פולי ג'ין ואני מחכות לך
כמו דברים רבים וטובים בחיי, גם זה התחיל בפרץ של ספונטניות. בוקר אחת קמתי בבוקר ופתחתי את תיבת המייל שלי, ובראה נצצה הודעה חדשה מרשימת התפוצה של פי.ג'יי הארווי, המבשרת על סיבוב הופעות אביבי באירופה ובארה"ב עם צאת האלבום החדש שלה בשיתוף עם ג'ון פאריש. זה היה מהיר כברק: שיחת סקייפ לחברה טובה שגרה בפאריז, הזמנת כרטיסים להופעה דרך האינטרנט, החלטה שנוסעים.
זו לא פעם ראשונה.
זה הולך להיות הביקור השלישי בעיר האורות, והפעם השניה שאני נוסע לפריז בחיי הבוגרים וכשהמניע לנסיעה היא הופעה. בתחילת יוני 2000 ראיתי את טום וויטס בגרנד רה, באחד מסיבובי ההופעות הנדירים שלו באירופה. אותו ביקור היה חוויה תרבותית שאין כמוה, כשאני גומע מוזיאונים, מדרכות, שכונות ובתי קפה בימים ומספיק לראות בערבים, בנוסף על טום, את היאנג גודס, את חגיגות 20 השנה של אינשטרצונדה נויבאוטן, ואת מאזי סטאר בהופעה אינטימית בסירה על הסיין, הופעה שאזלו לה הכרטיסים והצלחתי להכנס אליה כשאני מעמיד פני עיתונאי ("אי רייט פור ד'ה תל אביב מגזין", אמרתי בלי למצמץ. הייתי צריך לשלם על הכניסה אבל הם נתנו לי לעקוף את כל התור ולעמוד ישר מתחת להופ סאנדובל). וחוץ מאלה, גם היה פסטיבל אביב של מוזיקת עולם בפארק דה ואנסן, והופעות ג'אז קטנות ומרגשות באיזה ג'אז בר, ו...
הסתכלתי בחותמות בדרכון. תשע שנים עברו מאז. זו היתה תקופה של התחלות חדשות: שנת אלפיים סימלה את תחילתו של עשור חדש, ואני השתחררתי רשמית מהצבא ומצאתי אהבה חדשה שהתחילה ממש לפני אותה נסיעה. פאריז הקסומה, הקוסמופוליטית, המפתה, המסוגננת, מחכה לי מאז שאבוא לבקר שוב.
ועכשיו פי.ג'יי הארווי מחכה לי בפאריז. גם זו לא פעם ראשונה: ראיתי אותה בחיפה ב1995, בערב שאני זוכר כחוויה הגדולה ביותר שחוויתי עד היום, וב2001 נסעתי לשמוע אותה מנגננת את סיפורים מהעיר, סיפורים מהים ב"שפרד'ס בוש אמפייר" בלונדון. על אחד הסינגלים שליוו את אותו אלבום היה גם השיר "30", בו היא התמודדה עם שינוי הקידומת והכניסה לעשור הרביעי של חייה. באוקטובר הקרוב תחגוג פולי ג'ין הארווי יומהולדת ארבעים.
***
טרמינל
ראש-טיים בטרמינל הפנים-אירופאי בבודפשט. חם. אנשים מזיעים. אין מקום לשבת. חוויה בפול-פאוור ועוד לא הגעת ליעד. אנשים זרים, שפות זרות, מראה אחר. פאב אירי בטרמינל עם מוזגות הונגריות. אירופה. מזרח אירופה.
במסדרון הארוך והלבן המוליך את ה"טרנספר פסנג'רס" מהטיסה שהגיעה מת"א לאולם הטיסות היוצאות בקומה העליונה של הטרמינל המון אנשים רצים. מראה מצחיק והזוי: אנשי עסקים מעונבים עם טרולי, גרמנים בביגוד ספורט-אלגנט וטרולי, בחורות על עקבי ענק, מכנסיים מנומרות וטרולי, דיילת קרקע עם שיער אסוף בקפידה ועקבים דקים, כולם רצים כל עוד נפשם בם במסדרון כדי לא לפספס את טיסת ההמשך.
קשה להאמין כמה נסיעות בינלאומיות הן חוויה חזקה, גם כשאתה לכאורה מורגל בהן. לא לחינם כתב מאיר אריאל את טרמינל לומינט. הסמלים המוכרים של שפת היומיום הויזואלית משתנים לסמלים המוסכמים של נסיעה: דרכון, בורדינג פאס, מסועים להולכי רגל, חנויות בשמים, אלכוהול ושוקולד טובלרון, מטבע זר, אנשי אבטחה במכנס מחויט ועניבות, מי ארז את התיק, האם נתנו לך למשהו להעביר (נתנו, אבל אני משחק את המשחק ואומר "כמובן שלא"), מסכים מרצדים עם מספרי טיסות, דיליי בטיסות של אחרים, און-טיים בטיסה שלך.
והטיסה עצמה. לעוף. רגע ההמראה שתמיד תמיד מעורר פליאה. להצמד כמו ילד לחלון ולראות את תל אביב מתרחקת עם קו החוף האהוב שלה, את חוף אנטליה, את פרוורי בודפשט והדנובה הירוקה והמרשימה. אוכל של טיסות, עם מיץ תפוחים וכוס יין לבן אחרי הארוחה, לחייך לדיילת, ת'נק יו, ת'נק יו ורי מאץ'. כאן האנגלית עוד שימושית, עם השפה ההונגרית המשונה שלהם. ועוד כמה שעות זו פאריז.
הזוג שיושב לידי: הוא סופר-חנון אירופאי, קטן עם זקן ומשקפיים, והיא ממוצא אפריקאי עם שפתיים עבות, ג'ינס הדוק ורושם חזק. הם מפטפטים בהונגרית, או שפה מזרח אירופאית אחרת. ובנתיים, נראה שפחת קצת הלחץ בטרמינל, וגם יש יותר אויר. אנשים עפים מפה.
י
כמו דברים רבים וטובים בחיי, גם זה התחיל בפרץ של ספונטניות. בוקר אחת קמתי בבוקר ופתחתי את תיבת המייל שלי, ובראה נצצה הודעה חדשה מרשימת התפוצה של פי.ג'יי הארווי, המבשרת על סיבוב הופעות אביבי באירופה ובארה"ב עם צאת האלבום החדש שלה בשיתוף עם ג'ון פאריש. זה היה מהיר כברק: שיחת סקייפ לחברה טובה שגרה בפאריז, הזמנת כרטיסים להופעה דרך האינטרנט, החלטה שנוסעים.
זו לא פעם ראשונה.
זה הולך להיות הביקור השלישי בעיר האורות, והפעם השניה שאני נוסע לפריז בחיי הבוגרים וכשהמניע לנסיעה היא הופעה. בתחילת יוני 2000 ראיתי את טום וויטס בגרנד רה, באחד מסיבובי ההופעות הנדירים שלו באירופה. אותו ביקור היה חוויה תרבותית שאין כמוה, כשאני גומע מוזיאונים, מדרכות, שכונות ובתי קפה בימים ומספיק לראות בערבים, בנוסף על טום, את היאנג גודס, את חגיגות 20 השנה של אינשטרצונדה נויבאוטן, ואת מאזי סטאר בהופעה אינטימית בסירה על הסיין, הופעה שאזלו לה הכרטיסים והצלחתי להכנס אליה כשאני מעמיד פני עיתונאי ("אי רייט פור ד'ה תל אביב מגזין", אמרתי בלי למצמץ. הייתי צריך לשלם על הכניסה אבל הם נתנו לי לעקוף את כל התור ולעמוד ישר מתחת להופ סאנדובל). וחוץ מאלה, גם היה פסטיבל אביב של מוזיקת עולם בפארק דה ואנסן, והופעות ג'אז קטנות ומרגשות באיזה ג'אז בר, ו...
הסתכלתי בחותמות בדרכון. תשע שנים עברו מאז. זו היתה תקופה של התחלות חדשות: שנת אלפיים סימלה את תחילתו של עשור חדש, ואני השתחררתי רשמית מהצבא ומצאתי אהבה חדשה שהתחילה ממש לפני אותה נסיעה. פאריז הקסומה, הקוסמופוליטית, המפתה, המסוגננת, מחכה לי מאז שאבוא לבקר שוב.
ועכשיו פי.ג'יי הארווי מחכה לי בפאריז. גם זו לא פעם ראשונה: ראיתי אותה בחיפה ב1995, בערב שאני זוכר כחוויה הגדולה ביותר שחוויתי עד היום, וב2001 נסעתי לשמוע אותה מנגננת את סיפורים מהעיר, סיפורים מהים ב"שפרד'ס בוש אמפייר" בלונדון. על אחד הסינגלים שליוו את אותו אלבום היה גם השיר "30", בו היא התמודדה עם שינוי הקידומת והכניסה לעשור הרביעי של חייה. באוקטובר הקרוב תחגוג פולי ג'ין הארווי יומהולדת ארבעים.
***
טרמינל
ראש-טיים בטרמינל הפנים-אירופאי בבודפשט. חם. אנשים מזיעים. אין מקום לשבת. חוויה בפול-פאוור ועוד לא הגעת ליעד. אנשים זרים, שפות זרות, מראה אחר. פאב אירי בטרמינל עם מוזגות הונגריות. אירופה. מזרח אירופה.
במסדרון הארוך והלבן המוליך את ה"טרנספר פסנג'רס" מהטיסה שהגיעה מת"א לאולם הטיסות היוצאות בקומה העליונה של הטרמינל המון אנשים רצים. מראה מצחיק והזוי: אנשי עסקים מעונבים עם טרולי, גרמנים בביגוד ספורט-אלגנט וטרולי, בחורות על עקבי ענק, מכנסיים מנומרות וטרולי, דיילת קרקע עם שיער אסוף בקפידה ועקבים דקים, כולם רצים כל עוד נפשם בם במסדרון כדי לא לפספס את טיסת ההמשך.
קשה להאמין כמה נסיעות בינלאומיות הן חוויה חזקה, גם כשאתה לכאורה מורגל בהן. לא לחינם כתב מאיר אריאל את טרמינל לומינט. הסמלים המוכרים של שפת היומיום הויזואלית משתנים לסמלים המוסכמים של נסיעה: דרכון, בורדינג פאס, מסועים להולכי רגל, חנויות בשמים, אלכוהול ושוקולד טובלרון, מטבע זר, אנשי אבטחה במכנס מחויט ועניבות, מי ארז את התיק, האם נתנו לך למשהו להעביר (נתנו, אבל אני משחק את המשחק ואומר "כמובן שלא"), מסכים מרצדים עם מספרי טיסות, דיליי בטיסות של אחרים, און-טיים בטיסה שלך.
והטיסה עצמה. לעוף. רגע ההמראה שתמיד תמיד מעורר פליאה. להצמד כמו ילד לחלון ולראות את תל אביב מתרחקת עם קו החוף האהוב שלה, את חוף אנטליה, את פרוורי בודפשט והדנובה הירוקה והמרשימה. אוכל של טיסות, עם מיץ תפוחים וכוס יין לבן אחרי הארוחה, לחייך לדיילת, ת'נק יו, ת'נק יו ורי מאץ'. כאן האנגלית עוד שימושית, עם השפה ההונגרית המשונה שלהם. ועוד כמה שעות זו פאריז.
הזוג שיושב לידי: הוא סופר-חנון אירופאי, קטן עם זקן ומשקפיים, והיא ממוצא אפריקאי עם שפתיים עבות, ג'ינס הדוק ורושם חזק. הם מפטפטים בהונגרית, או שפה מזרח אירופאית אחרת. ובנתיים, נראה שפחת קצת הלחץ בטרמינל, וגם יש יותר אויר. אנשים עפים מפה.
י
No comments:
Post a Comment