איזה קסם משתרר פה לקראת שקיעה. החוף הופך למקש של אור. לוחמי הטאי צ'י נעים בדממה בוטחת, אמנים הקרקס מלהטים בכדורי בדולח, במוטות הג'אגלינג, בריכוז רב ובהנאה. נערות עם חישוקים, עם פויזים, נערים עם צלחות מעופפות, משחק כדורעף, רקדניות רוסיות מתאמנות בתנועות חדשות מול הרוח הבאה ממערב, שיערן מתבדר. קבוצה של היפים זקנים ומטיילים צעירים מתערבבת במוקד של מוזיקה, תופים, גיטרה, חליל, חצוצרה, סקסופון, מחוללים מול השמש, גלשני עפיפון הולכים על המים, כלבים מתרוצצים, ילדים בונים בחול ארמון אחרון להיום, תיירים מצלמים את השמש צוללת אל הגלים. אין עוד מסיבות כאלה: מוזיקה טבעית, שירה זורמת, אוניברסליות מוחלטת, ריקודים חופשיים, זקנים וילדים, אנשים יפים מאלה אין.
זהו מקדש ספונטאני, ובכל זאת אתה יודע שהוא יהיה שם ערב ערב, מקדש של זמן ושל מרחב, שקיעה בחוף.
בצהריים כיסו עננים את השמים והשמש הטילה את צילו של הירח, יוצרת שבר בשגרה הקלילה של היום תחתיה. ברהמינים ישבו במדיטציה על החול, בין תיירות חשופות חזה, אמונתם אסטרולוגית, עיוורים לסביבה. בטלוויזיה המקומית הקדישו לאירוע רצף שידורים מיוחד כבר יומיים קודם, עם אסטרולוג באולפן שענה בסבלנות לשאלות המגישה. אבל כאן על החוף, מלבד כמה מצלמת ומבטים מסונוורים שהורמו לעבר השמים, ליקוי החמה עבר ללא משברים.
יום השישי, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: הסרטנים בחוריהם, והדיגים ורשתותיהם, והילדים וארמונותיהם בחול, והתרמילאים עם תיקיהם, והלהטוטנים עם ציודם, והנגנים עם כליהם, ומוכר הגלידה עם אופניו ופעמונו, ומוכרות התכשיטים והבדים עם מרכולתן, והנערות בשמלותיהן, וההלכים עם כפכפיהם בידיהם, והאוהבים עם אהוביהם, יד ביד, בלי זכרונות, בלי תוכניות, מקדשים את הרגע ואת השמש, ואת העולם שהוא כדור, זה ברור זה ברור.
וכאן כל יום הוא קדוש, כל רגע מבורך, וכל ערב יש קבלת שבת, ואותו כוכב ראשון זורח במערב.
14-15.1.10
1 comment:
כיף כיף כיף לקרוא. תמשיך לכתוב
Post a Comment