התגעגעתי. אחרי יותר מחצי שנה, הופעה (בערך העשירית שאני רואה, כבר קשה לספור) של אטליז זה אירוע ששקול למנת סם אחרי תקופה ארוכה של יובש. לקשור את האופניים מחוץ ללבונטין 7, לראות בחוץ כמו לפני כל הופעה את עומרי הנגבי ואדם שפלן ואור בהיר ולי טריפון (יפייפה שאין כדוגמתה, הצלקת במצח עושה אותה מושלמת) מתמזגים בקהל, להתמקם מאחורי העמוד (הנורא) ולמצוא את ההבדלים.
במהלך הטיול בהודו קיבלתי מיילים מרשימת התפוצה של הלהקה והתעדכנתי מדי פעם, בודק אם כבר יצא האלבום המיוחל, קורא שהנה "לי מקליטה את השירה" ושומע ש"אנחנו מאוד מאוד מרוצים מהתוצאה".
אז אחרי התקופה באולפן הם עדיין אחד משילובי המוזיקאים המופלאים שפועלים כאן, עם השירים הנפלאים והיכולת הטכנית העילאית והעיבודים היצירתיים. השירים הוותיקים יושבים על לי בטבעיות, כאילו לא היו לפני-כן במקומה שתי זמרות שונות לגמרי באופיין, ונוספו להם מדי פעם טווויסטים חדשים (שילוב הקולות של לי ועמית ב"מיקס מי" היה מעולה, אולי זה בכלל צריך להיות דואט...). והכי חשוב, לרשימת השירים חזרו כמה מהקטעים היותר-טובים שנעלמו בהופעות האחרונות שראיתי בסתיו שעבר, בעיקר "מיקס מי" (אחד השירים היפים בעולם) וגם חברים וותיקים כמו "אינטרו" האינסטרומנטלי (שהחליף את "אינסטרומנטלי" שפתח בדרך-כלל את ההדרנים).
אך בניגוד להופעות קודמות, ההופעה לא היתה אחידה, היו קטעים חזקים מאוד והיו פחות. השירים החדשים יחסית לא מלהיבים כמו הישנים; והיה משהו טכני וקר במקצת בשילוב הכללי. אולי ככה זה כשעובדים על תקליט ומתעסקים בפרטים הקטנים. נחכה ונראה בהופעות הבאות אם מדובר במגמה. אטליז, עדיין, הם מהופעות המוזיקה הטובות שניתן לראות בארץ, מנה ששווה לשוב ולהתמכר אליה.
י
במהלך הטיול בהודו קיבלתי מיילים מרשימת התפוצה של הלהקה והתעדכנתי מדי פעם, בודק אם כבר יצא האלבום המיוחל, קורא שהנה "לי מקליטה את השירה" ושומע ש"אנחנו מאוד מאוד מרוצים מהתוצאה".
אז אחרי התקופה באולפן הם עדיין אחד משילובי המוזיקאים המופלאים שפועלים כאן, עם השירים הנפלאים והיכולת הטכנית העילאית והעיבודים היצירתיים. השירים הוותיקים יושבים על לי בטבעיות, כאילו לא היו לפני-כן במקומה שתי זמרות שונות לגמרי באופיין, ונוספו להם מדי פעם טווויסטים חדשים (שילוב הקולות של לי ועמית ב"מיקס מי" היה מעולה, אולי זה בכלל צריך להיות דואט...). והכי חשוב, לרשימת השירים חזרו כמה מהקטעים היותר-טובים שנעלמו בהופעות האחרונות שראיתי בסתיו שעבר, בעיקר "מיקס מי" (אחד השירים היפים בעולם) וגם חברים וותיקים כמו "אינטרו" האינסטרומנטלי (שהחליף את "אינסטרומנטלי" שפתח בדרך-כלל את ההדרנים).
אך בניגוד להופעות קודמות, ההופעה לא היתה אחידה, היו קטעים חזקים מאוד והיו פחות. השירים החדשים יחסית לא מלהיבים כמו הישנים; והיה משהו טכני וקר במקצת בשילוב הכללי. אולי ככה זה כשעובדים על תקליט ומתעסקים בפרטים הקטנים. נחכה ונראה בהופעות הבאות אם מדובר במגמה. אטליז, עדיין, הם מהופעות המוזיקה הטובות שניתן לראות בארץ, מנה ששווה לשוב ולהתמכר אליה.
י
No comments:
Post a Comment