אי-שם בקיץ 2003 לקחה אותי מיכל, כשבידה חליל, לגג שמעל ביתו של בן-גרעין שלה בפלורנטין. על אותו גג התכנסו כמה עשרות יפים ויפות בני-גילנו (פחות או יותר...) ושרו יחד. עד אז שירה בציבור מעולם לא נראתה סקסית במיוחד, אחרי שנים שבהם התרגלנו לראות זמרות וזמרים מדור אחר מופיעים מול ציבור עייף, ועל אותו גג נחשף בפני קסם: ערב שירה בציבור יכול להיות צעיר, מרגש, ואפילו בעל ערך אומנותי. בקיצור, זה כיף לא נורמאלי. הקונספט פשוט ומנצח: ארבל מנגן על קלידים ושר, מירון מנגן על כל מה שזז ושר, חברים אמיצים יותר או פחות עולים לשיר ולפעמים לנגן איתם, והקהל (שגם הוא חברים) שר את השירים, שותה יין, מתרגש, עיניהם נוצצות.בשנים שחלפו מאז הפך הערב (שזכה לשם בוביזמר) למוסד, ומאות אנשים מקבלים מדי שבועיים עד חודש הזמנה בדואר האלקטרוני, לבוא ולשיר. הקהילה שהתקבצה סביב ארבל ומירון וערבי השירה שלהם היא הסוד הגדול שמאחורי הקסם. חוץ מאהבה המשותפת לשירים העבריים (מכל הדורות: החל בשירים שאפילו אמא שלי לא היתה מכירה מרוב שהם "עבשים", וכלה בקלאסיקות של המוזיקה הצעירה בישראל), רובם בעשור השני לחייהם (או קצת יותר), עם רקע תרבותי שהיה גורם להרמת גבה בקשת הדמוקרטית המזרחית. ובבוביזמר הקהל אקטיבי, לא רק שרים ועולים לשיר (אפשר לבקש שירים בפורום) אלא גם מבקשים מספרי טלפון, או סתם מפתחים קשרי ידידות אמיצים עם השרים סביבכם. השירה פשוט פותחת את הלב.
הדברים הללו נכתבים כהקדמה, בעקבות ה"בוביכנרת", מרתון בוביזמר אל תוך הלילה בחוף גולן/דוגית ממנו חזרתי לפני כמה שעות. מעשר ועד שש בבוקר כמעט שרנו במלוא גרון: שירים יפים של קורין אלאל ושירים נפלאים ממוזיאון הפלמ"ח; שירים של רחל ושאר שירי כנרת, וגם שירים על מקומות אחרים (עציון גבר, למשל); רצף בלתי נתפס של השירים נפלאים ביותר שנכתבו בעברית, אלתרמן וארגוב, חלפי ורכטר, שיר אחרי שיר נפלא מקודמו; מתחת לדקלים העמוסים פרי, על הדשא מול הכנרת כשהבריזה בפנינו ובגבם של המנגנים (ארבל ניגן כשגבו אל המצוק הנישא שאת שמו הוא נושא), עם הפסקות קצרות לטבילה במימיו החמימים של האגם (קהל בוביזמר יקר, אתם באמת אשכנזים חנונים. מי נכנס לכנרת בלילה עם בגדים?!).וכבר כתבתי: הלב נפתח. הבוביזמר (אם אתם עדיין תמהים על השם, סימן שעדיין לא הייתם שם להתנסות בעצמכם ולהבין) מחזיר קצת את האמון במפעל הציוני ובקסם הישן של הביחד. הציניות מתפוררת והמיתוסים הישנים קמים ומול עיניך הופכים להוויה, לאמת; ולו רק לרגע, ללילה אחד.
(גילוי נאות: כותב שורות אלה אינו משתתף קבוע בבוביזמר, ועד היום הגיע רק בפעמים בודדות. ולוואי וזה ישתנה).י
2 comments:
רם יקר !
איזה כיף לי לקרא את זה!
תודה,שמח שנהנית,
דש למיכל,
ארבל
אנקדוטה - אתה ממליץ גם על האתר של אח שלי ב'לכו מפה'
רם,
אמנם לא קשה לשכנע את המשוכנעים, אך בכל זאת.. יפה סיכמת.
ורק הבהרה אחת קטנה: כשאנחנו נכנסים למים בבגדים, במכנסיים וחזייה למשל, זה מכורח הסיטואציה.
It was nice meeting..
Post a Comment