כתמונת מראה פרושה ירדן מול הארץ. כל מי שנסע אי פעם בכביש הבקעה שלנו יכול להתבלבל לרגע מהנוף הנשקף כשנוסעים בצד המקביל: אותו דבר, אבל הפוך - ההרים בצדו המערבי של הנהר נדמים רמים במיוחד, ומראות העזובה ותת-הפיתוח מעלים זכרון נוגה של מישהו שאמר פעם "אתם צריכים לראות איזה פלאים עשו הירדנים בצד שלהם". אני לא ראיתי פלאים, רק בקעה מוזנחת, ענייה, מאובקת וחמה.
לאחר נסיעה ממושכת בכביש הבקעה פונים מזרחה ומתחילים לטפס בסיבובים חדים, עד שמתחילים להופיע בתים מסביב. עמאן היא העיר התאומה של ירושלים: הרים סביב לה והיא פרושה על מרחבי הפסגות, רבים מהבתים מצופים באבן "ירושלמית", המונית חולפת ביעף על פני העיר ובנייני ההייטק שנבנים בה, עוקפת דגמים חדישים של ב.מ.וו וג'יפים עם מסכי אל.סי.די בקבינה, ומגיעה אחרי כשעתיים של נסיעה לשדה התעופה על שם המלכה עאליה, אשתו של המלך המנוח חוסיין.
בבית הקפה הקטן בנמל התעופה של עמאן יש צ'יקן טוסטד סנדוויץ' ועיתון אחד באנגלית, הטיימס של ירדן, שמזכיר שוב ושוב את ישראל. דו"ח גולדסטון מכה גלים בעולם הערבי, ואחד הפרשנים בעמוד הדעות ממהר להתנבא ש"ישראל קרובה להתחיל ולשלם על פשעיה". בידיעה אחרת, הפגנה מול אחד ממשרדי הממשלה תובעת לשחרר 27 אזרחים ירדנים הכלואים בישראל. עוד בכותרות: פיגוע בעיראק ותמונה של המלכה ראניה ובנותיה הנסיכות זיין ועאישה נפגשות עם הפירסט-ליידי של איטליה. מהעיתון הזה נראה שאין הרבה חדשות בירדן עצמה.
כולם אדיבים ונחמדים ומנומסים: הפקידים ואנשי הביטחון במעבר הגבול, נהג המונית (שהזמין אותי בדרך לקפה על חשבונו, אבל גבה את החשבון כשדרש טיפ מופרז כשנפרדנו. נתתי לו), אנשי הנקיון בנמל התעופה, עובד בית הקפה שחימם לי את הטוסט והגיש לי עודף באנגלית מצוחצחת. הביקור החטוף בירדן בדרך להודו חושף טפח קטן מארץ מרתקת, רק עשרים דקות מעפולה, ובעיקר שב וממחיש כמה אנחנו מנותקים מהמרחב המזרח תיכוני, וכמה כדאי לנו לנסות ולהתחבר אליו. לפחות קצת.
השעון זז שעה קדימה, אבל אני מרגיש קרוב הביתה והודו נראית רחוקה. קשה להאמין שמחר בבוקר אהיה בבומביי.
1 comment:
מסכים איתך. הטיול שלי לירדן היה בלתי-נשכח. לפעמים אני מזכיר לעצמי שזה 20 דק' מעפולה.
Post a Comment