לחותמת על היד יש צורה של עוף. אבל אני מקדים את המאוחר.
פסטיבל פולקלה מתחיל בשבת בשתיים בצהריים. אני קורא עליו ב"העיר" רק לקראת שלוש. הרחובות ריקים בשעה הזאת בשבת האחרונה של החופש הגדול. ברחוב משה מאור (!?) שעשוי בטון מזוין נקבצים אאוטסיידרים, המיטב שבהם, בכפכפים ובשמלות קצרות. בתוך סטודיו שור 3 העשוי בטון מזוין וטיח מתקלף וכמה תמונות יפות על הקירות ופסלים משאריות מתכת יש מעט מאווררים (כולל מאוורר תקרה תעשייתי עצום עם מנוע ושרשרת, שמשתלב יפה עם הפסלים) והרבה לחות. דוד פרץ הנפלא מנגן שיר על המוות ושיר של די.אקס.אם וביניהם מצטט: "זה קהל של אינדי, הם לא באו להנות". חוץ מדוד הספקתי לשמוע את מיכל לוטן בעלת הקול המתוק (נשמעת כמו סוזאן וגה), את יונתן גת המצויין (נשמע כמו שאינדי צריך להשמע), ואת נועה בביוף בעלת הקול המלאכי (נשמעת כמו דיס מורט קויל). איש מהם, אגב, לא מנגן ממש פולק. רק שי טוכנר שהופיע קצת לפניהם - הספקתי לשמוע מבחוץ את להיטו "הלוואי שהייתי רווק" - הוא פולקאי אמיתי. אבל לפעמים הפולק הוא רק תירוץ.
שעתיים של נחת בשבת אחר הצהריים. נחת מכך שיש בתל אביב אמנים וקהל שחוגגים את השבת האחרונה של החופש הגדול בלי פשרות, עם מוזיקה שנותנת בעיטות וחופרת בלב, ובלי בועז מעודה (אולי מארינה דווקא היתה משתלבת). דיווחים שהגיעו בלילה מכתבתנו אימתו את הצפוי מראש: גם המשך הערב היה ראוי, וקאטאמין הם מעולים.
***
תמונה או שתיים - בקרוב.
***
עריכה 25/11/07 - תמונה (רוני צילמה, ובאיחור קל (!) קיבלתי אותה).
י
**
פסטיבל פולקלה מתחיל בשבת בשתיים בצהריים. אני קורא עליו ב"העיר" רק לקראת שלוש. הרחובות ריקים בשעה הזאת בשבת האחרונה של החופש הגדול. ברחוב משה מאור (!?) שעשוי בטון מזוין נקבצים אאוטסיידרים, המיטב שבהם, בכפכפים ובשמלות קצרות. בתוך סטודיו שור 3 העשוי בטון מזוין וטיח מתקלף וכמה תמונות יפות על הקירות ופסלים משאריות מתכת יש מעט מאווררים (כולל מאוורר תקרה תעשייתי עצום עם מנוע ושרשרת, שמשתלב יפה עם הפסלים) והרבה לחות. דוד פרץ הנפלא מנגן שיר על המוות ושיר של די.אקס.אם וביניהם מצטט: "זה קהל של אינדי, הם לא באו להנות". חוץ מדוד הספקתי לשמוע את מיכל לוטן בעלת הקול המתוק (נשמעת כמו סוזאן וגה), את יונתן גת המצויין (נשמע כמו שאינדי צריך להשמע), ואת נועה בביוף בעלת הקול המלאכי (נשמעת כמו דיס מורט קויל). איש מהם, אגב, לא מנגן ממש פולק. רק שי טוכנר שהופיע קצת לפניהם - הספקתי לשמוע מבחוץ את להיטו "הלוואי שהייתי רווק" - הוא פולקאי אמיתי. אבל לפעמים הפולק הוא רק תירוץ.
שעתיים של נחת בשבת אחר הצהריים. נחת מכך שיש בתל אביב אמנים וקהל שחוגגים את השבת האחרונה של החופש הגדול בלי פשרות, עם מוזיקה שנותנת בעיטות וחופרת בלב, ובלי בועז מעודה (אולי מארינה דווקא היתה משתלבת). דיווחים שהגיעו בלילה מכתבתנו אימתו את הצפוי מראש: גם המשך הערב היה ראוי, וקאטאמין הם מעולים.
***
תמונה או שתיים - בקרוב.
***
עריכה 25/11/07 - תמונה (רוני צילמה, ובאיחור קל (!) קיבלתי אותה).
י
**
No comments:
Post a Comment