רוקנרול זו דת, ו"לה בטקלאן" הוא רק אחד ממקדשיה הרבים. פאריז - עיר המקדשת את הביטוי האסטתי, היצירתי, את האומנויות היפות, העיר שבה הבוז-ארטס הוא בית הספר לכמרים, והלובר, האורסיי הפומפידו ושאר המוזיאונים הם המקדשים - היא מקום נכון כל כך לארח הופעה של פי.ג'יי הארווי, בעיני הכוהנת הגדולה של העולם המוזיקלי שנקרא רוק, האשה שהצליחה בגופה הצנום ובקולה העמוק המלהטט, בטקסטים אפלים, מלחנים מזוקקים ובביצועים מדוייקים ליצור את המוזיקה הזו בצורתה הטהורה ביותר.ראיתי אותה בפעם הראשונה לפני ארבע עשרה שנים בחיפה, רזה עד כאב במרכז במה ענקית, מוצפת אורות ירוקים, בשמלה אדומה, במופע הרוק הטוב ביותר שהתרחש אי פעם בכדור הארץ, שופכת את קרביה על הבמה וכובשת את הקהל כולו ואותי בערב בלתי נשכח והיא רק בת עשרים ושש. שש שנים אחר כך ראיתי אותה שרה בלונדון על אהבה ועל משבר גיל שלושים, על העיר ועל הים, אשה בשלה ויפה.
ועכשיו, שמונה שנים מאוחר יותר, אנחנו נפגשים שוב בפאריז האביבית והיפה, עם שירי שני האלבומים שהיא כתבה עם ג'ון פאריש. והיא רזה, ורידים בולטים בידיים, בשמלה שחורה ותיק קטן מצולב ובו משדר האוזניות. בעוד חמישה חודשים היא חוגגת ארבעים, ולמרות שניכר שהגיל עושה את שלו אבל בעיני היא עדיין האשה היפה ביותר בעולם.
דת הרוקנרול. בהיכליה השחורים מתנהל טקס דתי, מרגש, אקסטטי, מעיף את המאמינים האדוקים לשמיים. צריך להיות חלק מזה כדי להבין: לצוף בתוך נחשול האנשים המיוזע, לתת לגוף לנוע עם מקצבי התופים והווברציות המרעידות של הבאס והצלילים החודרים של גיטרה חשמלית, כשאורות הבמה מרצדים, מתחלפים. שאגות שמחה ושריקות בסוף כל שיר, מחיאות כפיים אדירות, התלהבות מדבקת, רעש קהל עצום עם תום ההופעה ולפני ההדרן, הירידה מהבמה והחזרה אליה.פועלי הבמה הם הלויים המשמשים בקודש, והנגנים הם הכוהנים המתווכים אל הקהל הצא את המוזיקה, דבר האל.
פולי ג'ין הארווי, הכוהנת הגדולה, שקועה גם היא במוזיקה שיוצרים הנגנים שלה. רוקדת, מתפתלת, מנצחת, קורנת, שרה, נוהמת, עולה לגבהים ומתחתרת למעמקים, היא מופיעה: לוקחת את משתתפי הטקס המוזר למסע בעולמות אחרים, מובילה אותם בידיים בטוחות ומאומנות אל רגעים טהורים, צלולים, זכים של מציאות נוכחת כל כך עד שכל מה שיש בה, העולם והאנשים מסביב והאוויר ואתה - הוא הצליל.
(20/5/09)***
פאריז היא האשה המושלמת שלעולם לא תהיה שלך
בשל פערי המעמדות
אינך יודע איך לגשת, איך לגעת,
איך לכבוש.
היא יפה כל-כך, לבך הולם
רק במחשבה על קרבה אליה
היא נוצצת באור וזוהרת בלילה
האיפור מדוייק כל כך על פניה
והבגדים, אוי הבגדים,
הייתי מעדיף לראות אותך עירומה.
יונים בגינות הירוקות, עוברים ושבים,
ריח מאפה בחמאה, נתחי בשר משובחים
ומוזיקה במטרו.
שיכורים ברחוב בלילה, הומלסים בעלי כלבים,
שמש אביבית חמימה וגשם דק.
(18/5/09)
***
ליד הכובע הצבעוני של יעקב אגם
תיירים זרים ומקומיים הנראים כנוכלים.
בחורה יפה עם קביים. (השלישית בטיול).
בלונדינית חושפת רגליים. נערים
משחקים כדורגל ברחבה ליד. גרפיטי ישן על
קיר אפור, ופתחי האוורור של מרכז פומפידו.
טינופת במי המזרקה.
אשה שגבר עבר לידה.
(18.5.09)
י
תמונות: תמר
No comments:
Post a Comment