שלומי שבן הוא גאון. אם לא ידעתי זאת עד הערב, עכשיו אני יודע. הוא עולה לבמה בחליפה ועניבה ומתיישב ליד הפסנתר החשמלי ונראה כמו טום וויטס בדיוק, כולל חיקוי מדוייק למדי של חלק מהמניירות. ההופעה חשמלית: זה לא מופע הפסנתר האינטימי והבלתי אמצעי (שלא ראיתי, אבל ככה מספרים), אלא יחידת כח מכשפת בהנהלתו המוזיקלית של רע מוכיח, גם הוא גאון וגם מתופף בנזונה, שהביא את אחיו הקטן תומי שהוא בסיסט בנזונה, ובחיזוק של גיטריסט ונגן ויברפון (קצת יותר מדי ויברפון לטעמי, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו).
זה ששלומי שבן הוא מלחין מוכשר כולם יודעים, ילד פלא עם הכשרה קלאסית, אבל זה שהוא משורר רוק מופלא לא כולם הפנימו עדיין. זוכרים לו את אריק המעורעריק (שמבוצע כראוי בסוף ההדרנים בגירסת לתת בראש) ואת כולם אומרים (שהקהל שר בדבקות של שירה בציבור), אבל ב"עיר" וגם באלבום הראשון יש טקסטים חדים כאזמל מנתחים המשרטטים יפה כל כך את החיים שלנו בעיר הזאת ובעיקר את מערכות היחסים בה ואיתה, וגם את החיים בארץ הזאת כפי שמשתקפים בחלום ביעותים צבאי (האזרח האחד - השיר הטוב באלבום ואחד הטובים בהופעה).
אבל אם הכל כל כך טוב - השירים, המילים, הזמר הסופר-מוכשר שגם מתגלה כפרפורמר משובח, הלהקה, התאורה, המזגן - אז למה אני לא מתרגש? למה אני לא עף? זה לא בגלל הסאונד, אני מניח. אולי אני מרוכז מדי בגאונות שעל הבמה: המילים החכמות, ההומור הדק, הלחנים הבנויים היטב, מחוות הידיים והראש שנלקחו מ"ביג טיים"... אתה מהמם כשאתה רציני, שלומי. אבל לפחות הערב, זה לא אתה, זה אני.
****
ובדרך הביתה, בכביש מהבארבי לצומת רעננה, טיפות על החלון. מפעיל מגבים, אולי עברתי ליד ממטרות? לא, הנה אני ברמזור ואין שום ממטרה מסביב, ועוד טיפות על החלון. הטלפון מהבהב מהודעת טקסט: "יש יורה". הכביש לח, מבריק מהשמנים הצפים למעלה, עוד מעט יבוא הגשם וישטוף את העיר.
י
זה ששלומי שבן הוא מלחין מוכשר כולם יודעים, ילד פלא עם הכשרה קלאסית, אבל זה שהוא משורר רוק מופלא לא כולם הפנימו עדיין. זוכרים לו את אריק המעורעריק (שמבוצע כראוי בסוף ההדרנים בגירסת לתת בראש) ואת כולם אומרים (שהקהל שר בדבקות של שירה בציבור), אבל ב"עיר" וגם באלבום הראשון יש טקסטים חדים כאזמל מנתחים המשרטטים יפה כל כך את החיים שלנו בעיר הזאת ובעיקר את מערכות היחסים בה ואיתה, וגם את החיים בארץ הזאת כפי שמשתקפים בחלום ביעותים צבאי (האזרח האחד - השיר הטוב באלבום ואחד הטובים בהופעה).
אבל אם הכל כל כך טוב - השירים, המילים, הזמר הסופר-מוכשר שגם מתגלה כפרפורמר משובח, הלהקה, התאורה, המזגן - אז למה אני לא מתרגש? למה אני לא עף? זה לא בגלל הסאונד, אני מניח. אולי אני מרוכז מדי בגאונות שעל הבמה: המילים החכמות, ההומור הדק, הלחנים הבנויים היטב, מחוות הידיים והראש שנלקחו מ"ביג טיים"... אתה מהמם כשאתה רציני, שלומי. אבל לפחות הערב, זה לא אתה, זה אני.
****
ובדרך הביתה, בכביש מהבארבי לצומת רעננה, טיפות על החלון. מפעיל מגבים, אולי עברתי ליד ממטרות? לא, הנה אני ברמזור ואין שום ממטרה מסביב, ועוד טיפות על החלון. הטלפון מהבהב מהודעת טקסט: "יש יורה". הכביש לח, מבריק מהשמנים הצפים למעלה, עוד מעט יבוא הגשם וישטוף את העיר.
י
1 comment:
:)
שבוע טוב שיהיה לנו
Post a Comment