אסיף

לקחת את הרהיטים ולשים במחסן. לארוז את הספרים בארגזים ולשים במקום בטוח, יחד עם ארגז נוסף למסמכים וקופסה לחפצי נוי ואמנות ומזכרות בעלות ערך סנטימנטלי. עוד יש לארוז היטב את הנעליים, הבגדים, ציוד קמפינג, תמונות. את מכונת הכביסה אתה נותן לשכנה. את המטבח ארזת כבר אתמול בקופסאות קרטון, מרפד את הכלים השבירים ואת בקבוקי המשקה בנייר עיתון ובפקפקים. את המובילך מצאת בקינג ג'ורג', וכמו תמיד כשאתם נפגשים להעמיס הוא מבקש מאה שקל יותר ממה שהוא אמר לך בטלפון. כשאתם מסיימים לפרוק את החפצים במחסן, אתה נותן לו גם טיפ.

הבית הריק מטונף, לכלוף נצבר בפינות שמאחורי הרהיטים. קירות האבן של הבית הערבי הישן סופחים מים, והצבע מתקלף. בקרוב ישאר ממך כאן רק זכרון, שיצטרף לרוחות שגרו כאן איתך: האלמונים שעזבו את סלאמה ב1948, ויפת כהן, אבי המשפחה שהגיעה מתימן וירשה את הבית בכפר, שנקרא מאז כפר שלם. סאלמה נמחקה וגם כפר שלם הולך ונעלם, ועל חורבותיו קמות שכונות של בתים לבנים בבניה רוויה, דירות על דירות של אנשים שאינם יודעים דבר על הנכבה, וחושבים שהבית שלהם נצחי.

סיבוב אחרון בשכונה: בסופר, בכספומט, בפיצריה, במקומות בהם הכלבה אוהבת לעשות את צרכיה. אף פעם לא הצלחת להרגיש באמת שייך לכאן, ובכל זאת, הנוף הזה שבתוכו חיית הוא חלק ממך.

בלא בית, אתה יוצא למסע. שנת תש"ע נפתחת בסגירת מעגל ובפרידה, ובחג הסוכות הזה אתה מתארח בסוכה במדבר ולומד מחדש ארעיות מהי. זהו יופיו של המסע: לאי הוודאות, חוסר הבטחון ואי-הנוחות היחסית יש ערך בפני עצמם (שהרי רובינו עסוקים רוב החיים בניסיון לבנות לעצמנו אשליה של ביטחון ושגרה). אתה עוזב את העיר בת מאה השנים, את החברים והלימודים והשגרה, ונפתח לטבע, לנדודים עם התרמיל שליווה אותך גם במסעות הקודמים.
י