יכולתי להשאר כאן לנצח, או לפחות עד סוף העונה. החיים נוחים במידה שמקשה על היכולת לכתוב שירים: הבחורות יפות, במראה טבעי ושיער לא מסורק, האווירה חמה ומשפחתית, המחירים זולים, המוזיקה בפנים, השקיעות לפנים, הסכנה היחידה נגלית בדמות פרות המשוטטות על החוף ושעלולות לזלול דפים במחברת בזמן שאתה במים.
ההתלבטות העיקרית היא באיזו מהמסעדות לאכול ארוחת ערב, ומה להזמין מהתפריט: שרימפס מטוגן בלאפה עם חומוס צ'יפס וסלט במסעדת "גנגה" הפופולרית בקצה הצפוני של החוף, מומו ותנטוק במסעדה הטיבטית הנושאת את השם "טין-טין בטיבט", פסטה ביתית במסעדה הזולה "רוק נמסטה", פיצה, לזניה, טוסט, שקשוקה, סלט ירקות, דגים טריים (בתנור או על הגריל), פירות ים, ביריאני, אורז עם תבשילים הודיים ערבים לחך, אלו גובי פלק פניר פניר בטר מסאלה דאל מקאני נרווטאן קורמה שי פניר מלאי קופטה פראונז מסאלה קינג פיש טיקה, בליווי רוטי צ'פאטי צ'יז גרליק באטר נאן או פרוטה ממולאת בשוקולד ובננות, שלום למלכה, בנופי פאי, והגרסא המקומית של בגסו קייק, הלא היא קודלי קייק, ומה נשתה? למון סודה ג'ינג'ר למון האני הוט מינט צ'אי מסאלה בננה לאסי שוקו קופי שייק. (בשבת יש ג'חנון עם רסק וביצה).
לא קל בהודו.
על החוף לקראת מופע הצבעים הגדול שבשמים בעת שקיעה נאספים כולם, אורחים מתערבבים בגרעין הקהילה היושבת פה קבע כבר כמה עונות, היפים יפים עם ילדי השמש שלהם. תופים הולמים, צלילי דיג' וגיטרה, שירה, אנשים נמתחים באסנות יוגה, נעים בתנועות טאי-צ'י איטיות, יושבים בשיכול רגלים במדיטציה מול הגלים האופק וקו השמש במים. ציפור בודדה רוכבת על הרוח בכנפיים פרושות, ועוד אחת דואה ומצטרפת אליה מעל למפרץ. ריח קטורת, עשן התנורים המחממים את המים לדלי המקלחת, וחיוך גדול שמופיע לפתע על הפנים משום מקום.
11.1.10
החזרה אל מקומות אהובים שכבר ביקרת בהם היא כמו לפגוש שוב בחבר וותיק. משהו השתנה, אבל הגרעין הקשה שנשאר כשהיה. נעים לגלות את שני הצדדים, להעמיק לחקור ולגלות סודות ישנים וחדשים. משהו השתנה גם בך, אתה בא אל המפגש המחודש אחר משהיית, והשתקפותך במקום מלמדת אותך עליך יותר מהכל.
השביל תמיד שם. רק עלה עליו וגלה בו עיקולים חדשים, דרכים צדדיות, כיוונים אחרים, צמחים שגדלו או נבלו, חיות אחרות, עונת שנה אחרת, צבעים אחרים ובעיקר הלכים אחרים, ההולכים לאורכה ולרוחבה של הארץ ועושים איתה אהבה, אנשים פורקי עול.
9.1.10
שורה של נשים מקומיות מגיעות אל החוף, לובשות סארי פשוט, נושאות כל אחת שני ארגזי מים מינרלים על הראש. יחפות הן הולכות על החול הלבן והרך בצעדים קצובים בין תיירים לבני עור ותיירות בביקיני, שיקנו בקרוב את בקבוקי המים במסעדה הסמוכה, 15 רופי לבקבוק. ראו כמה זה נוח: לקנות בקבוק אחרי בקבוק, לשתות לרוויה מים קרים, להשליך את בקבוק הפלסטיק אל הערימה המצטברת ולא לחשוב על הדרך שעושים ארגזי הבקבוקים למקרר שעל החוף ומה קורה לשאריות הפלסטיק, שאיש אינו מפנה או ממחזר.
6.1.10
No comments:
Post a Comment