שישי אחה"צ עם דודה מלכה

אחר צהריים לח של יום שישי, ובשעת הפוגה בעודי מאזין לאחת מהתחנות בלאסט.פמ נטלתי מילקי אחד ואת גליון "סופשבוע" וישבתי לעיין בו. הפניה מהשער שלחה אותי לעמוד 50, לכתבה על אירוע הסינגלס שהפיק רפיק באשראם שלו בבית אורן, בו עדיין לא ביקרתי. ליאת בר-און, שמועלם לא שמעתי את שמה, כתבה יפה; כתבה על החוויה האישית שלה, על ההתקלפות מהציניות (וגם מהבגדים) שהיא מנת חלקם של עיתונאים תל אביבים באירועים כאלה. החלטתי באופן ספונטני לעשות ניסוי כלים קטן ולבדוק מי זו אותה ליאת אמיצה.

חיפוש קצר בגוגל העלה אישיות השזורה היטב ברשת הישראלית, במידת חשיפה מבהילה כמעט. תוך שניות מתגלות העובדות הבאות:היא גם כותבת בנרג', ולא צריך אפילו להכנס לכתבות כדי לדעת מה מידת החזיה שלה (מופיעה בתוצאת החיפוש השניה). היא תרגמה סרטים וסדרות לטלוויזיה, אבל הלינק המעניין הוא מקולקטיב מנובמבר 2006 שמפנה לפרוייקט פוטושופ שהיא פירסמה בפליקר שלה, כולל כינויה כבלוגרית, דודה מלכה.

תמונה מתוך הפליקר המצויין של ליאת

ומה יש בגוגל על דודה מלכה? קודם כל, היא לא סתם דודה, אלא הדודה מהשיר של אהוד בנאי "האביב בפתח". אז מקורות השראה נאים יש, והלינקים לפליקר ולבלוג החדש שלה בקפה דה-מרקר מגלים שהיא נאה מאוד בפני עצמה, ושהיא כותבת יפה במיוחד גם בלי משימה עתונאית בתשלום. עוד כמה דקות ואני כבר יודע עליה כל כך הרבה: החל מתמונות המשתפות מקומות אינטימיים מאוד, ווידויים לגבי יחסים ואהבה, מין, דימוי גוף ועוד. הכל לכאורה חשוף, אך בצורה מוקפדת, ומעורר תחושה מציצנית מחד והערכה רבה לכנות ולאומץ שמופגנים בחשיפה הזאת מאידך.

האינטרנט כבר אינו רק מקום של מסכות וזהויות בדויות (תופעה שתוארה יפה על ידי חברי אורי בשירו אלקטרהורמונים). למגמה יש ביטויים רבים, כמו הדרישה של דה-מרקר קפה מהגולשים להעלות תמונה עדכנית וברורה או לא להעלות תמונה בכלל, או הדברים שכתב גיל רימון על פייסבוק באותו גליון "סופשבוע", כמה דפים לפני הכתבה של ליאת שהתחילה את בילוי יום שישי הזה.

שבת שלום.

-----
עדכון 12.8.07:
רק עכשיו גיליתי את כתבתה של דאה הדר שפורסמה במוסף הארץ בסוף השבוע שעבר ועסקה גם היא באותו אירוע עליו כתבה ליאת בר-און ב"סופשבוע" מעריב. ההבדל בין שתי הכתבות מאלף.

י---__