Wednesday, September 12, 2007

שנה טובה לדודה גיבורה

השכן הדתי מהקומה הראשונה מיהר לשתול כמה פרחים בגינה לפני החג. השנה הבאה עלינו לטובה היא שנת שמיטה. מה אומרת לנו השמיטה? לא הרבה כנראה. אנחנו זרים למושג, והוא לנו. לא רבים מאיתנו יודעים לשמוט: להרפות, לשחרר, לסגת, לבטל, לוותר, לנטוש, לעזוב, להתיר (את החבל), לסלק (את החוב), לפשוט (את הרגל), לפשוט (את הבגדים ולקפוץ למים).

בשנת שמיטה מפסיקים את עבודת האדמה, משאירים את הארץ לנוח, עוזבים את החומר שיהיה בשלו. שומטים מידינו את כלי העבודה. ומה נאכל? ממה נחיה שנה שלמה? האם אצבעותינו ההדוקות מאוד - מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? מתורגלות לשמוט?

לדעת שהכל יהיה בסדר. זו תהיה שנה טובה. אנחנו נדע לשמוט. נשחרר את החבל ולא ניפול, נרפה את האחיזה והכל ישאר קרוב, נעזוב ונגיע למקום טוב יותר. זו תהיה שנה שבה נדע לאהוב.

וזה הזמן שיהיה כאן שלום. שלום וצדק, על האדמה הזאת שאינה יודעת מנוח מאיתנו.


ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את שדך בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעת אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?

(מתוך "מדרש יונתי" למאיר אריאל)


***
ועוד למדתי שראש השנה הוא חג בעל משמעות וערכים אוניברסליים במקורותינו. שיהיה חג שמח לכל מי שטרח והגיע לשורה הזו... ולכולם.
י

No comments: