האוויר לח ונעים, וכל נשימה ממלאת את הגוף. על המרפסת המקורה בבקתה ביער אפשר לשבת בתחתונים ולהשקיף על העולם. משמאל נמצאת בריכת בוץ קטנה שקולטת אל תוכה את טיפות הגשם באדוות קטנות וזריזות ועץ משכשך את ענפיו בתוכה. לפנים פרושים שיחים רטובים וענף כרות אחד רובץ ביניהם. מימין נמתח שביל בוצי אל הבקתה המרכזית, עובר בדרך ליד השירותים האקולוגיים שהופכים את הצואה האנושית לזבל איכותי שעובר בדליים ליער ומאכיל את העצים שאנחנו נוטעים. מדי פעם עובר על השביל מישהו עם מטריה או מעיל גשם סינטטי או סתם ככה, יחף בבוץ, בזריזות כדי שלא להרטב יותר מדי.
הגשם יורד ללא הפוגה מאז אתמול. בתחזית מזג האויר זה מוגדר כממטרים פזורים, אבל איש אינו יודע לנבא: ישנם ימים בהירים, ישנם ימים כמו אתמול בהם הבוקר גשום ואחר הצהריים בהיר, וכולם ממהרים לעשות כביסה. וישנם ימים כמו השבת הזו, בה הגשם לא מפסיק אפילו להרף עין ומאלץ אותך לוותר על התוכניות ולהשאר בבקתה החמימה.
החיים בחווה הם חיי אדמה: הכל עשוי מחומרים טבעיים, והעבודה בנטיעת עצים וביצירת מחסומי עפר בכדי לאגור את מי הגשם ולהעלות את מפלס מי התהום מותירה את הידיים מכוסות יבלות ובוץ. וכמה שאנחנו קרובים לאדמה, המונסון מקרקע עוד יותר. האנשים מעט מופנמים יותר, נסגרים מאחורי מחסות פיזיים ורגשיים. השבילים הבוציים והממטרים שבאים בהפתעה הופכים את היציאה לעיר הקרובה לאתגר שרבים מעדיפים לוותר עליו. הכל רטוב ולח, השמש מסתתרת, אבל הטמפרטורה הגבוה יחסית מעניקה נחמה.
ואחרי הגשם מגיעים כמה ימים חמים ושטופי שמש, ואיתם אורחים לא רצויים: להקות יתושים משגשגות בשלוליות שניקוו ביער והן אינן מהססות לסעוד את ארוחותיהן מגופם ודמם של שוכני היער האנושיים. ישנם רגעים בהם כל מה שאתה רוצה זה לטבול באמבטיה של אלוורה. אבל השמש מלטפת את העורף, וכתחליף הולם הולכים אחרי העבודה לטבול בבריכות הבוץ, בהן שוחים כשהשמש מאירה וגם כשמטפטף. ולפעמים אתה פשוט עולה על האופנוע ונוסע לעיר, ומגיע לשם רטוב עד לשד עצמותיך, ויושב בבית קפה ושותה שוקו חם עם מאפה וחושב שאחרי הכל הוא לא כזה נורא, המונסון הזה.
