אלבומה השני של רונה קינן "עיניים זרות" יצא בפברואר 2007, כשהייתי אי שם בדרום הודו. השמועה התגנבה אלי במעורפל, אבל רק בשבוע האחרון, באיחור של שמונה חודשים בערך, השלמתי את החסר כשהערתי את עשרת השירים אל האייפוד ונתתי להם להתנגנן שוב ושוב.רונה, אהבת נעורי, ביום שבו שמעתי שאת לא בעניין של בנים ומעדיפה בנות ליבי נשבר. מאז "עורבים" באלבום של ערן צור אני אחריך, בהופעה אפלולית בקמלוט עם שפלן ועמרי הנגבי, בציפייה הגוברת לאלבום הראשון והביטויים שלה ברשת, נושם איתך בספירה לאחור, רואה אותך בתמונע עם להקת הליווי החדשה שלך, כואב איתך כשהסתגרת בבית, מחכה לך בסבלנות, יודע שיהיה בסדר.
המפגש הראשון עם האלבום השני, כמו דייט שני אחרי דייט ראשון נפלא, חייב לשאת בתוכו גם זרעי אכזבה. הרי בפגישה הראשונה היה חשוך והיינו מסוחררים מהיין וראינו רק את שרצינו לראות, ובכלל, היה נפלא כל כך, אך החיים גם כוללים את צידו השני של המטבע. בשמיעות ראשונות, "עיניים זרות" הולם את שמו; אני מביט (/מאזין) ולא מכיר (את הצלילים הוותיקים, המבריקים, של השירים הראשונים). המוזיקה בוגרת וכבדה, אישית מאוד; את שרה לאהובה שעזבה. אבל בשמיעות חוזרות התקליט הולך ונפתח, השירים הזרים תופסים לאט מקום במערכת הדם, ואני יודע שלא טעיתי מעולם ביהלום הגולמי של כשרון שגיליתי בך. "עיניים זרות" רחוק מלהיות דייט שני מוצלח, אבל כחוליה אחת בשרשרת הארוכה של הרומן שלנו הוא לא מעמעם במאום את אהבתי, רק מוסיף לה פנים נוספים, חדשים. נפגש בקרוב בהופעה.
י
No comments:
Post a Comment