תודה שבאתם.
נשאלות השאלות: למה לכתוב? למה בלוג? למה חדש? למה גשר צר? מי אני?
למה לכתוב --
באמצע יוני 2007 חזרתי ממסע בן חצי שנה בהודו, במהלכו כתבתי הרבה למדי, ולראשונה בחיי (למעט מעט מאוד שירים שפורסמו קודם לכן ב"במה חדשה") גם התחלתי לפרסם חלק ממה שכתבתי באופן קבוע. משחזרתי לארץ, היה לי ברור כי עלי להמשיך לכתוב, להמשיך ולפרסם.
זו שפתי. הקול הזה הוא מדקרות דמי.
אבל המחזאי הוא מחזאי אחר.
לא אהיה כמוני אם אבוא ולא אגיע.
לא אהיה כמוני אם אדבר ולא אומר.
אני האיש שהאותיות העמומות אומרות לי:
כתב ותהיה!
קרא ותמצא!
ואם תבחר לומר - אמור. ויתאחדו
שני הפכיך בתוך המשמעות...
כי פנימיותך השקופה היא השיר.
מחמוד דרוויש, מתוך "ציור קיר"
למה בלוג? --
למרות שמאחורי שעות אינטרנט לא מעטות, אני מצטרף לביצת הבלוגים באיחור מה. לא אכתוב פה דוקטורט על בלוגים (כרמל עושה את זה כבר, וכותבת על זה), רק אומר שאני מאמין במדיה הזו שמאפשרת לכל אחד לפרסם כל דבר; שדורשת מכל אחד להיות העורך של עצמו; שיוצרת דיאלוגים ורבי שיח. זה כנראה מאוד טוב לאגו לראות את מילותיך מודפסות על נייר, אבל העתיד הוא כאן, במרחב הווירטואלי, בתרבות הדיגיטלית, בעידן הפוסטמודרני האנרכסיטי ורווי המילים המסובכות, המשועתקות.
למה חדש? --
גשר צר הוא המשכו של הבלוג "ראמהיאנה" שבו כתבתי במהלך טיול בהודו, ושהוקדש להודו ולטיול עצמו, כתקופה מובחנת בחיים. ולמרות שאני מאמין גדול בהיותם של טיולים חלק מהחיים ומהמציאות, ולא כמשהו הנפרד מהם, החלטתי להמשיך לכתוב בבלוג חדש, כדי לסמן גבולות ומסגרת חדשים לאופי ולתכנים; לא עוד יומן דרכים העוסק בארץ אחרת המשתקפת לעיני התייר שבי, אלא יומן מסע בארצי שלי, בחברה בה אני חי, בתרבות ובשיח בהם אני משתתף כצופה או כיוצר, ובנופים שהם חלק ממי שאנחנו.
למה גשר צר? --
כי הפחד הוא האויב הגדול ביותר שלנו, המביא עלינו כל פורענות אפשרית. כי צריך לפקוח עיניים, להתמודד באומץ, ולהאמין. כי העולם כולו הוא הבית שלנו, וצריך לשמור עליו. כי גשר הוא סמל, ובסמלים עסקינן.
מי אני? --
זו השאלה הגדולה, האין זאת? שאלו את עצמיכם שוב ושוב, ואולי תגיעו להארה.
י
נשאלות השאלות: למה לכתוב? למה בלוג? למה חדש? למה גשר צר? מי אני?
למה לכתוב --
באמצע יוני 2007 חזרתי ממסע בן חצי שנה בהודו, במהלכו כתבתי הרבה למדי, ולראשונה בחיי (למעט מעט מאוד שירים שפורסמו קודם לכן ב"במה חדשה") גם התחלתי לפרסם חלק ממה שכתבתי באופן קבוע. משחזרתי לארץ, היה לי ברור כי עלי להמשיך לכתוב, להמשיך ולפרסם.
זו שפתי. הקול הזה הוא מדקרות דמי.
אבל המחזאי הוא מחזאי אחר.
לא אהיה כמוני אם אבוא ולא אגיע.
לא אהיה כמוני אם אדבר ולא אומר.
אני האיש שהאותיות העמומות אומרות לי:
כתב ותהיה!
קרא ותמצא!
ואם תבחר לומר - אמור. ויתאחדו
שני הפכיך בתוך המשמעות...
כי פנימיותך השקופה היא השיר.
מחמוד דרוויש, מתוך "ציור קיר"
למה בלוג? --
למרות שמאחורי שעות אינטרנט לא מעטות, אני מצטרף לביצת הבלוגים באיחור מה. לא אכתוב פה דוקטורט על בלוגים (כרמל עושה את זה כבר, וכותבת על זה), רק אומר שאני מאמין במדיה הזו שמאפשרת לכל אחד לפרסם כל דבר; שדורשת מכל אחד להיות העורך של עצמו; שיוצרת דיאלוגים ורבי שיח. זה כנראה מאוד טוב לאגו לראות את מילותיך מודפסות על נייר, אבל העתיד הוא כאן, במרחב הווירטואלי, בתרבות הדיגיטלית, בעידן הפוסטמודרני האנרכסיטי ורווי המילים המסובכות, המשועתקות.
למה חדש? --
גשר צר הוא המשכו של הבלוג "ראמהיאנה" שבו כתבתי במהלך טיול בהודו, ושהוקדש להודו ולטיול עצמו, כתקופה מובחנת בחיים. ולמרות שאני מאמין גדול בהיותם של טיולים חלק מהחיים ומהמציאות, ולא כמשהו הנפרד מהם, החלטתי להמשיך לכתוב בבלוג חדש, כדי לסמן גבולות ומסגרת חדשים לאופי ולתכנים; לא עוד יומן דרכים העוסק בארץ אחרת המשתקפת לעיני התייר שבי, אלא יומן מסע בארצי שלי, בחברה בה אני חי, בתרבות ובשיח בהם אני משתתף כצופה או כיוצר, ובנופים שהם חלק ממי שאנחנו.
למה גשר צר? --
כי הפחד הוא האויב הגדול ביותר שלנו, המביא עלינו כל פורענות אפשרית. כי צריך לפקוח עיניים, להתמודד באומץ, ולהאמין. כי העולם כולו הוא הבית שלנו, וצריך לשמור עליו. כי גשר הוא סמל, ובסמלים עסקינן.
מי אני? --
זו השאלה הגדולה, האין זאת? שאלו את עצמיכם שוב ושוב, ואולי תגיעו להארה.
י
