אחרי כמה שניות של דיס-אוריינטציה אתה מזהה שהשכונה השתנתה רק במעט בשנתיים וחצי מאז נסעת מפה. הניחוח הנעים של בשמים, תבלינים וצחנה נישא בסמטאות הצרות שהולכות ולובשות צורה מוכרת, ומישהו – אינך מספיק לראות את פניו – אומר "יו בין היר ביפור" כשאתה חולף לידו. אתה מתייחס לכך בביטול, שהרי מה הסיכוי, אבל בימים הקרובים רבים בעיר העתיקה יזהו ויזכרו אותך מהביקור הקודם. סנטוש מקפה ג'יוטי אפילו יתן לך חיבוק אמיץ, כמו היית בן משפחה אובד שחזר אחרי שנים הביתה. הקפה עבר מקום והתרחב, והאוכל לא טעים כמו שזכרת, והילדים של סנטוש, סאנו וג'יוטי, גדלו. גם בגסט האוס זוכרים אותך, ולשמחתך החדר שהיה שלך תפוס בידי אורחים אחרים ואתה מקבל את החדר ליד. טוב שכך – טיול חדש, חדר חדש, נקודת תצפית אחרת לגנגה.
היראקליטוס אמר: אי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים. לגנגה בווראנסי אי אפשר להכנס אפילו פעם אחת. הנהר בשפל, המים לא מגיעים אפילו למדרגות הנמוכות ביותר בגתות, ובוצה אפרפרה מפרידה ביניהם. דמיין את עצמך צולל בנהר: המים אפורים-ירוקים וכבדים, פסולת תעשייתית וביוב לא-מטופל, אברי אדם שרופים וגופות מנופחות משייטות בנצח, פרות מתות וכבשים וכלבים ועכברושים מתים מצייירים תמונת ראי דמומה ורקובה של העיר החיה מעל קו המים.
העיר הזו עשויה מחלומות. כל האנשים שגופותיהם נשרפו על גדות הנהר, המאמינים שהגיעו להניח נר דולק ופרח על מימיה השקטים של גנגה דווי, התיירים שעמדו והסתכלו במדורות הבוערות ולא הזילו דמעה, הזקנים שהגיעו למות בשלווה, התגרנים בשוק, המוכרים והמתווכים והסוחרים והרוכלים ונהגי הריקשות ומשיטי הסירות ובעלי הבסטות והגסטהאוסים והמסעדות – כולם חולמים את העיר העתיקה הזו. וכל צעד כאן שקול לצעד בחלום, ספק מציאות ספק הזיה, וכל נשימה היא חלום והחיים עוטפים אותך כמו צעיף שקוף שמתחשק לקרוע כדי לראות נכוחה.
No comments:
Post a Comment