בקומבינה ישראלית מוצלחת הוזמנתי לאירוע שערכה חברת אמדוקס ל-6,000 עובדיה בישראל ובני זוגם: הופעה של שלום חנוך (!) מארח את נינט טייב (!) בניצנים (!!!). ידענו שיהיה מושקע, אבל לא תיארנו לעצמינו עד כמה. כששלום שר את השורה "וסופר את הכסף שאין", ברור שהקהל אינו מזדהה. מדובר באנשים שיש להם כסף, ושהחברה בה הם עובדים השקיעה מאות אלפי שקלים באירוע, שכלל חוץ מההופעות והחוף הסגור גם קייטרינג משביע, פינות ישיבה מפנקות שפוזרו על החוף ומפגן זיקוקים. אבל אין תחושה של קהל אליטיסטי עשיר: אנשי ההיטק הם אנשים שעובדים קשה מבוקר עד ערב. הרבה חנונים, אבל הי, אנחנו שולטים בעולם.
כשהחלה ההופעה קמנו מהספות וקיבלנו מצגת סופר-משוכללת על נפלאותיה של החברה המארחת, שנתנה לי תחושה שאני בקהל של ווינרים מקצוענים עד שאפילו האגו שלי התנפח, בתוספת חבורת מהנדסים אוחזי גיטרות וזמרת אחת כריזמטית שחיממו את הבמה לפני בוא השלום.
אני קצת מתבייש להודות אבל לא ראיתי הופעה של שלום חנוך מאז אוגוסט 1993 (סוג של מחדל, אני יודע). עברו 14 שנים מאז הלילה ההוא בחוף אכזיב, ודברים רבים השתנו: העולם, אני, וירוסלב יעקובוביץ'. אבל כמו אז, חנוך עדיין עולה לבמה עם משה לוי ורוני פיטרסון (שגידל קצת כרס, אך ממשיך לתת סולואים שחודרים את העור), ועושה רונקנרול כמו שאף אחד אחר לא עושה. הערב שלום נשמע מסטול לגמרי כשהוא מדבר בין השירים, אבל את העבודה הוא והלהקה עושים כמו שצריך, ורק שידעו כולם מי כאן המלך. החלק האחרון של ההופעה, אחרי כמה שירים עם נינט, היה החלק החזק שבה, וקפצנו כאילו אנחנו בני 16 שוב.
והיתה גם נינט, שעלתה באמצע ההופעה לכמה שירים. לרגעים היא נראתה כמו פי. ג'יי הארווי, ומי שמכיר אותי יודע שזו המחמאה הכי גדולה שאני יכולי לתת לה (ובכלל למישהי) אי-פעם. החיילת השמנמונת שסחטה אפילו ממני (!) אס.אמ.אס בכוכב נולד למדה בוודאות לפחות דבר אחד מאז שהוכתרה כ"מאמי הלאומית" - להזיז את התחת. היא עולה לבמה מאופרת בכבדות, לבושה במכנס עור שחור וצמוד שצריך המון אומץ להכנס אליו והמון עזרה כדי לקלף אותו בסוף הלילה, מזיינת את הסטנד של המיקרופון ועושה שואו כל כך מוקצן, שליד שלום עם הג'ינס והטי-שירט שיכול להיות סבא שלה זה נראה קצת כאילו הדביקו אותם על הבמה בפוטושופ. ויש לה, לנינט, קול מקסים ונוכחות בימתית אבל היא שרה גרוע לפחות חלק מהמזמן, צועקת את השיר כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא על במה בניצנים ושומרת על מרחק חינני מהאקורדים. מביך, אבל בהתחשב בזה שחלק מהמוזיקאים שעל הבמה התחילו לנגן יחד לפני שהיא נולדה, זה נסלח. ואת השואו היא נותנת כל כך בכנות, שלא פלא שהיא שוכחת קצת לשיר. החיילת הקטנה מקרית גת הפכה לכוסית מקצועית להפליא.
אז מי אמר שרע להופיע בפני וועדי עובדים? זאת לא חלטורה, זאת ההזדמנות של חנונים בני שלושים ומשהו להנות ממופע רוק בניצנים ולאכול קצת צ'וריסוס על חשבון מקום העבודה עם בני זוגם שגם ככה לא זוכים לראות את זיו פניהם לעיתים קרובות, בלי להתערבב עם בני התשחורת הפוקדים את כפר המוזיקה, והזדמנות לאורחים מזדמנים לחגוג את סוף עונת התפוזים והרחצה, רגע לפני שהקיץ הנפלא הזה תם.
י
כשהחלה ההופעה קמנו מהספות וקיבלנו מצגת סופר-משוכללת על נפלאותיה של החברה המארחת, שנתנה לי תחושה שאני בקהל של ווינרים מקצוענים עד שאפילו האגו שלי התנפח, בתוספת חבורת מהנדסים אוחזי גיטרות וזמרת אחת כריזמטית שחיממו את הבמה לפני בוא השלום.
אני קצת מתבייש להודות אבל לא ראיתי הופעה של שלום חנוך מאז אוגוסט 1993 (סוג של מחדל, אני יודע). עברו 14 שנים מאז הלילה ההוא בחוף אכזיב, ודברים רבים השתנו: העולם, אני, וירוסלב יעקובוביץ'. אבל כמו אז, חנוך עדיין עולה לבמה עם משה לוי ורוני פיטרסון (שגידל קצת כרס, אך ממשיך לתת סולואים שחודרים את העור), ועושה רונקנרול כמו שאף אחד אחר לא עושה. הערב שלום נשמע מסטול לגמרי כשהוא מדבר בין השירים, אבל את העבודה הוא והלהקה עושים כמו שצריך, ורק שידעו כולם מי כאן המלך. החלק האחרון של ההופעה, אחרי כמה שירים עם נינט, היה החלק החזק שבה, וקפצנו כאילו אנחנו בני 16 שוב.
והיתה גם נינט, שעלתה באמצע ההופעה לכמה שירים. לרגעים היא נראתה כמו פי. ג'יי הארווי, ומי שמכיר אותי יודע שזו המחמאה הכי גדולה שאני יכולי לתת לה (ובכלל למישהי) אי-פעם. החיילת השמנמונת שסחטה אפילו ממני (!) אס.אמ.אס בכוכב נולד למדה בוודאות לפחות דבר אחד מאז שהוכתרה כ"מאמי הלאומית" - להזיז את התחת. היא עולה לבמה מאופרת בכבדות, לבושה במכנס עור שחור וצמוד שצריך המון אומץ להכנס אליו והמון עזרה כדי לקלף אותו בסוף הלילה, מזיינת את הסטנד של המיקרופון ועושה שואו כל כך מוקצן, שליד שלום עם הג'ינס והטי-שירט שיכול להיות סבא שלה זה נראה קצת כאילו הדביקו אותם על הבמה בפוטושופ. ויש לה, לנינט, קול מקסים ונוכחות בימתית אבל היא שרה גרוע לפחות חלק מהמזמן, צועקת את השיר כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא על במה בניצנים ושומרת על מרחק חינני מהאקורדים. מביך, אבל בהתחשב בזה שחלק מהמוזיקאים שעל הבמה התחילו לנגן יחד לפני שהיא נולדה, זה נסלח. ואת השואו היא נותנת כל כך בכנות, שלא פלא שהיא שוכחת קצת לשיר. החיילת הקטנה מקרית גת הפכה לכוסית מקצועית להפליא.
אז מי אמר שרע להופיע בפני וועדי עובדים? זאת לא חלטורה, זאת ההזדמנות של חנונים בני שלושים ומשהו להנות ממופע רוק בניצנים ולאכול קצת צ'וריסוס על חשבון מקום העבודה עם בני זוגם שגם ככה לא זוכים לראות את זיו פניהם לעיתים קרובות, בלי להתערבב עם בני התשחורת הפוקדים את כפר המוזיקה, והזדמנות לאורחים מזדמנים לחגוג את סוף עונת התפוזים והרחצה, רגע לפני שהקיץ הנפלא הזה תם.
י
No comments:
Post a Comment