פגשנו אותך בלילה קר. אנחנו מיהרנו הביתה בין השלוליות, את טיילת עם פנחס, משתרכת אחריו, לבנה וקטנה. כשאמרנו "איזה חמודה!” שאלו אותנו אם אנחנו רוצים אותך, ואמרנו כן, כן. בלי לחשוב, יודעים שנשלחת אלינו באיזה פיתול של הגורל. בספרדית, כשרוצים להגיד "אני אוהב אותך", אומרים "אני רוצה אותך".
למחרת עברת לידינו, ולא עבר יום וכבר היינו קשורים אליך לגמרי. את העצב בעינייך, חוסר התאבון והישנוניות יחסנו לקשיי ההסתגלות ולזמנים הקשים שעברת עד שהגעת אלינו, וברור היה שעברת חיים לא קלים עד עכשיו. בלי מילים למדנו להכיר אותך: חסרת בטחון, פחדנית, כנועה, ניכר היה שקיבלת חינוך נוקשה (שהצליח: התנהגות למופת), ורק על שאלה אחת לא הצלחנו לענות: מי יכול לנטוש יצור מקסים שכמותך?
קראנו לך נגה. איכשהו, ידענו שזה שמך.
קצת הדאגת אותנו, ובחמשת הימים שאת אצלינו היינו כבר ארבע פעמים אצל שלושה וטרינרים שונים, משתדלים לתת טיפול מסור ובטוחים שאת מתאוששת מאז שהגעת אלינו. היום נודע לנו שאת חולה יותר משחשבנו, ואנחנו יכולים רק לנסות להיות אופטימיים, לקוות שתעברי את כל זה בשלום, ולהציע לך בנתיים בית חם ונעים. לא סתם הגעת אלינו, נגה, ואנחנו שמחים שאת חברה שלנו.
י
נגה (משמאל) תופסת שמש עם השכנה זואי
No comments:
Post a Comment