרכב שלי מגיע להפגנות של שמאלנים והתלוננן כדי להציק? ליתר ביטחון אני מתקשר לידיד עורך דין שיהיה בהיכון, ומדמיין סצינות מסדרות משטרה. בלילה אני מחפש באינטרנט עצות באתרים של עורכי דין: לדבר מעט, להמנע מלתת פרטים, להזהר מלהפליל את עצמך, ובעיקר לא לזכור איפה היית ומה עשית.

אני מגיע עשר דקות לפני הזמן, ולאחר חיפוש קצר מגיע למשרד הנכון. ראמי נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים חוקר - כבד גוף, משקפיים, יושב מאחורי שולחנו, מתקתק במחשב, מעיין בתיק עב כרס, ומבקש ממני להזכר איפה הייתי ב27 באוגוסט. אני הפנמתי היטב את העצות מהאינטרנט: לא זוכר. הוא יודע שאני נסעתי בתאריך הזה באזור קריית גת בכיוון דרום, ואני מוכן להודות רק שהייתי בסיני בסוף אוגוסט, אבל לא זוכר תאריכים, לא זוכר מאיפה נסעתי. עכשיו ראמי מתעצבן. הוא אומר לי שהוא יודע בוודאות שנסעתי, והייתי עם עוד בחורה, ורוצה שאהיה בטוח במאה אחוז שנסעתי שם בתאריך הזה. אני לא פראייר ואחרי עשרים דקות בערך, אני אומר:
- "אולי אתה יכול להגיד לי במה אני חשוד?"
- "כן", הוא אומר, "אתה הצתת מצלמת מהירות ליד קרית גת".
אני פורץ בצחוק גדול, משחרר, מעומק הלב, רואה את פניו של החוקר נופלות. הוא כבר יודע שאני לא אשם.

נכון, מצלמת המהירות צילמה אותי באותו ערב נוסע דרומה על כביש 40, אבל זה היה בשעה 18:30 וההצתה היתה אחרי שתים עשרה בלילה. אחרי שאני מראה לו תמונות של האחייית שלי שצילמתי באותו תאריך בארוחת ערב משפחתית, כשעה לאחר שהמצלמה תיעדה את הפיג'ו המסכנה שלי. הוא משתכנע סופית, ומודיע לי שנחקרתי כעד, ולא כחשוד. אנחנו לוחצים ידיים.

האליבי שלי - תמונה של גל

אני כפיי ארימה

2008-09-30T02:32:00.002+03:00

לכבוד השנה החדשה, שני שירים ישנים.
י

פול מקרטני מת

2008-09-26T22:19:00.008+03:00

פול מקרטני מת. על פי המסורת, הוא נהרג בתאונת דרכים בשנת 1966, אז הוחלף בידי כפיל, וכמה רמזים על כך הושתלו בשירי הביטלס ועל עטיפות התקליטים. אני עדיין זוכר את עצמי בסוף היסודי או בתחילת התיכון, מצמיד מראה לעטיפה של סרג'נט פפר (למעשה, היה זה צילום של עטיפת האלבום ששימש ככריכה של ספר מילות השירים של הביטלס; את סרג'נט פפר שמעתי בקסטה מקורית שקיבלתי בהשאלה מאחי) ונדהם מהדיוק הגרפי שבהפיכת ה"הארטס" ל"הוא^מת" כשהחץ מצביע על פול. בראיון משעשע בתוכנית סטרדיי נייט לייב נשאל מקרטני על מותו, וענה: “לא באמת הייתי מת". מומלץ לראות כי זה מצחיק, אבל האמת העצובה היא שפול מקרטני היה מת כאבן קרה בזמן הראיון. אמנם לא בשנת 1966 - את מרבית שיריו היפים כתב לאחר מכן - אבל ניתן לקבוע בפסקנות שפול מקרטני היה החיפושית המתה הראשונה, שהלכה לעולמה עוד ב1970 עם פירוק הלהקה.

בעוד קריירות הסולו של ג'ון לנון וג'ורג' הריסון היו יצירתיות, שלא לומר מופלאות, וביטאו התפתחות אמנותית, קריירת הסולו של האיש שכתב את "יסטרדיי", “בלקבירד", “אנד איי לאב הר", “לט איט בי" ועוד כמה שירים טובים באמת היתה פשוט עלובה, שלא לומר פטתית, שלא לומר קטסטרופלית, שלא להגרר למילים גסות יותר. מעט מאוד שירים סבירים, הרבה שירים סתמיים לגמרי, וכמה שירים פשוט גרועים. עמוק בתוך המיינסטרים, מוכר את הזכויות על שירי הביטלס למייקל ג'קסון (בנעורי – הסמל המוחלט לכל מה שרע במוזיקת פופ) ואף מבצע איתו שיר! האיש המוזר ששר את "טוקינג אבאוט פריייייידום" במחצית של הסופרבול ב2002, זה לא פול מקרטני מהביטלס. לא יכול להיות.

פירוק הביטלס ומערכת היחסים העכורה ששררה בין ג'ון וג'ורג' לפול השפיעה עלי עוד בתור נער מתבגר, וברור באיזה צד הייתי אני בסיפור הגירושים העצוב הזה. השיחה שבה ג'ורג' המתוסכל אומר לג'ון שהוא מעדיף ללכת לנגנן עם קלפטון מאשר עם מקרטני, וההתקפה המזלזלת של ג'ון על פול כשהאחרון מתנגד להכללת "רבולושן 9” באלבום הלבן בגלל שהקטע אינו משתלב עם השירים האחרים (“איזה שירים?! אובלדי אובלדה?!”) זכורים לי עד היום, ומדובר על סרט (עלילתי, עם שחקנים) שהוקרן בערוץ 1 כשהייתי בכיתה ח' בערך. וגם אם מנתקים את ההקשרים הפסיכולוגיים-רגשיים, מוזיקלית אני בצד של לנון והריסון, תמיד הייתי, תמיד אהיה.

בימים האחרונים – ובעיקר מאז השתכנעתי לקנות כרטיס (במחיר שערורייתי) וללכת להופעה בפארק הירקון – נכנסתי לתהליך של נסיון להשלמה עם פול. לביטלס על כל שיריהם וכל ההיסטוריה שלהם יש קסם שאי אפשר להתעלם ממנו. אולי זה בגלל ששמענו אותם שוב ושוב בריפיט בתקופה מעצבת בחיינו, אבל מה משנה הסיבה? גם הגרוע בתקליטיהם ("וויז' ד'ה ביטלס", אלבומם השני משנת 1963, למקרה שתהיתם) עדיף בעיני על רוב המוזיקה האחרת שיש בעולם, בזכות אותו קסם. מקרטני היה שותף ותורם נכבד לקסם הזה, ולמרות שמאז ומעולם היתה הפרזה בחשיבות תרומתו אין להתעלם מקיומה. כל זמן שהיה נתון להשפעתם היצירתית של הגאונים האחרים מסביב (ג'ון, ג'ורג' וג'ורג' מרטין) הוא הצליח להוציא מעצמו שיאים אמיתיים. היה לי ברור מראש שרגעי הקסם בהופעה יהיו ספורים, אך לו למען הסיכוי שיהיו אחד או שניים כאלה, החלטתי לסגור מעגל וללכת להודות לפול על המוזיקה שנתן לעולם לפני שמת.

למרות אכזבות בעבר מהופעות בפארק, הפעם יש תמורה לאגרה: העשירים יושבים על טריבונות הרחק מאחור, ואנחנו נדחקים קדימה, נעמדים בצפיפות קצת אחרי השורות הראשונות. כשהקוסם לשעבר עולה לבמה הלב שלי ממריא לרגע קל, ונוחת מיד עם השמע הצלילים הראשונים של "הלו, גודביי". מקרטני לא צריך להקת חימום – הוא עולה ומחמם את הקהל בעצמו במשך 10 שירים, שלושה מתוכם ביצועים לשירי הביטלס והשאר שירים גרועים, גרועים, גרועים מקריירת הסולו שלו. כשהוא עוזב את הבס ועולה לפסנתר ואומר בעברית (מושקעת! – אך פעם לא שמעתי אמן זר שלמד כל כך הרבה מילים בעברית כדי להגיד בהופעה) “זה בשביל לינדה" אני שוב מתרגש לרגע, אבל נרגע מיד. "מיי לאב" זה שיר באמת קיטשי ברמות בלתי נסבלות, והביצוע מת כמו לינדה בעצמה, מנוחתה עדן. ההופעה מתחילה באמת רק מיד לאחר מכן, עם ההכרזה "זה בשביל ג'ורג'” והביצוע ל"סמת'ינג", שמצליח לרגש. גם כי זה שיר טוב באמת, וגם בגלל מצגת תמונות מרגשות בשחור-לבן עם פניו היפים של ג'ורג' הריסון. תמונות של חברים מתים מתחלפות על מסך הענק מאחור. הביצוע ל"א דיי אין דה לייף" הוא כמובן "בשביל ג'ון", בחירה טובה בשיר שמדגים עד כמה רחוק מקרטני מלנון ביכולת כתיבת השירים שלו. מה זה משנה עכשיו כששניהם מתים.

מכאן והלאה כמעט כל השירים הם מתקופת הביטלס (למעט "ליב אנד לט דיי”, באמת אחד השירים המעפנים אי-פעם, שמלווה בפירוטכניקה מרשימה), אבל פול מנהיג פה להקת קאברים ובחלק מהמקרים ("לט איט בי" בולט) פשוט שוחט את השירים שכתב כשעוד היה חי. מה שמרומם את רוחי כל הזמן הוא הקהל. זו הרי לא סתם הופעה, זה מעבר לאירוע שירה בציבור, עבור עשרות אלפי האנשים שמקיפים אותי זהו אירוע היסטורי ומרגש מאין כמותו, האנרגיה הטובה שלהם עוטפת גם אותי, מאפשרת לי להצטרף בשקט לשירת "נה נה נה נה נה נה, נה נה נה נה... היי ג'וד". ואני עומד שם, מוחא כפיים, וומוצף זכרונות של עצמי יושב בסלון ליד המערכת של אחי הגדול, שומע את היי ג'וד בתקליט; או נוסע איתו לתל אביב למרתון וידאו של הביטלס בקולנוע אלנבי, ורואה איתו שם את כל סרטי הביטלס באורך מלא וקליפים לכל השירים, כולל זה של היי ג'וד, ויש לי דמעות בעיניים.

ֿפול מקרטני מצליח לחזור מהקבר שלו לכמה רגעים מרגשים (ב"איי'ב גט א פילינג" וב"בלקבירד"), ומהנים (“אול מיי לאבינג", “בק טו ד'ה יו.אס.אס.אר", “גט בק"), מעניק לנו עוד רגעים אחדים של נחת בשיר הפרידה של סרג'נט פפר וב"ד'ה אנד". אני חוזר הביתה, בדרך מתנגן באוטו "פלסטיק אונו בנד" של לנון. תודה על הביקור ההיסטורי, תודה על השירים הנפלאים, תודה שהזכרת לי. נוח בשלום על משכבך.
י

החיים כערסל

2008-09-02T00:00:00.002+03:00

גן העדן נראה כך: ערסל בסוכת צל קטנה ליד הים, כשנטיפי-רסיסי גלים נישאים עד אליך ברוח הקלה, מסביב גן פורח מטופח שגדל בתוך חול רך, והשמש מלטפת את כל זה בעדינות. בלילה תרדם לצליל רחש הגלים ובבוקר תעור ותשב על הערסל, תשתה בנחת תה מרווה ומיץ פירות טרופיים יוגשו בחיוך, ותביט בים ובהרים הרמים שברקע.

ייתכן שבזמן שתצחצח שיניים יגש אליך אדם מוזר, יחדור אל המרחב הפרטי שלך ויתנהג בגסות; אתה תפטור כל זאת ברוח טובה, תקרא לו אידיוט בליבך ותשכח מכל העניין אחרי חמש דקות. הרי שקוע אתה בהתמזגות הקוסמית של שמש, ים, חול ורוח ואין לך פנאי להתעצבן.

אידיוט. הוא נציגו של השטן בגן העדן ולמראהו מתעוררת בך רוח קרב, בני אור נגד בני חושך, רצון כן להשמיד את הנגע הממאיר הזה, ושנאה עזה חולפת דרך חוט השדרה שלך אל כל תא ותא בגוף עד שגן העדן הופך לשדה קרב דמיוני,
ואתה נרגע.

השמש שוב מנצנצת בעליזות על פני המים, בחורות יפות בביקיני חופשני חולפות לאורך קו החוף על החול הרך והזהוב, והגלים נותנים קולם בשיר והערסל זע קלות ברוח...

האידיוט, חבוש כובע, תיקו ארוז, בא לשאול אם אנחנו רוצים קצת גראס שנשאר לו. אנחנו מסרבים בנימוס, והוא - "תבלו!" - ונעלם מחיינו לנצח.

גן עדן.

י

נכתב 31 לאוגוסט 2008, פורסם 26 לספטמבר

מגדים 3

2008-04-11T00:27:00.001+03:00

בית. חלל המוגדר בקירות. חלונות, מסדרון, דלתות, חדרים. נוף מוכר בחלון, פינות נסתרות, בויידעם, ארונות מטבח, כיור, אסלה, סורגים, דלת כניסה. בפעולה בתנועה בכיתה י"א ביקשו ממני להביא פריט ולספר עליו, והבאתי את מפתח הבית. בדרך לכיתה א' הוא היה תלוי על הצוואר בשרוך, או אולי זכרתי דווקא את הפעמים הספורות שבהן המפתח אבד ואני נשארתי בחדר המדרגות, מחכה בדמעות שלא זלגו שהדלת תפתח. בית שהיה מקלט מהעולם, והיה עולם בפני עצמו.

כמה שהתרחקתי, בנגב או בערבה, באמריקה או בהודו או בתל אביב, תמיד בירכתי הראש היתה הידיעה שבבית הזה מחכה מיטה ואוכל ומפלט ומשפחה, לטוב ולרע. מאז 1971 הם בבניין הזה, מעל מחצית מחייו של אבי עברו שם. משפחה קטנה, שותפות גורל של שמחות ועצב וייסורים ויצירה, ריבים קולניים וצחוק סביב שולחן החג. ועכשיו עוברים דירה, עוזבים את הבית. ואולי הבית עוזב אותנו.

לזרוק את הג'אנק שהצטבר במשך שנים ארוכות. אלפי ניירות חסרי ערך שנשמרו, עיתונים ישנים, ספרים שנאספו מהרחוב, ווקמנים, מצלמות מזכרות מחו"ל מסמכים ממקומות עבודה קודמים בגדים קשקושים קלטות וידאו תיקים קבלות תעודות אחריות דוחות חניה... אשכנזים, עם נטייה אספנית ויכולת קיצונית להקשר לרכוש. חבר טוב אמר לי פעם כשעברתי דירה, “כמה שיש לך פחות יש לך יותר".

לארוז זכרונות בארגז. צעצועי ילדות (קוביות קטנטנות וחלקי לגו שנשכחו זה מכבר מעלים מחנק בגרון), תמונה של כלבלב אהוב, מכתבים מאהבות ראשונות, מכתבי תשובה שלא נשלחו, מאפרה מתרמילי כדורים, כומתה ירוקה, תמונות מטיול בר-מצווה לאירופה הקלאסית, ספרי מחזור מבית הספר, ברכות ליום הולדת, מעט הדברים שלא צריך אבל הלב לא נותן לזרוק יוחבאו הרחק בארכיון, רק כדי להתרגש מהם שוב, אי פעם בעתיד.

געגועים. געגועים לאבנר, הכלב שנדרס, ולנובי-נובלס הכלב האציל שחי כאן 17 שנים ארוכות עד שיבה. למשחקי מחשב עם חברי הילדות ולמשחקי וויסט בשישי אחר הצהריים עם אחי הגדול ואותם החברים. געגועים לאמיר, למוזיקה שנשמעה בלילות קיץ לבנים מקלטות שהוקלטו בטייפ דאבל-קאסט ומתקליטים שנוגנו על הפטיפון שנותר בדירה הריקה, אחרון מכל הפריטים. לא יכולתי לזרוק אותו.

לארוז ציורים, מאות תקליטים, אלפי ספרים, ולהפליג איתם במשאית לישוב מרוחק בנגב. לצאת לפנסיה אחרי שנים ארוכות ברמת-גן ולפרוש אל המדבר כדי להיות סבתא וסבא במושב.

ביקור אחרון בבית. במבט אחרון מהחלון, הרחוב הקטן הולך ומשתנה. המכולת ששירתה אותנו בנאמנות במשך שנים ארוכות נסגרה לפני כמה חודשים, ברחוב ליד הולך ונבנה מגדל דירות יוקרה עצום, בפינת הרחוב הראשי נפתח סופרמרקט. שכנים רבים התחלפו. ברמת גן לא נותר לי דבר.

הקירות החשופים מכוסים בשכבת סיד חדשה המסתירה סדקים אך לא מטשטשת זכרונות, מראה החלל, הקווים והפינות המוכרים כל כך מציף רגשות. סגירת המעגל הזו הכרחית כדי שנוכל להתנתק, כדי שנהיה חייבים לארוז ולזרוק ולנקות ולהמשיך הלאה, קלים יותר, זוכרים אך משוחררים מכבלי העבר. כדי שנוכל שוב לחבק.
י

שעון קיץ

2008-03-28T00:22:00.005+02:00

בסוף הערב עלינו על מונית, מסוחררים מכדי ללכת הביתה ברגל.
"מונית הכסף?" שאלתי את הנהג.
"מונית הזמר", הוא ענה.
ובעצם, זה בדיוק מה שרצית. לא את מונית הכסף, עזוב אותך משאלות טריוויה ומלעמוד עירום ועריה בפריים טיים הגווע בלא איפור, עם אורות הדיסקו בתקרה, כשהרפתקאה כמו מונית הזמר מחכה.
הנהג ג'ורי שר להיטים של אלוויס, י

Little things I should have said and done
I just never took the time
You were always on my mind
You are always on my mind

בלילה האחרון של שעון החורף, אחרי שכיבת את האור והדלקת נרות, וויתרת על הנסיעה ברכב המזהם אל תל אביב נטולת החניה ולקחת אוטובוס העירה, ובאוטובוס אנשים מוזרים ואתה צוחק, צוחק כאילו אתה בסרט שמוקרן על מסך החיים שלפניך. ובעיר פגשת חברים מהקיץ שעבר וגם מהמאה שעברה והכל ככה במקרה לגמרי, מבלי להתכוון. והחברים נתנו לך לשתות ואתה מתנודד שיכור ופוגש חבר נוסף, י

Tell me, tell me that your sweet love hasnt died
Give me, give me one more chance
To keep you satisfied

ובלילה הזה מפסידים שעת שינה אבל ממחר, הו ממחר, השמש שוקעת בשבע, וזו רק ההתחלה.
י

חיות לילה

2008-03-22T23:55:00.001+02:00

צא לרחוב וראה: נסיכות ושדונים, זונות וקוקסינלים, ארנבות ובעלי כובעים מצחיקים ועניבה, מלאכים ופרפריות, והנה פרפרית אחת רוכבת על קטנוע! המון פרפריות. מישהו עשה בוחטה נאה על מכירת כל כנפי הפרפר האלה. אחיות קצרות מכנס, סופרמן עם גלימה, חליפות טלאים צבעוניות, מחשופים עמוקים, אזני זחל-זחלילים, מכנסי דיסקו נוצצות, גברים עם מבטא ערבי כבד, נשים שחורות עור, אחד התחפש לשמש מוזהבת, והנה השטן בכבודו ובעצמו.

צא לרחוב בשכונת פלורנטין בערב וראה: אלפי צעירים התקבצו בחיפוש אחרי מסיבה. התושבים הוציאו רמקולים ודרבוקות למרפסות, הכבישים נחסמו, באוויר יש ריח אמסטרדמי של אלכוהול וסמים קלים, המאפיה המקומית מוכרת המון בורקס והפיצוציות מוכרות בירות ועארק. חסרים רק קצף דביק ופטישים כדי להרגיש כמו ביום העצמאות. האנשים יפים, עם תחפושת או בלי תחפושת, אבל ראיתי מעט מדי אנשים שמחים באמת. המסכות לא מסתירות את העייפות והאדישות בעיניים.

סע לחוף געש ותראה אנשים בלי מסכות ובלי תחפושת, בלי בגדים בכלל, שוכבים על החוף ומפקירים את גופם לרוח ולאדמה ולמים. עונת הרחצה התחילה עם השרב שהקפיא את הגלים במים והעלה ענן אובך. הים התיכון נראה לרגע כמו ים המלח. שקיעת השמש דהויה במקצת, ובלילה הירח המלא תלוי בשמיים כבציור שמן. בשנה מעוברת כשפורים חל באדר ב', לא פלא שאין גשם שהורס את תחפושות הילדים. בחזרה לתל אביב, בחוף גאולה עדיין לובשים בגד ים, אבל מינימלי, כדי להתמודד עם החום.

על במה בדרום תל אביב עלה בשתיים בלילה מישהו שהתחפש לשלום חנוך וניגן שירים של שלום חנוך בגרסאות רוקנרול. חיות לילה קוראים להופעה הזו, שהיא בסדר גמור, רק חבל שוויתרו בה על רבים מהשירים היותר יפים של שלום. למה לנגן את "שוקו" ולא את "כהה כהה"? שוקו זה לא שיר טוב. שמישהו יגיד לו. ומתי כבר נשמע בהופעה חיה את "לילות שקטים"? שמישהו יגיד לו. חוץ מזה, באמת בסדר גמור. אפשר להגביר קצת את הגיטרה של פיטרסון, הבוחן את החשמלית שלו מבעד למשקפיים כמו איזה אינלקטואל. אבל זאת לא תחפושת, זה הבלוז, בייבי.

עייפות גדולה בקרב כוחותינו עם הגיע סופהשבוע הארוך לקיצו. "החום גמר את כולם”, אומרת המלצרית לברמנית בבית הקפה הקטן. שמש החמסין על חוף הים צלתה אותנו עד תשישות, ובתוספת לשני לילות ארוכים ורוויי אלכהול רבים מייחלים לאיזה יום חופש נוסף שיפתיע, שושן פורים. ועדיין, גם בשעה מאוחרת זו של מוצאי שבת וחג עדיין מהלכים ברחובות העיר כמה גברים באיפור ובגדי נשים ונשים באיפור ומעט בגדים. כשחושבים על זה, בתל אביב זה נכון גם בימי חול: כל יום פורים.

שמישהו יביא לי אוזן המן.
י

זיקוקים

2008-03-03T00:56:00.001+02:00

בערבו של יום מסעיר בו צפית לרגע בעתיד אפשרי שבהנד עפעף נלקח ממך, אתה חוזר לביתך ורואה מעל מסגד חסן בק זיקוקים בשמי יפו. והרי מה היה חסר כדי לחגוג את היום הזה? זיקוקים. ואתה עוצר לרגע כדי הביט באורות המרקדים בשמיים ולהאזין למקצב קולות הנפץ, ואתה צוחק מכל הלב. זה הזמן להמשיך הביתה ולבדוק את כרטיס הטוטו שמילאת, כי אם שלושים המיליון יהיו שלך אי פעם, כנראה ש "הלילה הוא הלילה”, כמו שניל יאנג שר. הלילה הוא הלילה.

היום התחיל בכלל בנשימה של טבע, עם חברים טובים בצפון הנגב, אל מרחבי הקמה המוריקה והכלניות הפורחות במרבדים אדומים לצידה. פיתה על הטאבון עם לבנה לארוחת צהריים, ומשם לשדות האינסופיים, לבתרונות שחרצו המים באדמת הלס ולשלל צבעי הפריחה: בתוך הירוק אדום אדום, צהוב, פה ושם מעט ורוד וסגול ואניצים לבנים של סבא סביון, ולבסוף גם פריחת השקדיה, ט”ו בשבט הגיע רק עכשיו, באיחור של חודש. והכלבה רצה בתוך החיטה, וקצת מצטלמים למזכרת, ונוסעים בכביש 232 המרהיב עד ניצנים, שם מחכה לנו לימונדה צוננת ושקיעה מרהיבה אל תוך המים הכחולים, השקיעה הראשונה של האביב. בוודאי שמתם לבכם לימים ההולכים ומתארכים.

ועם רדת הערב נסענו לראות בית. כן, רק חדשיים חלפו מאז שכר כותב שורות אלה את ביתו שבכפר שלם, וכבר הוא מצטרף למירוץ חיפוש הדירות. והמירוץ מר ואכזר הוא, אבל אנחנו אופטימיסטים ללא תקנה, קודם הולכים לטייל ורק עם רדת ערב נוסעים לראות את הבית שחשקנו בו, אי שם בהרצליה. והבית לא פחות ממושלם, אין מה לומר. בעלי הבית נחמדים ונעים בו והמיקום נפלא, ובזמן שאנחנו מסתכלים יושב הזוג שהגיע לפנינו בביתם של בעלי הבית וכאנחנו מתקרבים אנחנו שומעים מבפנים "חוזה... לסגור...” והנה, בית חלומות שלרגע היה אפשרי חומק מידינו כמו לא היה.

והלב נחמץ. אך כמה מהר נקשרים אנחנו לרכוש, לבית, לרעיון שפה נגור ופה נחיה ופה הכלבלבה תרבוץ על הדשא, ונלך לטיולים ארוכים בים, והדמיון מריץ עתיד וורוד ו... הופ, בעלי הבית החביבים באמת מצטערים, אבל ההם הקדימו להגיע (מן האופל, וכמו השטן רק קולם נשמע אך פניהם לא נראו) ועכשיו אנחנו נוסעים בדרך חזרה לתל אביב, וגם העיר האהובה כל כך מתקשה בתחילה לנחם אותנו על אבדן של דבר שמעולם לא היה שלנו.

מבלי משים אני נזכר באותה נערה אשר לפני שנים שברה את ליבי, למרות שמעולם לא היתה שלי ולא ידעה את שאני מרגיש כלפיה (ואולי ידעה, ובטוב לבה שתקה).

בהליכה לילית ברחובות תל אביב, עם עצירה לגלידה בבאצ'ו, יודעים אנו שלא קרה דבר, חוץ מסיפור. וליד הבית מאירים הזיקוקים את שמי הלילה, ואנחנו מקבלים את החיים ואת אשר הם מזמנים לנו בחיבוק.

י

נגה בוגה

2008-02-05T23:29:00.000+02:00

ומסתבר (וכמה תמימים היינו שלא ידענו קודם. ואולי ידענו אך לא חשבנו על כך) שגם הרפואה הוטרינרית היא לעשירים בלבד, וכלבים בורגנים שיש מי שיממן להם טיפול רפואי יאריכו ימים הרבה יותר מאשר כלבי פרולטריון. אם אתה כלב חולה ומסכן כדאי כמה שיותר מהר שמישהו יאהב אותך מספיק כדי לשים עליך כמה שקלים. ואם את כלבה שצריכה בדחיפות מנת דם כדי לשרוד, כדאי שכרטיס אשראי בתוקף יהיה בארנקו של מי שמעוניין לאמץ אותך, בהנחה ומזלך כה רב למצוא מישהו כזה.

כי התקציב לטיפול רפואי בכלבים-בני-בלי-בית יספיק אולי למנת דם אחת, ורק אם מישהו יתעקש לתת לך טיפול מסור יותר מזה שמוקצב לך בסל התרופות יש סיכוי שתשרדי, רק סיכוי, לא יותר, ובכל מקרה את סעיפי התקציב שלך ניצלת כנראה עד תום, למרות שיש עוד אנשים טובים שינסו לעשות עבורך את המיטב. הוטרינר (הממומן בכספי הציבור) ששיחרר אותך מהמרפאה שלו ידע שאת צריכה לקבל מנת דם מייד, וכתב "בדיקת דם חוזרת בעוד שבועיים", יודע היטב שבמצבך שבועיים הם מעבר לנס.

אך כיאה לבת מעמד הביניים (ועל קו התפר בין היותך כלבת מכלאה לבין היותך כלבה פרטית ומאומצת) נלקחת לשמוע חוות דעת שניה מוטרינר פרטי, שמיד אמר שאת בסכנת חיים וכדי לתת לך צ'אנס על הגלגול הזה צריך לתת לך עירוי דם, שעלותו כך וכך. ואילו הסטודנטים התפרנים שאימצו אותך אל ביתם לא היו צריכים להתמודד עם שאלות כמו מהו הסכום שהם מוכנים לנקוב כדי לתת לך את הסיכוי הזה, היה להם לבטח קל יותר. ורק הבוקר מישהו אמר לי שכסף לא קונה בריאות, כמה אתה טועה ידידי, לבריאות יש מחירון, לא כולל מע"מ ושברון לב.

נגה על השטיח, נושמת בכבדות, לא יודעת שהימרנו על חייה בנסיון למצוא פתרון כלכלי, לא מבינה את הדילמות שלנו ואת הרגשות שמציפים. ואולי היא כן מבינה.

***
6 בפברואר - עדכון: הלכנו לווטרינר נוסף שנשמע לנו שקול ומרגיע יותר (וגם הציע הנחה), והיות שנגה הרגישה הרבה יותר טוב בלילה ובמשך היום, הוחלט לא לתת את עירוי הדם ולראות אם הטיפול ישפיע. עדכונים נוספים בהמשך.
י

נגה

2008-02-02T16:34:00.000+02:00

פגשנו אותך בלילה קר. אנחנו מיהרנו הביתה בין השלוליות, את טיילת עם פנחס, משתרכת אחריו, לבנה וקטנה. כשאמרנו "איזה חמודה!” שאלו אותנו אם אנחנו רוצים אותך, ואמרנו כן, כן. בלי לחשוב, יודעים שנשלחת אלינו באיזה פיתול של הגורל. בספרדית, כשרוצים להגיד "אני אוהב אותך", אומרים "אני רוצה אותך".

למחרת עברת לידינו, ולא עבר יום וכבר היינו קשורים אליך לגמרי. את העצב בעינייך, חוסר התאבון והישנוניות יחסנו לקשיי ההסתגלות ולזמנים הקשים שעברת עד שהגעת אלינו, וברור היה שעברת חיים לא קלים עד עכשיו. בלי מילים למדנו להכיר אותך: חסרת בטחון, פחדנית, כנועה, ניכר היה שקיבלת חינוך נוקשה (שהצליח: התנהגות למופת), ורק על שאלה אחת לא הצלחנו לענות: מי יכול לנטוש יצור מקסים שכמותך?

קראנו לך נגה. איכשהו, ידענו שזה שמך.

קצת הדאגת אותנו, ובחמשת הימים שאת אצלינו היינו כבר ארבע פעמים אצל שלושה וטרינרים שונים, משתדלים לתת טיפול מסור ובטוחים שאת מתאוששת מאז שהגעת אלינו. היום נודע לנו שאת חולה יותר משחשבנו, ואנחנו יכולים רק לנסות להיות אופטימיים, לקוות שתעברי את כל זה בשלום, ולהציע לך בנתיים בית חם ונעים. לא סתם הגעת אלינו, נגה, ואנחנו שמחים שאת חברה שלנו.
י

נגה (משמאל) תופסת שמש עם השכנה זואי

ינואר

2008-01-22T01:51:00.001+02:00

כשמד הטמפרטורה צולל נמוך והלילות קרים ורוח ינואר מקפיאת אזניים סוגרת את כולם עמוק בבתים, עטופים שכבות שכבות, שותים מרק או תה וחולמים על שמש קיץ מלטפת, על חוף ים בלא בגדים, על ערסל בסיני, כשנושא השיחה העיקרי הוא מזג האויר הלא שגרתי והגשם מבושש לבוא והשמיים נקיים מעב, כשהשגרה מקהה והימים קצרים ואתה מודע לבלוז החורף ומנסה להתענג עליו אבל בעצם רוצה שיחלוף, כשהעיר מרכינה ראשה בחיוך מבויש ואתה מחרה מחזיק אחריה, ובליבך רק תפילה למשהו אחר,

אז את באה פתאום.
י

שמור את ה"שנה טובה" לתשרי

2007-12-31T00:04:00.000+02:00

כמדי שנה בלילה שבין ה31 בדצמבר ל1 בינואר, נראה שגם מחר אשב בסלון עם כמה חברים ונאכל יחד בן אנד ג'ריס מקופסאות של פיינט: קרם עוגיות וניו-יורק-סופר. הפעם האחרונה בה השתתפתי במסיבה בערב השנה האזרחית (המכונה אצלנו משום מה בשם הגרמני סילבסטר) היתה בליל המילניום, כשמזגתי שמפניה לכוסות פלסטיק והשקתי את החוגגים העליזים במסגריה של הקיבוץ הדרומי, בזמן שבאג אלפיים הכה בתוכנת הדוס המיושנת של היונקיה הסמוכה וגרם לעגלים לא לשתות כל הלילה. נכון, יש לי זכרון מעורפל מאיזו מסיבה גרועה מאוד על גג של צפונבונים תלאביבים שלא הכרתי בתחילת העשור, אבל הלוואי וזה היה רק חלום רע. מאז אני מתמיד עם הגלידה, שאינה מכזיבה אף פעם.

תום שנה אזרחית ותחילתה של חדשה הוא זמן טוב לסיכומים, אבל אנא, אל תאחלו לי שנה טובה - בשביל ברכות ואיחולים כאלה יש את ראש השנה, מועד ראוי לעניינים שברוח. שנה אזרחית היא זמן של חומר: סיכומים כלכליים, גיבוש תקציב, הגשת דוחות, מאזנים, מספרים. למספרים יש משמעות גדולה, לא צריך להיות נומרולוג כדי לדעת שהתעגלות של ספרות סוגרת לנו מעגלים בראש ובלב, ובכל זאת אשמח שאת התקווות לעתיד ואת חשבונות הנפש תשלחו לי בחגי ישראל, או ביום ההולדת. בניו-יירז' איב אני מעדיף לקבל צ'קים.

מה שכן, לעכו"ם חובבי תרבות זרה שכמותנו עת חילופי הספרות בלוח היא עת סיכומי השנה במוזיקה, בקולנוע ובשאר ירקות תוצרת חוץ. אומרים שמוזיקלית 2007 היתה שנה טובה, אבל נראה לי כי צילן הכבד של 1977 (לא יודע עוד מה) ושל 1967 ("קיץ האהבה", ואין ספור אלבומי מופת ואלבומי בכורה) ימשיך לרחף מעליה בעשורים שיבואו. הלא גם אנחנו צריכים את המיתוסים שלנו - גם כשהם מתים ממנת יתר; ובעידן המידע הפוסטמודרני הפרות שקדושות נטבחות עוד לפני שהן נולדות. ציון ארבעים שנה לסרג'נט פפר ושלושים שנה למהפכת 1977 הם הזוכים בקטגורית "הפוסטים החסרים ביותר בבלוג" לשנת 2007. זוהי אגב הקטגוריה היחידה באירוע נבחרי השנה של "גשר צר", אירוע שלא נערך מעולם.

בכלל, 2007 האירה לנו פנים, בהודו ובתל אביב (ליבי ליבי עם תושבי שדרות ועוטף עזה). ולמרות שברור לכל בר-דעת שהשגשוג הזה לא יכול להמשך זמן רב, שהבועה תתפוצץ בסוף בפנים של כולנו ושהאסונות בפתח (מי אמר ארבעים שנה לכיבוש ולא קיבל?), עדיין צריך לתת צ'אנס ל2008. ואם לדייק, אנחנו צריכים לתת לעצמנו צ'אנס ב2008. כי מגיע לנו.
י

האמפי, קרנטקה. שם חגגנו את סילבסטר 2007

בצלאל יפה 7

2007-12-14T03:46:00.000+02:00

התמונות צולמו בידי תמר

---

במשך שנתיים היו לי מפתחות לבניין היפה ביותר בתל אביב.

בלב תל אביב, בפינת בצלאל יפה ואחד העם, מאחורי שני פיקוסים נישאים, עומד בניין אפור ומוזנח. אם הלכת על אחד העם מכיוון אלנבי ראית אותו מולך, ניצב על הצומת הצרה. מהכניסה לבניין הבורסה, אם הפיקוסים לא הסתירו, אולי יכולת לראות דגלים על המרפסת בקומה השלישית: אולי היה זה דגל אדום, אולי דגל כחול-לבן, לעיתים קרובות היו שם שניהם. למעלה מ-30 שנה עד לשבוע שעבר שכנה בבניין ההנהגה הראשית של השומר הצעיר.

יופיו של הבית טושטש עם השנים, הודות לבעל הבית שנמנע מלשפץ את הנכס כל זמן שתנועת הנוער היתה דייר מוגן בדמי מפתח צנועים. מבחוץ נראה המבנה כאישה מבוגרת שניכר עליה ששברה לבבות בצעירותה, אך בעיני סוד קסמו האמיתי טמון היה בין הקירות, בתמהיל של עשיה חינוכית וחברתית, לוחמנות פוליטית (חולמנות, יפטירו המבקרים הציניים) והורמונים בריאים. עבור אלפי בוגרי השומר הצעיר בישראל, ובפרט אלה מהם שהדריכו בתנועה במסגרת שנת שירות, הכתובת "בצלאל יפה 7” טעונה בזכרונות נעורי ובסמלים מתקופה של תום.

לאורך מעל שישים שנות קיומה בארץ ינקה והונהגה תנועת הנוער בידי הקיבוץ הארצי, ושליחים יפי בלורית ותואר בסנדלים הגיעו ממשקים ברחבי הארץ ל"שליחות": לחנך את הנוער בציון להגשמת ערכי התנועה במקום היחיד בו ניתן להגשימם: בקיבוץ. את המשימה ניהלו מהמטה בלב תל אביב, כשבתקופות מסויימות אף נשכרו דירות לחברי ההנהגה ברחובות הסמוכים.

עבור דורות של קיבוצניקים צעירים וחניכים נלהבים מקינים בפריפריה היתה הנסיעה ל"הנהגה" (כך כונה הבניין) החשיפה לחוויה ולריגושי העיר הגדולה: הנסיעה הקצרה בקו חמש מהתחנה המרכזית לשדרות רוטשילד לוותה לא פעם בבירבורים ברחבי העיר, וארוחת הצהריים כללה תלושים הסתדרותיים למסעדת יוסי השמן, שהתחלפו עם השינויים שעברה העיר בכריך גורמה בסנדוויץ' פאקטורי, לצידם של ברוקרים בחליפות. לעיתים אפילו נדרשה הסתגלות טכנולוגית: ללמוד להוציא כסף מהכספומט, למשל. ברי המזל מבין התמימים שנשארו בבצלאל יפה עד מאוחר זכו לראות בחוץ קוקסינלים אמיתיים מחכים ללקוחות.

יש שיאמרו כי בית ההנהגה היה כנטע זר ברחוב התלאביבי. בעיני היה יחס של דיאלוג מתמיד בין פנים הבית לסביבה בחוץ, גם אם נדמה שהתנהל בשפות שונות. בפנים נרקמו חלומות שלא היו קשורים להתרחשות ברחוב, קצת בדומה לבניין שנותר מוזנח על רקע התחדשות רובע לב העיר. מהמרפסת של מרכז ההדרכה הסתכלו השמוצניקים על העיר בביקורתיות מנוסחת היטב, שלא היתה חפה מרגשות כתיעוב וזלזול, ואחרי הכל, להט אידאולוגי של גיל הנעורים לא יכול להיות משוחרר מאלה. מנגד, במשקפי השמש של יושבי הקנטינה וקפה נואר השתקף מראה החולצות הכחולות כסמל ארכאי לתקופה נשכחת שבה לאנשים היה אכפת אחד מהשני. בתל אביב הפלורליסטית שבה הכל מקובל, גם מצעדי אחד במאי של נערים מחוטטי פצעי בגרות ונערות בחולצות גזורות הם רק עוד פיסה בתצרף הססגוני, ממש כמו המיצג המפלצתי התורן הממומן בידי תאגידים מסחריים בשדרה הסמוכה.

בוגרי התנועה שזכו בה לחוויות מעצבות אינם מסוגלים להתייחס לשומר הצעיר כאל עוד ארגון, עוד מקום עבודה. בבוקר אחד באמצע השבוע חזרתי לביקור אחרון בבנין. הקוד לדלת הכניסה לא שונה, ומעבר לסורגי הברזל בקומה הראשונה נשקפים אלי ציפוי העץ החום על הקירות, הרצפה הצבעונית, מדבקות עם סמלים מוכרים, כתובות על הקיר בכתב ילדותי. הזכרונות מכים במלוא עצמתם. השוה"צ עזב את ההנהגה כמו שישראל נסוגה מדרום לבנון, ובניין הרפאים כמו מחכה לישיבות המדריכים, לדיונים נוקבים בשאלות ערכיות, לשיחות נזיפה בש"שינים סוררים. בקומה השלישית המסדרון לא נעול, ובארגזים אני מוצא תמונות של חניכים שלי בטקס בפולין וספר תווים עתיק לשירי האחד במאי. חדרים אחדים עומדים ריקים. מחוץ לדלת מכה בי הרחוב כמו ביציאה ממנהרת הזמן.

בת הים הקטנה

2007-12-08T16:05:00.000+02:00

בצהריים של יום שישי בתחילת דצמבר, הטיילת של בת ים סחופת רוחות קרות הפורעות את השיער, וגלים משתברים בזעם לעבר הגרנוליט והבטון החוצצים בינם לבין בנייני המגורים של רחוב בן גוריון. הטיילת שוממה: איש אינו מטייל לאורכה במזג אוויר כזה, פרט לנו, שלא מגיעים בכל יום לבת ים ומסרבים לוותר על העונג.

לאורך הטיילת המבוצרת פזורות כניסות למסעדות חוף הקרויות על שם אתרי נופש אקזוטיים, בורה בורה, טובגו ועוד. ממזרח לכביש הבניינים גבוהים, משועתקים, למרגלותיהם בתי עסק: מסעדות ופיצוציות, טיילת ישראלית עם ניחוח מזרח אירופאי חריף. במסעדת "פראג הקטנה" מגישים גבינה הולנדית חמה עם ציפוי פריך בתוספת גזר בשום ותפוחי אדמה קטנים עם טעם מוזר, ובתפריט הרבה בירות צ'כיות, ובירה בלגית אחת המתהדרת בשם "דליריום טרמנס" (משמעות השם - פסיכוזה הנלווית לגמילה מהתמכרות לאלכוהול, הכוללת הזיות) ובשיווק איכותי הכולל פיל ורוד על הכוסות היפות ועל ברז הבירה, והכרזה על זכיה בתואר "הבירה הטובה בעולם". לא במפתיע, הצ'כית שטעמנו היתה טובה יותר.

הגענו לבת ים בעקבות שמועות עיקשות על פריחה תרבותית, ובעיקר כדי לראות את התערוכה "משנה מקום" המוצגת במוזיאון בת ים, ועוסקת בהגירה בגיל צעיר, חוויה המשותפת למרבית האמנים המציגים בה. מיד עם הכניסה לתערוכה מכה בפני המבקר עבודתה של אלהם רוקני (גילוי נאות: אני אוהב את אלהם מאוד), אמנית וידאו שמציגה בשלושה מסכים את דיוקנותיהם של הוריה ואת דיוקנה שלה, ושלושתם בוכים. כדי לגרום לאביה לבכות משמיעה לו האמנית מוזיקה פרסית, וכדי לגרום לאמה לבכות היא משמיעה באזניה דברים קשים על עצמה, וניתן לשמוע את המוזיקה ואת הדברים בפס הקול. העבודה קורעת לב: מתי וידאו-ארט ריגש אתכם בפעם האחרונה?

שאר העבודות בתערוכה מרגשות קצת פחות, ועלי השאירו רושם בעיקר אליסיה שחף שמציגה דימויי ילדות (קפיצה בחבל מויזת לא שגרתית, כתם דיו מתפשט, קליעת צמה) בעבודה היפה ביותר בתערוכה, ומרים כבסה עם סדרת תמונות מופשטות שיוצרות תחושה של מרקם חי ושל תנועה.
י

עבודה של מרים כבסה, מתוך התערוכה

אבל מה לנו כי נפליג בביקורת האומנות, אחרי הכל התערוכה בהחלט שווה ביקור, ובסופו של דבר משמשת סיבה טובה לתיור של יום שישי בבת ים. הרי גדלנו על המיתוס של "בת-ים" עם ההגיה במלרע ובדיחות הסטנדאפיסטים המאוסות, כקצה הקיצוני של תרבות "מונמכת". והיום זו חוויה מתקנת, רק חמש דקות נסיעה דרומה בנתיבי אילון. עדיין עולם אחר לגמרי, משהו לכתוב עליו הביתה, ועדיין הפערים הם בראשינו בלבד.
י

367

2007-11-26T01:00:00.000+02:00

בתעלול הסחת דעת מתוחכם בנוסח "תסתכל, ציפור" חלף ה-23 בנובמבר על פני לוח השנה שלי בדיוק כשהבטתי לכיוון השני. לפני שנה בדיוק, בבוקר ה23 בנובמבר 2006, נחתה טיסת אל-על במומבאיי ופרקה מתוכה את גלי שותפתי האהובה ואותי, וגם את יונית ויוני וחברים נוספים אשר דרכם הוצלבה עם דרכי ברחבי תת היבשת הקסומה. מראות משכנות העוני העצומות סביב נמל התעופה של מומבאי הכו בנו - הלומי לילה קצר ונטול שינה - מחלונות המטוס ומן האוטובוס שהוביל אותנו אל טרמינל טיסות הפנים ואל המטוס מפנק של חברת ג'ט, ששימשו מקלט-מרגוע לכמה שעות בחיכה של הודו העשירה, לפני הנחיתה האמיתית בדלהי.

את הלם התרבות שהיינו נתונים בו אפשר להבין רק בדיעבד, בפרספקטיבה של זמן. המונית שזורקת אותנו הישר באמצע הכביש ההודי הסואן, ההליכה בפהארגנג' עם תיקי התרמילאים העמוסים על הגב, ההמולה, הפרות, הלחות, הלכלוך, השתדלנים: בדיוק כפי שסיפרו לנו ("זה שוק הכרמל עם פרות", אמרה לי עדי), ועדיין שום דבר לא יכול להכין אותך לזה. אין דבר שדומה לחוויה התרבותית, הנפשית והרוחנית שמחכה לתייר בתחנה הראשונה בהודו: הצעדים הראשונים במיין בזאר בדלהי.

ב"יס פליז גסט האוס" חיכו לנו פקיד הקבלה אנאן, שיצא מגדרו כשראה את שמי בדרכון ("יו אר מיי גוד!") ופתח לי את הדלת לרומן מתמשך עם רם וסיטה, ואוהד ששמר לנו חדר. זו היתה תחילתה של מסיבת יומהולדת שנמשכה יותר מחצי שנה, מסע התבגרות של חורף אחד ואביב אחד. הינדוסטאן סיפקה את הנופים המתחלפים והמוטיבים המרכזיים, חברים ושותפים למסע שנאספו בדרך (או שהתגלגלו בה לצידי) היו הדמויות המרכזיות, ומילארד ומאתיים מיליון הודים היו ניצבים בסרט הבוליוודי המרהיב ביותר שצולם אי-פעם: צ'אק דה אינדיאה*, גירסתי.

עובר מהר, הזמן. משקיעה לזריחה לשקיעה, מירח מלא לירח מלא. הזכרונות ממלאים, אבל נסעתי עד הודו כדי ללמוד שכל הסוד הוא מה שכבר ידעתי בעצמי. אין כמו ההווה.

* - עברית: קדימה הודו!
י

לשרוף גשרים, את אומרת

2007-11-22T03:20:00.001+02:00

עמיר לב באלפנט, חיפה, 21/11/07

בזמן האחרון יצא לי לבקר קצת בחיפה. אם לומר את האמת, ביקרתי בחיפה בחודשים האחרונים יותר מאשר בכל החיים שלי לפני כן. עיר מוזרה: אם בכל מקום אחר תקפה ההבחנה בין אנשי הרים לאנשי ים, חיפה היא עיר חוף השוכנת על הר. התוצאה הנדמית בעיני היא נייטרליות מוחלטת: בניגוד לקדושה המטורללת של ירושלים או החול המסוגנן והמודע-לעצמו של תל אביב, חיפה היא נימנומוויל של אנשי עמל שהולכים לישון מוקדם; כרך סואן ביום וחיי לילה נטולי סגנון מובחן, למעט ישראליות פשוטה ונוגעת ללב. אפילו יחסי השכנות בין ערבים ליהודים בחיפה הם לא מקור לכותרות ולאקשן. פשוט, חיים.

היא גם יפה באופן מוזר, חיפה, מהמפלסים הבנויים על הכרמל ניתן לראות נוף כחול-ירוק של ים והר, את המפרץ הפרוש לרגליך עם הרומנטיקה שאפשר למצוא בנמל, ואת בתי הזיקוק עם האובך הנפלט מהם ומכסה את ההר-הירוק-תמיד חלקיקים חלקיקים. בשבוע הכי חורפי של הסתיו, בבית קפה קטן על הכרמל, עם ספל שוקו חם או בקבוק לף בראון, אפשר להיות במקום הכי ישראלי שיש ולהרגיש לרגע סוג של חוץ-לארץ.

באלפנט, הפאב הכי מוצלח בקריה הצפונית מבין אלה שביקרתי בהם, יש פוסטר גדול של יוסי אלפנט ז"ל כמו שהיה בלוגוס (ז"ל גם הוא), פסלונים של פילים מעל בקבוקי הויסקי, מערכת סאונד מצויינת (אביב מארק עוקב אחרי מהופעה להופעה!) ולף מהחבית. שנאמר - דיינו. אבל אחרי סדרה של הופעות ישראליות שלא התעלו (על רם אוריון ושלומי שבן כתבתי, על נקמת הטרקטור בהופעה אקוסטית בזאפה עדיין לא) חיכה לנו דובדבן אמיתי על עוגת הקצפת: עמיר לב בא לפצות על העדרותו מהאינדינגב בהופעה משובחת, מטלטלת וחודרנית כמו טיפול שורש.

לפעמים מה שקובע אם חווית ההופעה היא טובה (או לא טובה) הוא מצבו הסובייקטיבי של הפרט בקהל: היכן הוא יושב, מי יושב איתו, מהיכן הוא בא ומה מטריד את נפשו, ועוד כהנה וכהנה משתנים שאינם תלוים באמן עצמו (רוצה לומר - אולי ראיתי הופעות נפלאות, אבל לא הייתי במצב שמאפשר להנות מהן). אך ישנן הופעות שיוצרת חוויה מתקנת אצל הסוביקט, חוויה מרפאת אפילו. גם אם הגעת רצוץ ושבור לב להופעה של עמיר לב, הגיטרה היחודית שלו תפתח לך את הלב ותאפשר למילים שלו להכנס פנימה, המילים המוכרות שמתארות סצנות קטנות, רגעים, מצבים, תמונות; השירים שבונים מחדש את הפרופורציות בנפש ומזכירים מה נכון, מה חשוב, מה ראוי.

י

ורם אוריון גיבור גיטרה

2007-11-21T00:01:00.000+02:00

רם אוריון בלבונטין 7, 19 בנובמבר 2007

הצלצולים באזניים מהדהדים, הנזק הפיך, אני מקווה. אל תעמדו קרוב לרמקול בהופעה של רם אוריון אם אתם כבר דודים, או קרובים לזה.

יש סיבות רבות לאהוב את הלבונטין 7, וכמה כמהן רם העלה בין השירים בהופעה: “אני מגיע לכאן באופניים,” הוא אמר, “ולא מוצא חניה". בין החידודים היתה מוזיקה טובה ושירים בינוניים, מנת רעש איכותית הישר לאזניים (דפנה קינן העוגיה נותנת עבודה יפה, לצידה תמר זיו העוגיה עם סקסופון שהשתלב כרקע לדיסטורשן, ועל הקצב ספי אפרתי וחגי שלזינגר, שזו לו ההופעה האחרונה עם רם אחרי ארבע שנים של עבודה משותפת. היו דברי פרידה מרגשים). הלהקה נראית כמו חבורה של תיכוניסטים אבל נשמעת טוב, לפחות כל זמן שהאזניים עדיין מתפקדות.

אבל לא רק מוזיקה היתה בלבונטין 7, היה גם עשן. בכלל לא נעים לי לשחק את הפולניה המנג'סת אבל אין לי ברירה אלא להתלונן קצת. הלבונטין 7 היה אחד המקומות הראשונים בת"א שהכריז על חלל ההופעות שלו במרתף כנקי מעישון, והשאיר למכורים בונוס שמן: הבאר בקומה העליונה נשאר איזור עישון, שם הם יכולים לשבת על כוס בירה וסיגריה ולהתלונן על כל הפאבים האחרים בת"א בהם נאלץ חובב הסיגריות לצאת החוצה כדי להשביע את ריאותיו. זה פשוט לא הוגן מצידן של שלוש הבנות שעישנו במהלך ההופעה: מילא לשים ז' אחד גדול על החוק, אני לא חובב כזה גדול של חוקים, אבל לצפצף על שאר הקהל, מעשנים ולא מעשנים כאחד, זה די מעצבן.

אז התעצבנתי. לראשונה מזה זמן רב מצאתי את עצמי מוטרד, מחומם, עצבני ממש. מה אכפת לך, אמרתי לעצמי, פעם היית יוצא וסופג את כל העשן המסריח הזה בלי להתלונן, ורק מתבאס בבית מהריח שדבק בבגדים, בשיער, בעור... אז מה השתנה עכשיו? אני נוטה לחשוב שזה לא החוק, אלא ההתמרדות של המעשנים נגדו. המאבק הנחוש שלהם להרעיל את האוויר במקומות בהם גם אני רוצה לבלות – ומצידם שאני לא אהיה שם, שאלך לאיזה בית קפה לחננות, העיקר שיוכלו לדבוק בהרגלים המשובחים שלהם.

ואני אומר, אם מותר לעשות דברים מסריחים בהופעות, אז עד הסוף. מותר לאכול לאפות עם המון עמבה, מותר להשליך לכל עבר ביצים סרוחות, מותר לא לשים דאודורנט ולרקוד בלי חולצה, ומי שצריך לעשות את צרכיו – לא צריך להפסיד אף שיר בשביל זה. ואם מבקשים מכם בנימוס לצאת לשירותים ולעשות את זה שם, פשוט זוזו מעט הצידה.
י

אהבה באוויר

2007-11-08T12:03:00.000+02:00

האהבה באוויר, לכל מקום שאליו אביט
האהבה באוויר, כל מראה וכל צליל

ואני לא יודע אם אני משתטה
לא יודע אם אני מתחכם
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך

האהבה באוויר, בלחישת העצים
האהבה באוויר, בברקים שעל הים

ואני לא יודע אם אני רק חולם
לא יודע אם אני שפוי
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך

האהבה באוויר, בזריחת השמש
האהבה באוויר והיום כמעט נגמר
ואולי את רק אשליה
לא יודע אם זאת האמת

אבל אני חייב להאמין בך
ואת שם כשאני מושיט את ידי

האהבה באוויר...

עברו שש-עשרה שנים מאז סוף הלימודים ביסודי, ובהתחשב בגילנו זה נראה שאנחנו יחד כבר נצח. וזה מרגש לחגוג יחד במסיבות כמו זו, המסיבות של חיינו, קווי חיים נושקים הביאו אותנו לכאן, רוקדים אל תוך הלילה, מחייכים, צוחקים, שיכורים, אוהבים את החברים שסביבנו, העבר לא חשוב עכשיו ולא משנה מי היינו אלא מי אנחנו היום, הלילה.

ונעים לדעת שיש חברים שהם חלק מסרט חייך בטווח הארוך, רחוקים ככל שיהיו ביומיום הם שם בנוף הפראי של השמחות והעצב שלנו, של רגעי שיא סמליים עטופים בצלופן, דמויות אהובות שנצרבו בנו בתקופה המעצבת ההיא וממשיכות איתנו אי-שם בירכתי הזכרון עד לפגישה הבאה על רחבת הריקודים.

והלילה שמחה גדולה, רק שמחה טהורה שמעוררת בנו אהבה גדולה לשני חברים שהחליטו להצהיר בפני מאות מוזמנים (ואלוהים אחד) שהם מקבלים את הגורל ובוחרים זה בזו, להיות יחד. האהבה באוויר.
י

עוקד והנעקד והמזבח

2007-11-06T00:19:00.000+02:00

שתים עשרה שנים בדיוק אחרי שלא עצר ולא היסס ולא ריחם, הניף את המאכלת וקטל את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, עוקד הרוצח את בנו האומלל למזבח ההיסטוריה, ובנוסף לנסיבות מטיל עליו שם רווי משמעות מצמררת. שמו של ינון אליה שלום עמיר נלקח מהפיוט "עת שערי רצון" מאת ר' יהודה בן שמואל עבאס המושר בקרב עדות המזרח בראש השנה, והמתאר את עקדת יצחק. זהו הבית האחרון בפיוט:

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה

זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה

וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה

וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה

יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

הבחירה בשם ינון אליה היא צעקה משיחית הנשמעת מבעד לחומות המאובטחות של כלא רימונים ומהדהדת על גבעות השומרון בלבותיהם של אלו המבינים את משמעותה הסהרורית.

השם שלום, אגב, הוא על שם אבי-סבו של הילד, ולא קריצה לשמאל. הרוצח לא משחק משחקים, הוא מנצל את הזכויות שאנחנו מרצוננו הטוב בחרנו לתת לו על מנת להמשיך ולהפיץ ברבים את אמונתו השטנית. בליבו אין אף לא טיפת חרטה, אלא גאווה גדולה על שבמעשהו "גאל והושיע את עם ישראל" - לתפיסתו המעותת.

הנבלה שרצח את יצחק רבין ז"ל אינו אסיר שיקומי, ולא יחזור למוטב. אין סיבה שיקבל חנינה, אין סיבה שעונשו יוקל, ואין סיבה שכל זכויותיו יכובדו: בדיוק כפי שנשללה ממנו הזכות לחופש תנועה, לחופש עיסוק וכדומה, כך לא היתה סיבה לאפשר לו להתחתן ולהוליד ילד אומלל, קהה שיניים. הדברים צריכים להאמר בצורה הברורה ביותר; רק לחץ ציבורי מאסיבי של הרוב הדומם ימנע את הצלחת הקמפיין הימני-קיצוני הקורא להקלות בעונשו ולשחרורו של רוצח רוה"מ.

***
עדכון 6/11: ראו את זה לדוגמא.
י

violently delicate on thursday

2007-11-05T23:45:00.000+02:00

אינדי נגב

2007-10-20T19:33:00.000+02:00

להתעורר על הצד הפרוע עם מיכל לוטן

מבני דן ועד יהודה הימית הם נקבצו, עושים את הדרך אל מצפה גבולות בנגב המערבי, עוברים בדרך בטווח הקסאמים, מגיעים אל שדות החול של הנגב המערבי, מריחים את סיני מכאן. במיטב הג'ינסים והגופיות הם מקימים אוהלים במתחם הקמפינג ומתכנסים על מחצלות מול הבמה לשמוע מוזיקאים שעשו את אותה הדרך. רשימת המוזיקאים ארוכה ארוכה, תקצר היריעה מלהזכיר את כולם.

לטעת באמצע חולות הנגב פסטיבל מוזיקה אלטרנטיבית זה כמו... (לשים פרה בלול? / לשים תרנגולת ברפת? / ?). המוזיקה, רובה ככולה נכתבה בעיר ובהשפעת החיים בה, והקהל משתלב גם הוא בנוף הצחיח – כפתור ופרח: עם נעליים גבוהות שחורות בחול, מצחצחים שיניים בבוקר ליד עוקב המים.

שוב תודה לאביב מארק

כוכב הערב: אביב מארק, עבד במשך שעות ארוכות על מערכת סאונד גרועה למדי, ועשה כמיטב יכולתו. שמו נישא שוב ושוב בתודה בפי האמנים שעל הבמה. בהופעה של אביב עצמו, אגב, היה הסאונד הטוב ביותר.

ההופעה הכי כיפית: מידנייט פיקוקס נגד הגירלס. שתי הלהקות, יחד על הבמה, הפיקוקס עושים את הרעש הרגיל שלהם, הגירלס רוקדים מאחוריהם עם רקדנית בטן, כולם עם ידיים מונפות באוויר.

האכזבה: עמיר לב לא הגיע.

פוליטיקה: דני הדר שר וקורא לנערה צעירה להשתמט משירות צבאי; חיים כהן שר על עזה במקום על רמאללה ב"כל אחד רוצה חתיכה ממני", ואומר שהוא לא מרגיש טוב כי לא רחוק מאיתנו חיים אנשים בכלא הגדול בעולם; בחורה בקהל עם חולצת 40 שנה לכיבוש.

דברים שראוי היה שיכתבו על קיר הגרפיטי:
תמר אפק תעשי לי ילד | מלכת הפלקט זה לא אינדי | עמיר לב המלך | שרון קנטור תעשי לי ילד | אדם שפלן תפיק לי דיסק | בילי לוי תעשי לי ילד | סאבווי סאקרס | המתופפת של פיץ תעשי לי ילד | יהלי סובול המלך

אקורד סיום: חיים כהן ובילי לוי עומדים בקהל של אחדים שנשארו בסוף מול הבמה ומוחאים כפיים לקרוסלה.

ילד אני רוצה! ילד!
י

דברים:

הזמן הזה,
הוא לא בנאדם.
***

לכלב לא באמת משנה
מה שמו.
גם לי לא.
***

אולי בטהובן היה,
אבל עוד לא נולד הסאונדמן החירש.
***

שמש דרומית מלטפת
מגניבים ומגניבות
***

רווקה תל אביבית,
יפה לך המראה הטבעי
***

בחורה יפה, מיוחדת, בתור לפיתה עם הלבנה.
אח"כ היא על הבמה: זאת
נגה שלו.
***

קרוסלה נותנים בראש

היה מקסים. נפגש בשנה הבאה באינדי נגב 2.

אינדי כלב

***
נכתב 20/10 - 26/10
עדכון קטן 27/10

יורה, וגם שלומי שבן בבארבי כפ"ס

2007-10-14T02:04:00.000+02:00

שלומי שבן הוא גאון. אם לא ידעתי זאת עד הערב, עכשיו אני יודע. הוא עולה לבמה בחליפה ועניבה ומתיישב ליד הפסנתר החשמלי ונראה כמו טום וויטס בדיוק, כולל חיקוי מדוייק למדי של חלק מהמניירות. ההופעה חשמלית: זה לא מופע הפסנתר האינטימי והבלתי אמצעי (שלא ראיתי, אבל ככה מספרים), אלא יחידת כח מכשפת בהנהלתו המוזיקלית של רע מוכיח, גם הוא גאון וגם מתופף בנזונה, שהביא את אחיו הקטן תומי שהוא בסיסט בנזונה, ובחיזוק של גיטריסט ונגן ויברפון (קצת יותר מדי ויברפון לטעמי, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו).

זה ששלומי שבן הוא מלחין מוכשר כולם יודעים, ילד פלא עם הכשרה קלאסית, אבל זה שהוא משורר רוק מופלא לא כולם הפנימו עדיין. זוכרים לו את אריק המעורעריק (שמבוצע כראוי בסוף ההדרנים בגירסת לתת בראש) ואת כולם אומרים (שהקהל שר בדבקות של שירה בציבור), אבל ב"עיר" וגם באלבום הראשון יש טקסטים חדים כאזמל מנתחים המשרטטים יפה כל כך את החיים שלנו בעיר הזאת ובעיקר את מערכות היחסים בה ואיתה, וגם את החיים בארץ הזאת כפי שמשתקפים בחלום ביעותים צבאי (האזרח האחד - השיר הטוב באלבום ואחד הטובים בהופעה).

אבל אם הכל כל כך טוב - השירים, המילים, הזמר הסופר-מוכשר שגם מתגלה כפרפורמר משובח, הלהקה, התאורה, המזגן - אז למה אני לא מתרגש? למה אני לא עף? זה לא בגלל הסאונד, אני מניח. אולי אני מרוכז מדי בגאונות שעל הבמה: המילים החכמות, ההומור הדק, הלחנים הבנויים היטב, מחוות הידיים והראש שנלקחו מ"ביג טיים"... אתה מהמם כשאתה רציני, שלומי. אבל לפחות הערב, זה לא אתה, זה אני.

****

ובדרך הביתה, בכביש מהבארבי לצומת רעננה, טיפות על החלון. מפעיל מגבים, אולי עברתי ליד ממטרות? לא, הנה אני ברמזור ואין שום ממטרה מסביב, ועוד טיפות על החלון. הטלפון מהבהב מהודעת טקסט: "יש יורה". הכביש לח, מבריק מהשמנים הצפים למעלה, עוד מעט יבוא הגשם וישטוף את העיר.
י

in-D-negev

2007-10-13T13:39:00.000+02:00

הודעה משמחת: פסטיבל אינדי אמיתי הולך לקרות בסוף השבוע הבא (19 - 20 באוקטובר) במצפה גבולות שבנגב המערבי. הליינאפ מלא דברים טובים, מקורות ההשראה הם פסטיבלים אלטרנטיביים אירופאיים מיתולוגיים, ובאופן כללי נראה שהולך להיות כיף-לא-נורמלי.

הנה אתר הפסטיבל,
וזה המייספייס.

תרשמו ביומן.
י

אלף מילים: שמש גדולה צללה לה לה

2007-10-09T22:18:00.000+02:00

White Chalk

2007-09-25T00:26:00.000+02:00

WHITE CHALK RELEASED TODAY

PJ Harvey's much anticipated new album, White Chalk, is released today. Being touted as possibly one of Harvey's best albums to-date, White Chalk is available on CD, download and limited edition vinyl.

The UK version of the CD contains an exclusive link to interview and studio footage.

***

הודעה שהגיעה לפני כמה דקות במייל.

קטעים מהאלבום
pjharvey.net
myspace.com/pjharvey
י

קוטף | הופך | תחזיר| אל תחזרי

2007-09-23T03:01:00.000+02:00

רני העלה הערב לאוויר את דף המייספייס שלו, לכו לשמוע. אהבתם - ספרו לחבריכם.
י

רגע לפני שסוגרים את האוזן

2007-09-21T12:44:00.000+02:00

מדפי ספריות הוידאו בוודאי ריקים כבר בשעה זו ומתגוללות עליהם עטיפות ספורות של סרטים זרים ללא תרגום שאיש אינו מהין לקחת אפילו ברגע האחרון. רק שלא נתקע ביום כיפור בלי ערימה של דיוידי שתעביר לנו את עשרים וארבע השעות האלה שבהם יש כל כך הרבה שקט שאפשר להשתגע. העיתונים מלאים בהמלצות לספרים (אני סוחב כבר שנים איזו תשוקה לקרוא את החטא ועונשו ביום כיפור בעקבות איזו כתבה שקראתי פעם במוסף תרבות וספרות של הארץ) ובמורשת הקרב של המלחמה ההיא; וחנות האופניים של משיח ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן היתה מוארת ותוססת מפעילות אתמול באחת בלילה. שוב נתפסנו לא מוכנים ליום כיפור, כשל מודיעיני או קריסת הקונספציה: הוא הגיע פתאום בלי שהסתכלנו בלוח השנה.

בעיון מקרי ברשימת הפוסטים האחרונים בקפה בשעה זו אפשר לראות בין השאר את הכותרות "סליחה", "מבקשת", "אני סולח", ו"מה סליחה, תתפשטי". לשמחתי לא קיבלתי אימייל קבוצתי שיש בו בקשת סליחה קולקטיבית, כי סלחן שכמוני היה אולי מצליח למחול על שטות שכזו, אבל נראה לי שבעיני המקום זה חטא בל-יכופר. להערכתי, הוא לא חובב גדול של כיסויי תחת, בין אם מדובר בשחיטת תרנגולות או בסליחת ס.מ.סים.

אם אתם מתעקשים לראות סרט ביום כיפור, קחו את מחילות של אודי אלוני. לא בגלל שהסרט עשוי טוב מבחינה קולנועית (על כך הדעות חלוקות) אלא בגלל שאלוני מציע פה תזה: הוא אומר שצריך לרדת למחילות הכי עמוקות של הנפש, לשריטות העמוקות שגרמו לנו אחרים ובעיקר לאלה שגרמנו אנחנו לעצמנו כשפגענו באחרים (חלק גדול מהסרט קורה בבית חולים לחולי נפש ניצולי שואה שהוקם על חורבות הכפר דיר יאסין - אבן יסוד בנראטיב הנכבה הפלשתינאית) ומתוכן למחול, לסלוח. הסליחה כמרפא ליסורי הנפש; מה קשה יותר, לסלוח לאויב על הכאב והאבדן שהנחיל לנו, או לבקש את סליחתו על מעשינו אנו. ותגידו אולי שיש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם. ממחילות עולה התחושה שנקודת ההתחלה היא לדעת לסלוח לעצמנו.
י

התמונה מתוך אתר הסרט מחילות

אטליז במועדון 24

2007-09-20T01:59:00.001+02:00

I do not wish to know where I am
I do not wish to know where you are
I do not wish to be very far
I do not wish to be anywhere
(Big Fish, EatLiz)

האין זו מוזיקה, שתפקידה להשכיח ממך היכן אתה, מי מסביבך ומה רצונך. שתפקידה למקד אותך, רוקד ונע בקצב, בהווה. רגעים כאלה של חוויה טהורה רגעים נדירים הם, עונג צרוף. רק להיות שם: הצליל=הוויברציה=האנרגיה=הגוף.

אטליז נתנו הערב את אחת ההופעות הכי טובות שלהם שראיתי, במקצועיות, בדיוק, ובעיקר בסאונד הנפלא שיש במועדון 24, מערכת סאונד שעשתה חסד עם העושר והמורכבות של הצליל האיטליזאי. נוגנו שירים שלא נוגנו זמן רב, כולל "מאסט גט לייד" - שאני כבר לא זוכר אם שמעתי אי פעם בהופעה או שאני מכיר רק מהבוטלגים - ו"מון", וגיא שמי התארח והצטרף ללי בשירה ב"סאנשיין". חגיגה.

הקהל לעומת זאת היה מעפן: אולי המזגן הקפיא אותם (זו היתה אולי ההופעה הכי ממוזגת בתולדות הרוק, געגועי לג'ה-פאן ולמרחץ היזע שם), אולי המועדון גדול מדי על כמות האנשים שהגיעו, ואולי הגיע קהל חדש שעוד לא ממש שוחה כמו דג גדול בחומר. כך או כך, תתלהבו קצת, מה יש לכם.
י

Daylight saving time

2007-09-16T02:21:00.000+02:00

גלי צה"ל השעה שתים. בשעה זו מוזים מחוגי השעון שעה אחת אחורנית, ולכן השעה אחת.
(שמעתי עכשיו ברדיו).

אני לא עצוב על הימים שמתקצרים כי אוהב אני גם את הלילות. הים יחכה, הוא יהיה שם תמיד, והשקיעות. השעה היא סימון אקראי, המספרים אינם מהותיים. לשמש לא אכפת אם היא שוקעת בחמש או בשמונה, אז מה אכפת לי. העיקר שתזרח גם מחר, בחמש או בשש, אין חשש, נסתגל. אני לא עצוב על הימים שמתקצרים, כזהו הטבע, גלגל עונות השנה המתחלפות, אין טעם להאחז בימים, רק להודות על שהיו ועל אלה שיבואו, קיציים או סתויים, ולשמוח על החגים ועל החול ועל זה שהחיים שלנו דבש.

י

לחצות את האילון

2007-09-14T21:44:00.001+03:00

קשה לי לוותר עליה למרות שהיא ילדה רעה היא מטריפה וגם יפה עושה בי מה שהיא רוצה.
(מחבר לא ידוע)

קיסר יודע: משחצית את הרוביקון, אין דרך חזרה. מלחמת האזרחים תתרחש. אין לעצור ואין טעם להביט אחור. רומא לפניך, כל הדרכים הובילו אותך אליה, אל ליבה של הרפובליקה שתהפוך לקיסרות ותביא לקצוות תבל את חילותיה ובשורתה. רומא שלך, על מגדלותיה ואורותיה, נשותיה המפתות וצמותיהן הקלועות, צבעי המלחמה בפניהם של הקלגסים, היין האדום הזורם בבתי המרזח, הגלדיאטורים הרצחניים בתאטראות, סוסי המלחמה, הגשרים על הטיבר. אהובתך הבלתי-נסבלת, הזונה, הקדושה.

אה, תל אביב בקיץ. כלבה מיוחמת שקסית שכמוך, נוטפת עסיס פרי הפיקוס על מדרכותיך הלחות, רוחות ים נעצרות במרפסות מלונותיך דוברות הצרפתית, הלילות לבנים והעטלפים מרחפים מעל שבילי האופניים. כמו קיסר שחצה את הרוביקן אני טס על גשרי האיילון ממזרח למערב אליך, זוהרת במליארד אורות חשמל בלילה, אורות נעים בנתיבים המהירים שתחתי בתנועה אינסופית. ומשבאתי בשערייך אני שבוי.

פעם חשבתי שהתגברתי עליך, שאין לך מה להציע לי עוד, יודע-כל שכמוני. היום יודע אני רק שאני לא יודע כלום. כמה קל היה לי לסנוט בך, ללעוג ולהוקיע. להגיד: "פוזה". "ריקנות". "חלולה". לחוש את הריקנות בפנים ולראות אותה בעיניהם ובפניהם של בני העיר הזאת. העיר שמקדשת את החיים הטובים, המסיבות הטובות, האוכל הטעים, חלונות הראווה המעוצבים, הבגדים, הנעורים והסטייל; העיר שמטפחת את זיהום האוויר, הפער החברתי, האמירה הפוליטית התלושה ונטולת המעש, הניכור, הניכור, הניכור. העיר שמעבידה את תושביה בפרך כדי להצליח לשלם שכר דירה וארנונה על דירות מתפוררות אליהן הם מגיעים רצוצים בסוף היום, העיר שבה הרווקות היא משחק ממכר, שבה האלכוהול והסמים הם ליבה של התרבות. הבטתי בך וראיתי את כל אלה, ונשבעתי שלא עוד.

הייתי מתגנב אליך בלילות כמו מאהב, מחפש חניה בין ירכי מדרכותיך, ושוב נסוג אל ציוץ הציפורים בבוקר וירק העצים בחלון החדר שבקיבוץ.

כך ראיתי אותך אז, אהבתי מבפנים וכלפי חוץ תיעבתי. לא הבנתי איך אפשר לגדל ילדים מאחורי דלתות נעולות, בקופסאות בטון מתפוררות, בלי חניה ובאוויר מפויח, כשהים הוא ביוב והאנשים מפלסטיק. ואילו היום אני רואה כל זאת וליבי מלא חמלה. כל הדברים האלה לא נעלמו ממך, זה אני שמסתכל אחרת.

לאהוב בתל אביב. קפה קר על ספסל בשדרות רוטשילד, הופעה מאולתרת של מתופף ובסיסט ושני גיטריסטים שמתרחשת מולו פתאום, הנערות בשמלות הקייציות, הפיקוסים המשתרגים, אומנים ואנשי רוח, רכיבה על האופניים לאורך הירקון דרך הנמל ולאורך הטיילת עד ליפו, טור של יהלי סובול ב"העיר" ביום שישי, הופעה של הרכב אינדי הזוי באיזה סטודיו מתפורר בדרום העיר, דיאלוג מתמיד עם העולם הגדול שבחוץ, ספר על החול בחוף הילטון, חלומות על עתיד טוב יותר, טיול שבת בנווה צדק, משוררים צעירים וכתבי העט שלהם, גלידה בבאצ'ו, על המדרכה מול לבונטין 7 אחרי הופעה, רוח מן הים, פתיחות ואהבה עצומה לחיים.

העיר העברית הראשונה היא שיאו של המפעל הציוני והיא זו המאפשרת אותו בסופו של יום. בלעדיה לא היינו כאן. אפשר ללעוג לה ולסלוד ממנה, אפשר להקשר אליה בעבותות של אהבה מעוורת, ואפשר פשוט לחיות אותה, להתענג על מעלותיה ולנסות לתקן, ולו במשהו, את חסרונותיה.

ועכשיו רוחות של סתיו מתחילות לטאטא את אבק הקיץ הקסום שעבר עליך, הקיץ שימיו ספורים. הימים מתקצרים, ושעון החורף שיוטל עלינו ממחר יאריך את הערבים והלילות ויקרב את הטיפות הראשונות. ויפה את, תל אביב, בחורף, וגדולים ממני כבר היטיבו לתאר את איכויות הסתיו בך, אבל לקיץ הזה ישמר תמיד מקום בליבי.

***
נכתב 31/8 - 14/9

חג שמח

2007-09-13T16:06:00.000+03:00

את השנטובה הזו עשתה נויצ' [הבלוג] [גלריה]
היא (עדיין) לא נתנה לי רשות לפרסם אבל לא יכולתי להתאפק
עדכון - קיבלתי רשות. הידד

שנה טובה לדודה גיבורה

2007-09-12T10:21:00.000+03:00

השכן הדתי מהקומה הראשונה מיהר לשתול כמה פרחים בגינה לפני החג. השנה הבאה עלינו לטובה היא שנת שמיטה. מה אומרת לנו השמיטה? לא הרבה כנראה. אנחנו זרים למושג, והוא לנו. לא רבים מאיתנו יודעים לשמוט: להרפות, לשחרר, לסגת, לבטל, לוותר, לנטוש, לעזוב, להתיר (את החבל), לסלק (את החוב), לפשוט (את הרגל), לפשוט (את הבגדים ולקפוץ למים).

בשנת שמיטה מפסיקים את עבודת האדמה, משאירים את הארץ לנוח, עוזבים את החומר שיהיה בשלו. שומטים מידינו את כלי העבודה. ומה נאכל? ממה נחיה שנה שלמה? האם אצבעותינו ההדוקות מאוד - מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? מתורגלות לשמוט?

לדעת שהכל יהיה בסדר. זו תהיה שנה טובה. אנחנו נדע לשמוט. נשחרר את החבל ולא ניפול, נרפה את האחיזה והכל ישאר קרוב, נעזוב ונגיע למקום טוב יותר. זו תהיה שנה שבה נדע לאהוב.

וזה הזמן שיהיה כאן שלום. שלום וצדק, על האדמה הזאת שאינה יודעת מנוח מאיתנו.

ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את שדך בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעת אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?

(מתוך "מדרש יונתי" למאיר אריאל)

***
ועוד למדתי שראש השנה הוא חג בעל משמעות וערכים אוניברסליים במקורותינו. שיהיה חג שמח לכל מי שטרח והגיע לשורה הזו... ולכולם.
י

שלום, נינט ואמדוקס רוקס

2007-09-07T03:06:00.001+03:00

בקומבינה ישראלית מוצלחת הוזמנתי לאירוע שערכה חברת אמדוקס ל-6,000 עובדיה בישראל ובני זוגם: הופעה של שלום חנוך (!) מארח את נינט טייב (!) בניצנים (!!!). ידענו שיהיה מושקע, אבל לא תיארנו לעצמינו עד כמה. כששלום שר את השורה "וסופר את הכסף שאין", ברור שהקהל אינו מזדהה. מדובר באנשים שיש להם כסף, ושהחברה בה הם עובדים השקיעה מאות אלפי שקלים באירוע, שכלל חוץ מההופעות והחוף הסגור גם קייטרינג משביע, פינות ישיבה מפנקות שפוזרו על החוף ומפגן זיקוקים. אבל אין תחושה של קהל אליטיסטי עשיר: אנשי ההיטק הם אנשים שעובדים קשה מבוקר עד ערב. הרבה חנונים, אבל הי, אנחנו שולטים בעולם.

כשהחלה ההופעה קמנו מהספות וקיבלנו מצגת סופר-משוכללת על נפלאותיה של החברה המארחת, שנתנה לי תחושה שאני בקהל של ווינרים מקצוענים עד שאפילו האגו שלי התנפח, בתוספת חבורת מהנדסים אוחזי גיטרות וזמרת אחת כריזמטית שחיממו את הבמה לפני בוא השלום.

אני קצת מתבייש להודות אבל לא ראיתי הופעה של שלום חנוך מאז אוגוסט 1993 (סוג של מחדל, אני יודע). עברו 14 שנים מאז הלילה ההוא בחוף אכזיב, ודברים רבים השתנו: העולם, אני, וירוסלב יעקובוביץ'. אבל כמו אז, חנוך עדיין עולה לבמה עם משה לוי ורוני פיטרסון (שגידל קצת כרס, אך ממשיך לתת סולואים שחודרים את העור), ועושה רונקנרול כמו שאף אחד אחר לא עושה. הערב שלום נשמע מסטול לגמרי כשהוא מדבר בין השירים, אבל את העבודה הוא והלהקה עושים כמו שצריך, ורק שידעו כולם מי כאן המלך. החלק האחרון של ההופעה, אחרי כמה שירים עם נינט, היה החלק החזק שבה, וקפצנו כאילו אנחנו בני 16 שוב.

והיתה גם נינט, שעלתה באמצע ההופעה לכמה שירים. לרגעים היא נראתה כמו פי. ג'יי הארווי, ומי שמכיר אותי יודע שזו המחמאה הכי גדולה שאני יכולי לתת לה (ובכלל למישהי) אי-פעם. החיילת השמנמונת שסחטה אפילו ממני (!) אס.אמ.אס בכוכב נולד למדה בוודאות לפחות דבר אחד מאז שהוכתרה כ"מאמי הלאומית" - להזיז את התחת. היא עולה לבמה מאופרת בכבדות, לבושה במכנס עור שחור וצמוד שצריך המון אומץ להכנס אליו והמון עזרה כדי לקלף אותו בסוף הלילה, מזיינת את הסטנד של המיקרופון ועושה שואו כל כך מוקצן, שליד שלום עם הג'ינס והטי-שירט שיכול להיות סבא שלה זה נראה קצת כאילו הדביקו אותם על הבמה בפוטושופ. ויש לה, לנינט, קול מקסים ונוכחות בימתית אבל היא שרה גרוע לפחות חלק מהמזמן, צועקת את השיר כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא על במה בניצנים ושומרת על מרחק חינני מהאקורדים. מביך, אבל בהתחשב בזה שחלק מהמוזיקאים שעל הבמה התחילו לנגן יחד לפני שהיא נולדה, זה נסלח. ואת השואו היא נותנת כל כך בכנות, שלא פלא שהיא שוכחת קצת לשיר. החיילת הקטנה מקרית גת הפכה לכוסית מקצועית להפליא.

אז מי אמר שרע להופיע בפני וועדי עובדים? זאת לא חלטורה, זאת ההזדמנות של חנונים בני שלושים ומשהו להנות ממופע רוק בניצנים ולאכול קצת צ'וריסוס על חשבון מקום העבודה עם בני זוגם שגם ככה לא זוכים לראות את זיו פניהם לעיתים קרובות, בלי להתערבב עם בני התשחורת הפוקדים את כפר המוזיקה, והזדמנות לאורחים מזדמנים לחגוג את סוף עונת התפוזים והרחצה, רגע לפני שהקיץ הנפלא הזה תם.

י

קסטרו מת

2007-09-06T13:13:00.000+03:00

מצטער על הכותרת, הנושא דווקא אינו מצחיק.

אני מצטרף לקריאה של ניתאי להחרים את רשת האופנה קסטרו, המתנכלת לעובדיה שמנסים להתאגד על מנת לשפר את תנאי העסקתם. נכון הדבר שרוב האזרחים המודעים חברתית גם ככה לא קונים מותגים (בניגוד לח"מ, שדווקא מנצל מדי פעם מבצעי סוף עונה) ושאין הרבה אלטרנטיבות, כי כולם מנצלים, כך או אחרת. אבל הסיפור הזה דורש התייחסות: עובדים המעוניינים להתאגד צריכים לקבל את מלוא התמיכה הציבורית, כי החוק פשוט חלש מכדי להגן עליהם.

***
עדכון 17/9: קישור לכתבה ב"הארץ".
***
עדכון 21/9: קישור לעצומת תמיכה בעובדים.
י*********

מסע בחפיסה - על טארוט ועירום

2007-09-04T14:56:00.000+03:00

מורי ורבי ד"ר יואב בן דב מתאר בנרג' טקס טארוט בעירום שהוא ערך במהלך פסטיבל "פשוט", למתעניינים. זאת כתבה אחת מתוך סדרה, הנה קישור לחלק הראשון שעוסק בפסטיבל. לינקים נוספים שם.
י

פולקלע

2007-09-02T12:50:00.000+03:00

לחותמת על היד יש צורה של עוף. אבל אני מקדים את המאוחר.

פסטיבל פולקלה מתחיל בשבת בשתיים בצהריים. אני קורא עליו ב"העיר" רק לקראת שלוש. הרחובות ריקים בשעה הזאת בשבת האחרונה של החופש הגדול. ברחוב משה מאור (!?) שעשוי בטון מזוין נקבצים אאוטסיידרים, המיטב שבהם, בכפכפים ובשמלות קצרות. בתוך סטודיו שור 3 העשוי בטון מזוין וטיח מתקלף וכמה תמונות יפות על הקירות ופסלים משאריות מתכת יש מעט מאווררים (כולל מאוורר תקרה תעשייתי עצום עם מנוע ושרשרת, שמשתלב יפה עם הפסלים) והרבה לחות. דוד פרץ הנפלא מנגן שיר על המוות ושיר של די.אקס.אם וביניהם מצטט: "זה קהל של אינדי, הם לא באו להנות". חוץ מדוד הספקתי לשמוע את מיכל לוטן בעלת הקול המתוק (נשמעת כמו סוזאן וגה), את יונתן גת המצויין (נשמע כמו שאינדי צריך להשמע), ואת נועה בביוף בעלת הקול המלאכי (נשמעת כמו דיס מורט קויל). איש מהם, אגב, לא מנגן ממש פולק. רק שי טוכנר שהופיע קצת לפניהם - הספקתי לשמוע מבחוץ את להיטו "הלוואי שהייתי רווק" - הוא פולקאי אמיתי. אבל לפעמים הפולק הוא רק תירוץ.

שעתיים של נחת בשבת אחר הצהריים. נחת מכך שיש בתל אביב אמנים וקהל שחוגגים את השבת האחרונה של החופש הגדול בלי פשרות, עם מוזיקה שנותנת בעיטות וחופרת בלב, ובלי בועז מעודה (אולי מארינה דווקא היתה משתלבת). דיווחים שהגיעו בלילה מכתבתנו אימתו את הצפוי מראש: גם המשך הערב היה ראוי, וקאטאמין הם מעולים.

***
תמונה או שתיים - בקרוב.
***
עריכה 25/11/07 - תמונה (רוני צילמה, ובאיחור קל (!) קיבלתי אותה).

י
**

חשבנו עושים חיים

2007-08-30T18:33:00.000+03:00

בבוקר יום ה' קם לו האזרח ר. שמח וטוב לב. עברו מעל חמש שנים מאז לבש לאחרונה את מדי הזית ונעל את הנעלים האדומות; אחרי שהשתחרר משירות סדיר אי-שם בפרוץ האלף הנוכחי הוא צורף כחייל מילואים לגדוד חי"ר, והשתתף בשורותיו בשתי תעסוקות מבצעיות ממושכות במעמקי השבר הסורי אפריקני ובאימון קצר אחד במעמקי מתקן צאלים. ומאז - דממה. שמועות שגונבו לאוזניו טענו כי הגדוד ביצע עוד תעסוקות בלעדיו, בזמן שטייל בארצות נכר, אך למעט שאלוני פרטים אישיים והודעות קוליות אוטומטיות, השנים חלפו להן אזרחיות למהדרין עד שנחתה המעטפה הירקרקת בתיבת הדואר והזמינה אותו לאימון. חד-יומי.

נו, סוף סוף נזכרו בי, הרהר לעצמו האזרח. בקיץ שעבר היתה מלחמה כושלת ובוודאי הבין מישהו שם למעלה שבלעדי לא תוכל מדינתנו להביס שום אויב. ויודעים הם לבטח שרמבו שכמוני, יום אימון אחד יספיק לו כדי להיות מוכן לכל קרב. כמה מטווחים ואיזו שיחת מג"ד ונלך הביתה. ניסע לאימון שם ללא ספק נפגוש סוף סוף את כל החבר'ה. המדים מקופלים יפה בארון במדף מאחורי המצעים, הנעלים האדומות עודן בארגז הנעליים במרפסת, ורק את מלאי הבדיחות הגסות נותר לחדש.

טוב לב ושמח עלה האזרח על אוטובוס לבסיס אי-שם בנגב (ועל האוטובוס בדרך לבאר שבע הוא פגש במפתיע את רב"ט ל., שהיתה בדרכה להפוך לסמלת ל., ושתהפוך בקרוב מאוד לסמלת במיל'. מזל טוב), ומשהגיע התברר לו במהרה שהדברים אינם כתמול שלשום. היו שם בנות! עם צווים כמו שלו! האמנם צירפו לגדוד החי"ר המצו'קמק שלנו לוחמות? מילואימניקיות?! "כנס לאולם", פקדה משקית הגיוס שקלטה אותו.

ובאולם היו המון ג'ובניקים, שהשתעממו יחד מול נגד חביב שהסביר על מערכת כלשהי שהופיעה בשקפי פאוורפוינט מאחוריו. צופרי אזעקה. השלט שהוצב בחוץ, "כנס צפרנים", הונהר לפתע. אבל מה עושה פה לוחם כמו האזרח שלנו? יצא לברר.

אין חבר'ה, אין חי"ר ואין גדוד. נפלטת, אמרה לו איזו קצינת קישור כתומת כומתה, מחסור בתקנים, ומפקע"ר מקים יחידה חדשה, חיילים חדשים. במלחמה בשנה שעברה גילינו כי האנשים שהיו אמורים להפעיל את צופר האזעקה התפנו על משפחותיהם, ולכן הוחלט להקים יחידת צפרנים, חיילי מילואים שיגיעו לישוב ויפעילו את מערכת האזעקה בו. מהיום אמור, האזרח ר., צפרן במיל'. פשט האזרח את מדי הזית והסיר מרגליו את הנעליים האדומות, שסוליותיהן התפוררו על רצפת חדר התדריכים. אולי הגיע הזמן לתלות אותן.

הלוואי וישלחו אותי להיות הצפרן במושב צופר, היתל בעצמו האזרח. "מה דעתך על להיות הצפרן של מושב פעמי תש"ז?" היתלה בו המש"קית קש"גית. גם טוב, חשב האזרח, ומיד החליף את השיבוץ עם האזרח א', שבכה כמו תינוקת על שהוצב בקיבוץ מרוחק מאוד. קיבוצים מרוחקים הם מקום בטוח להיות בו בשעת חירום, זאת יודע כל ילד טוב רמת-גני בוגר מלחמת המפרץ. ולאחר ארוחת הצהריים הועלו האזרחים על מיניבוסים ממוזגים ובלווית קצינות צעירות וקשקשניות נסעו לסיור ברחבי הנגב על חשבון משלם המיסים, שהרי כל צפרן צריך "לראות בעין את הצופר שלו", כמו שאמר מפקד הצפרנים.

מפקד הצפרנים! אולי הוא ידע להגיד לאזרח איך הגיע לכאן פתאום, והיכן הגדוד, והפלוגה המסייעת, הרס"פ ואם ה-16 הארוך כמטאטא. אך למפקד לא היה אכפת איך הגיע האזרח לשם, אלא איך יצא משם. היתה לו טביעת עין טובה: מדוע ולא נוציא אותך לקורס קצינים מקוצר במיל'? הרי המדינה זקוקה לך כקצין, לא כמפעיל צופרים המגויס בחירום בלבד!

הוי, דילמה שכזו! האזרח נזכר בחלחלה שהיתה אוחזת בו עם הגיע הצווים שבישרו על תעסוקה מבצעית ממושכת, ועל הקנאה בחבריו ששובצו בבקו"ם ליחידות מפיצים ושאר ג'ובים-סטייל-שק"ם, שלא לדבר על הפחד מפני כליאה במקרה שיקבל צו המורה לו על שירות בשטחים. והנה הוא זוכה בנסיעה על חשבון צה"ל לעיר מקלט על גדות נחל צין מיד עם פרוץ המלחמה הבאה עלינו, וכי ימיר זאת בקריירה צבאית ובדרגות על הכתפיים? וכי יוותר על התואר החדש ועל ההכשרה שקיבל כצפרן?

נסע האזרח ר. בחזרה לביתו שמח וטוב לב, וחשב לעצמו: אפשר ולעולם לא אצטרך לגעת עוד בנשק. וטוב שאפשר לבחור.
י

נואייבה

2007-08-25T11:00:00.001+03:00

אגלה לכם סוד, מידע מודיעיני רגיש: בסיני הכל בסדר. הים על רחשיו וגליו, ההרים הקרחים, השמש שחוצה את השמים ונעלמת עם ערב, הצבעים האור והזמן, הדקלים והדיונות, הסלעים והבדווים, כולם עדיין שם. השלווה והרוגע עדיין עוטפים אותך מיד עם הירידה מהמונית, ועם כוס תה מרמריה מתוק הם נספגים בך. אין פלאפון אין שעון אין עיתון אין חדשות, רק רחש גלים בבוקר ורוח נעימה בלילה; אין פקקים, יש ערסל; אין סושי, יש סחלב, יש אורז, יש במיה, יש טחינה, יש סלט, על הכיף-כיפאק.

ואין אף לוחם אל-קעידה מתחת לשיחי ההרדוף, ואין טיפת פחד. ויש, יש ישראלים מפוזרים בין החושות, משפחות צעירות על טפן, והחוף הקטן הופך במהרה לקהילה ימית קטנה ומאושרת, כל אחד בחושתו הוא, הדלתות פתוחות לרווחה, ישנים על מחצלת תחת חופה של כוכבים. ומפגשים נעימים על הכריות במסעדה, יש אורז, יש במיה, יש טחינה, יש ביצות, יש דג אם אתה רוצה, מזמין עכשיו אני הולך קונה בשוק, דג על הכיף-כיפאק.

נכון, אפשר להתיאש מפיתוח היתר, מהלכלוך, מהרס השונית, מרכבי שטח שעוברים מדי פעם על החוף משל היינו באשדוד, מהילדות הבדוויות שמוכרות צמידים בחמש באונד ובמקום להתבגר בשלווה שמציע לנו ביתן הן יכנסו בקרוב להריון ויגדלו ילדות בדוויות משלהן. אבל לא באנו לכאן כדי להתייאש מגן העדן שיהיה כנראה אבוד בעוד כמה שנים. הים הצלול לא מאפשר למחשבות מרות מחיה. הוא רק מזכיר לנו גל אחרי גל את ההווה, את הרגע, כל נשימה, צדף על החוף, אבן, עיניים שחורות בישניות בורקות, בגד ים ועור שזוף, מזרון ים, אפשר לצוף. על הכיף כיפאק.

י

לילה בחוף גולן

2007-08-18T15:12:00.000+03:00

אי-שם בקיץ 2003 לקחה אותי מיכל, כשבידה חליל, לגג שמעל ביתו של בן-גרעין שלה בפלורנטין. על אותו גג התכנסו כמה עשרות יפים ויפות בני-גילנו (פחות או יותר...) ושרו יחד. עד אז שירה בציבור מעולם לא נראתה סקסית במיוחד, אחרי שנים שבהם התרגלנו לראות זמרות וזמרים מדור אחר מופיעים מול ציבור עייף, ועל אותו גג נחשף בפני קסם: ערב שירה בציבור יכול להיות צעיר, מרגש, ואפילו בעל ערך אומנותי. בקיצור, זה כיף לא נורמאלי. הקונספט פשוט ומנצח: ארבל מנגן על קלידים ושר, מירון מנגן על כל מה שזז ושר, חברים אמיצים יותר או פחות עולים לשיר ולפעמים לנגן איתם, והקהל (שגם הוא חברים) שר את השירים, שותה יין, מתרגש, עיניהם נוצצות.

בשנים שחלפו מאז הפך הערב (שזכה לשם בוביזמר) למוסד, ומאות אנשים מקבלים מדי שבועיים עד חודש הזמנה בדואר האלקטרוני, לבוא ולשיר. הקהילה שהתקבצה סביב ארבל ומירון וערבי השירה שלהם היא הסוד הגדול שמאחורי הקסם. חוץ מאהבה המשותפת לשירים העבריים (מכל הדורות: החל בשירים שאפילו אמא שלי לא היתה מכירה מרוב שהם "עבשים", וכלה בקלאסיקות של המוזיקה הצעירה בישראל), רובם בעשור השני לחייהם (או קצת יותר), עם רקע תרבותי שהיה גורם להרמת גבה בקשת הדמוקרטית המזרחית. ובבוביזמר הקהל אקטיבי, לא רק שרים ועולים לשיר (אפשר לבקש שירים בפורום) אלא גם מבקשים מספרי טלפון, או סתם מפתחים קשרי ידידות אמיצים עם השרים סביבכם. השירה פשוט פותחת את הלב.

הדברים הללו נכתבים כהקדמה, בעקבות ה"בוביכנרת", מרתון בוביזמר אל תוך הלילה בחוף גולן/דוגית ממנו חזרתי לפני כמה שעות. מעשר ועד שש בבוקר כמעט שרנו במלוא גרון: שירים יפים של קורין אלאל ושירים נפלאים ממוזיאון הפלמ"ח; שירים של רחל ושאר שירי כנרת, וגם שירים על מקומות אחרים (עציון גבר, למשל); רצף בלתי נתפס של השירים נפלאים ביותר שנכתבו בעברית, אלתרמן וארגוב, חלפי ורכטר, שיר אחרי שיר נפלא מקודמו; מתחת לדקלים העמוסים פרי, על הדשא מול הכנרת כשהבריזה בפנינו ובגבם של המנגנים (ארבל ניגן כשגבו אל המצוק הנישא שאת שמו הוא נושא), עם הפסקות קצרות לטבילה במימיו החמימים של האגם (קהל בוביזמר יקר, אתם באמת אשכנזים חנונים. מי נכנס לכנרת בלילה עם בגדים?!).

וכבר כתבתי: הלב נפתח. הבוביזמר (אם אתם עדיין תמהים על השם, סימן שעדיין לא הייתם שם להתנסות בעצמכם ולהבין) מחזיר קצת את האמון במפעל הציוני ובקסם הישן של הביחד. הציניות מתפוררת והמיתוסים הישנים קמים ומול עיניך הופכים להוויה, לאמת; ולו רק לרגע, ללילה אחד. (גילוי נאות: כותב שורות אלה אינו משתתף קבוע בבוביזמר, ועד היום הגיע רק בפעמים בודדות. ולוואי וזה ישתנה).
י

איטליז on the beach

2007-08-16T00:48:00.000+03:00

מהנעשה באטליז (קוראים קבועים בוודאי יזהו שבהתחשב שמיעוט הפוסטים, אני מדווח בפעם השניה על הופעה של אטליז. קצת מכור, אני מודה), והפעם: הופעה פתוחה בנמל תל אביב, 15.08.07.

זו היתה ההופעה המצחיקה ביותר של אטליז שהייתי בה עד היום. נמל תל אביב על המוני יושבי בתי הקפה שבו היווה תפאורה הזויה להופעת החינם, שלוותה בנתזי גלים מאחורי הבמה ובמטוסים נוחתים החולפים ביעף מעליה. מההמונים שסביב, רק כמה עשרות התקבצו מול הבמה, רובם על כסאות כתר פלסטיק, מניעים ראשם לקצב, מוחאים כפיים בנימוס. למרות ההבטחה ל"פול סט" סגרו שלטונות הנמל את השאלטר מוקדם, אך מעט השירים שנוגנו (כולל אחד חדש, על הכיפאק) נהנו מסאונד טוב במפתיע (לדעתי שמעתי בפעם הראשונה את הגיטרה האקוסטית של גיא בן שטרית: בכל ההופעות הקודמות בהן הייתי היא נבלעה לחלוטין, למעט בהופעה האקוסטית) ומאווירת פאן-קיץ כללית; רק אבטיחים עם בולגרית היו חסרים.
לפי ה"מייספייס" שלהם, ההופעה הבאה היא באירוע ווליום כנרת. הזוי עוד יותר, מאתגר עוד יותר, בטח יהיה כיף.
י

בואי אלי עוד פעם

2007-08-12T02:32:00.001+03:00

אלבומה השני של רונה קינן "עיניים זרות" יצא בפברואר 2007, כשהייתי אי שם בדרום הודו. השמועה התגנבה אלי במעורפל, אבל רק בשבוע האחרון, באיחור של שמונה חודשים בערך, השלמתי את החסר כשהערתי את עשרת השירים אל האייפוד ונתתי להם להתנגנן שוב ושוב.

רונה, אהבת נעורי, ביום שבו שמעתי שאת לא בעניין של בנים ומעדיפה בנות ליבי נשבר. מאז "עורבים" באלבום של ערן צור אני אחריך, בהופעה אפלולית בקמלוט עם שפלן ועמרי הנגבי, בציפייה הגוברת לאלבום הראשון והביטויים שלה ברשת, נושם איתך בספירה לאחור, רואה אותך בתמונע עם להקת הליווי החדשה שלך, כואב איתך כשהסתגרת בבית, מחכה לך בסבלנות, יודע שיהיה בסדר.

המפגש הראשון עם האלבום השני, כמו דייט שני אחרי דייט ראשון נפלא, חייב לשאת בתוכו גם זרעי אכזבה. הרי בפגישה הראשונה היה חשוך והיינו מסוחררים מהיין וראינו רק את שרצינו לראות, ובכלל, היה נפלא כל כך, אך החיים גם כוללים את צידו השני של המטבע. בשמיעות ראשונות, "עיניים זרות" הולם את שמו; אני מביט (/מאזין) ולא מכיר (את הצלילים הוותיקים, המבריקים, של השירים הראשונים). המוזיקה בוגרת וכבדה, אישית מאוד; את שרה לאהובה שעזבה. אבל בשמיעות חוזרות התקליט הולך ונפתח, השירים הזרים תופסים לאט מקום במערכת הדם, ואני יודע שלא טעיתי מעולם ביהלום הגולמי של כשרון שגיליתי בך. "עיניים זרות" רחוק מלהיות דייט שני מוצלח, אבל כחוליה אחת בשרשרת הארוכה של הרומן שלנו הוא לא מעמעם במאום את אהבתי, רק מוסיף לה פנים נוספים, חדשים. נפגש בקרוב בהופעה.

י

אין סודות באור

2007-08-09T03:03:00.000+03:00

בבוקר נחשפים סודות
שלא ראית תחת מעטה הקטיפה המלטף
של אורות הלילה וצלליו.
דלת צהובה במעמקי הבית,
פחאדום מאחוריה,
החפזון והשטן ששוב מֵגַחצחֵק בפניך
ריח מין והמיית יונים וחדר ריק.

(8/8/07)
***

בצללים של הלילה מסתתרות התמונות
חשיפה ארוכה מאפשרת לראות
זוג דתיים נוגע, צלם אינטימיות בחושך
צלם זונה על הכביש, שיכורה מגורל
צלם בפאב חצי-מואר אנשים יפים
בחורות עם מחשוף, ברמנית עם עיניים עצובות
לקוחות וותיקים על הבר נועצים שיניים בגרונה
מגרשי חניה ריקים, תנועה מהירה כפחד,
עצירה חדה ככאב,
ריקוּת כמו חצי כוס
גשרים מעל נחל שהיה
פעם כביש.

אני ממהר לכתוב
וממהר לשכוח.

***

צלם אותם, צלם
צלם לאור נרות
צלם את האמת שמתחת לדמעות

השוטפות את העיניים במלח מטהר
כך הצללים משתקפים רכים יותר

(9/8/07)
י

שישי אחה"צ עם דודה מלכה

2007-08-04T00:56:00.000+03:00

אחר צהריים לח של יום שישי, ובשעת הפוגה בעודי מאזין לאחת מהתחנות בלאסט.פמ נטלתי מילקי אחד ואת גליון "סופשבוע" וישבתי לעיין בו. הפניה מהשער שלחה אותי לעמוד 50, לכתבה על אירוע הסינגלס שהפיק רפיק באשראם שלו בבית אורן, בו עדיין לא ביקרתי. ליאת בר-און, שמועלם לא שמעתי את שמה, כתבה יפה; כתבה על החוויה האישית שלה, על ההתקלפות מהציניות (וגם מהבגדים) שהיא מנת חלקם של עיתונאים תל אביבים באירועים כאלה. החלטתי באופן ספונטני לעשות ניסוי כלים קטן ולבדוק מי זו אותה ליאת אמיצה.

חיפוש קצר בגוגל העלה אישיות השזורה היטב ברשת הישראלית, במידת חשיפה מבהילה כמעט. תוך שניות מתגלות העובדות הבאות:היא גם כותבת בנרג', ולא צריך אפילו להכנס לכתבות כדי לדעת מה מידת החזיה שלה (מופיעה בתוצאת החיפוש השניה). היא תרגמה סרטים וסדרות לטלוויזיה, אבל הלינק המעניין הוא מקולקטיב מנובמבר 2006 שמפנה לפרוייקט פוטושופ שהיא פירסמה בפליקר שלה, כולל כינויה כבלוגרית, דודה מלכה.

תמונה מתוך הפליקר המצויין של ליאת

ומה יש בגוגל על דודה מלכה? קודם כל, היא לא סתם דודה, אלא הדודה מהשיר של אהוד בנאי "האביב בפתח". אז מקורות השראה נאים יש, והלינקים לפליקר ולבלוג החדש שלה בקפה דה-מרקר מגלים שהיא נאה מאוד בפני עצמה, ושהיא כותבת יפה במיוחד גם בלי משימה עתונאית בתשלום. עוד כמה דקות ואני כבר יודע עליה כל כך הרבה: החל מתמונות המשתפות מקומות אינטימיים מאוד, ווידויים לגבי יחסים ואהבה, מין, דימוי גוף ועוד. הכל לכאורה חשוף, אך בצורה מוקפדת, ומעורר תחושה מציצנית מחד והערכה רבה לכנות ולאומץ שמופגנים בחשיפה הזאת מאידך.

האינטרנט כבר אינו רק מקום של מסכות וזהויות בדויות (תופעה שתוארה יפה על ידי חברי אורי בשירו אלקטרהורמונים). למגמה יש ביטויים רבים, כמו הדרישה של דה-מרקר קפה מהגולשים להעלות תמונה עדכנית וברורה או לא להעלות תמונה בכלל, או הדברים שכתב גיל רימון על פייסבוק באותו גליון "סופשבוע", כמה דפים לפני הכתבה של ליאת שהתחילה את בילוי יום שישי הזה.

שבת שלום.

-----
עדכון 12.8.07:
רק עכשיו גיליתי את כתבתה של דאה הדר שפורסמה במוסף הארץ בסוף השבוע שעבר ועסקה גם היא באותו אירוע עליו כתבה ליאת בר-און ב"סופשבוע" מעריב. ההבדל בין שתי הכתבות מאלף.

י---__