בסקר של "ידיעות תל אביב" שפורסם בתחילת אוקטובר לגבי הבחירות לראשות עיריית תל-אביב - יפו מופיעים הנתונים הבאים:
מבין מי שאמר שילך בוודאות להצביע:
חולדאי - 41%
דב חנין - 22%
(יש לציין כי סקרים חדשים יותר מראים כי חנין הולך ומצמצם את הפער).
אבל שימו לב לנתון הבא: אם הבחירות היו נערכות רק בקרב צעירים (בני פחות מ-45), דב חנין היה מנצח בהפרש ניכר. קבוצת הגיל היחידה שמעניקה לחולדאי ניצחון היא בני 45 ומעלה. זהו הפילוח:
גילאי 18-24: חנין - 55%, חולדאי - 17%
גילאי 25-29: חנין - 46%, חולדאי - 23%
גילאי 30-34: חנין 33%, חולדאי - 24%
גילאי 35-44: חנין - 40%, חולדאי - 28%
גילאי 45 ומעלה: חנין - 9%, חולדאי - 55%
ניתן במידה רבה להשוות את הקמפיין של דב חנין לזה של ברק אובאמה, שאני מקווה שיבחר ביום שלישי הקרוב להיות הנשיא הבא של ארה"ב. אצל שניהם הקמפיין התבסס במידה רבה על האינטרנט, החל מהשלבים ההתחלתיים בהם בונים בסיסי תמיכה (מגייסים מתנדבים ותומכים שהם מעצבי דעת קהל ברמת הקהילה), מגייסים תרומות וכו', וכלה בשימוש נכון בהפצה ויראלית של חומרי קמפיין, ובראשם סרטים.
אם עדיין לא ראיתם, כנראה שאין לכם חברים. הנה הסרט שהגיע לתיבת המייל שלי אין ספור פעמים בימים באחרונים:
והנה מקור ההשראה. אמנם לא מזוהה עם אובאמה באופן ישיר, אבל התכנים הם דמוקרטיים במובהק:
והנה חלק ב'. מוצלח אפילו יותר:
אם דב חנין יכפה על חולדאי סיבוב שני, העיר הזו תפולג לשני מחנות. יותר משזה מאבק בין בעלי הדירות מול שוכרי הדירות, או בין צפון שבע מול מרכז-דרום, זהו מאבק בין דורי. האנשים הצעירים שנמשכים לגור בתל אביב בשנים האחרונות רעבים לשינוי, לעשייה ולביטוי של הכשרונות והיצירתיות שלהם גם בפוליטיקה. מסרים כאלה של אכפתיות ושל שותפות הם חידוש בעיר שהיא סמל ל"בועה", לאינדיבידואליזם ולניכור, וזה נפלא שאנשים צעירים בוחרים בשינוי ערכי כזה.
בניגוד למסרים בקמפיין של "עיר לכולנו", אני מרגיש שלא רע בתל אביב. אינני חושב שרון חולדאי הוא מקור כל הרע (למרות שרק על הריסת אושיסקין מגיע לו לעוף). ההצבעה בעד דב חנין אינה צריכה להיות הצבעת מחאה, אלא בחירה בחלופה משופרת; לא מהפכה אלא שדרוג. תל אביב צריכה להמשיך להיות בירת התרבות, הרוח והעסקים של ישראל; ולצד אלה לשדר לכלל החברה הישראלית קול חדש, קולה של ההתחדשות הקהילתית.
י
מבין מי שאמר שילך בוודאות להצביע:
חולדאי - 41%
דב חנין - 22%
(יש לציין כי סקרים חדשים יותר מראים כי חנין הולך ומצמצם את הפער).
אבל שימו לב לנתון הבא: אם הבחירות היו נערכות רק בקרב צעירים (בני פחות מ-45), דב חנין היה מנצח בהפרש ניכר. קבוצת הגיל היחידה שמעניקה לחולדאי ניצחון היא בני 45 ומעלה. זהו הפילוח:
גילאי 18-24: חנין - 55%, חולדאי - 17%
גילאי 25-29: חנין - 46%, חולדאי - 23%
גילאי 30-34: חנין 33%, חולדאי - 24%
גילאי 35-44: חנין - 40%, חולדאי - 28%
גילאי 45 ומעלה: חנין - 9%, חולדאי - 55%
ניתן במידה רבה להשוות את הקמפיין של דב חנין לזה של ברק אובאמה, שאני מקווה שיבחר ביום שלישי הקרוב להיות הנשיא הבא של ארה"ב. אצל שניהם הקמפיין התבסס במידה רבה על האינטרנט, החל מהשלבים ההתחלתיים בהם בונים בסיסי תמיכה (מגייסים מתנדבים ותומכים שהם מעצבי דעת קהל ברמת הקהילה), מגייסים תרומות וכו', וכלה בשימוש נכון בהפצה ויראלית של חומרי קמפיין, ובראשם סרטים.
אם עדיין לא ראיתם, כנראה שאין לכם חברים. הנה הסרט שהגיע לתיבת המייל שלי אין ספור פעמים בימים באחרונים:
והנה מקור ההשראה. אמנם לא מזוהה עם אובאמה באופן ישיר, אבל התכנים הם דמוקרטיים במובהק:
והנה חלק ב'. מוצלח אפילו יותר:
אם דב חנין יכפה על חולדאי סיבוב שני, העיר הזו תפולג לשני מחנות. יותר משזה מאבק בין בעלי הדירות מול שוכרי הדירות, או בין צפון שבע מול מרכז-דרום, זהו מאבק בין דורי. האנשים הצעירים שנמשכים לגור בתל אביב בשנים האחרונות רעבים לשינוי, לעשייה ולביטוי של הכשרונות והיצירתיות שלהם גם בפוליטיקה. מסרים כאלה של אכפתיות ושל שותפות הם חידוש בעיר שהיא סמל ל"בועה", לאינדיבידואליזם ולניכור, וזה נפלא שאנשים צעירים בוחרים בשינוי ערכי כזה.
בניגוד למסרים בקמפיין של "עיר לכולנו", אני מרגיש שלא רע בתל אביב. אינני חושב שרון חולדאי הוא מקור כל הרע (למרות שרק על הריסת אושיסקין מגיע לו לעוף). ההצבעה בעד דב חנין אינה צריכה להיות הצבעת מחאה, אלא בחירה בחלופה משופרת; לא מהפכה אלא שדרוג. תל אביב צריכה להמשיך להיות בירת התרבות, הרוח והעסקים של ישראל; ולצד אלה לשדר לכלל החברה הישראלית קול חדש, קולה של ההתחדשות הקהילתית.
י
