בצהריים של יום שישי בתחילת דצמבר, הטיילת של בת ים סחופת רוחות קרות הפורעות את השיער, וגלים משתברים בזעם לעבר הגרנוליט והבטון החוצצים בינם לבין בנייני המגורים של רחוב בן גוריון. הטיילת שוממה: איש אינו מטייל לאורכה במזג אוויר כזה, פרט לנו, שלא מגיעים בכל יום לבת ים ומסרבים לוותר על העונג.
לאורך הטיילת המבוצרת פזורות כניסות למסעדות חוף הקרויות על שם אתרי נופש אקזוטיים, בורה בורה, טובגו ועוד. ממזרח לכביש הבניינים גבוהים, משועתקים, למרגלותיהם בתי עסק: מסעדות ופיצוציות, טיילת ישראלית עם ניחוח מזרח אירופאי חריף. במסעדת "פראג הקטנה" מגישים גבינה הולנדית חמה עם ציפוי פריך בתוספת גזר בשום ותפוחי אדמה קטנים עם טעם מוזר, ובתפריט הרבה בירות צ'כיות, ובירה בלגית אחת המתהדרת בשם "דליריום טרמנס" (משמעות השם - פסיכוזה הנלווית לגמילה מהתמכרות לאלכוהול, הכוללת הזיות) ובשיווק איכותי הכולל פיל ורוד על הכוסות היפות ועל ברז הבירה, והכרזה על זכיה בתואר "הבירה הטובה בעולם". לא במפתיע, הצ'כית שטעמנו היתה טובה יותר.
הגענו לבת ים בעקבות שמועות עיקשות על פריחה תרבותית, ובעיקר כדי לראות את התערוכה "משנה מקום" המוצגת במוזיאון בת ים, ועוסקת בהגירה בגיל צעיר, חוויה המשותפת למרבית האמנים המציגים בה. מיד עם הכניסה לתערוכה מכה בפני המבקר עבודתה של אלהם רוקני (גילוי נאות: אני אוהב את אלהם מאוד), אמנית וידאו שמציגה בשלושה מסכים את דיוקנותיהם של הוריה ואת דיוקנה שלה, ושלושתם בוכים. כדי לגרום לאביה לבכות משמיעה לו האמנית מוזיקה פרסית, וכדי לגרום לאמה לבכות היא משמיעה באזניה דברים קשים על עצמה, וניתן לשמוע את המוזיקה ואת הדברים בפס הקול. העבודה קורעת לב: מתי וידאו-ארט ריגש אתכם בפעם האחרונה?
שאר העבודות בתערוכה מרגשות קצת פחות, ועלי השאירו רושם בעיקר אליסיה שחף שמציגה דימויי ילדות (קפיצה בחבל מויזת לא שגרתית, כתם דיו מתפשט, קליעת צמה) בעבודה היפה ביותר בתערוכה, ומרים כבסה עם סדרת תמונות מופשטות שיוצרות תחושה של מרקם חי ושל תנועה.
י
עבודה של מרים כבסה, מתוך התערוכה
לאורך הטיילת המבוצרת פזורות כניסות למסעדות חוף הקרויות על שם אתרי נופש אקזוטיים, בורה בורה, טובגו ועוד. ממזרח לכביש הבניינים גבוהים, משועתקים, למרגלותיהם בתי עסק: מסעדות ופיצוציות, טיילת ישראלית עם ניחוח מזרח אירופאי חריף. במסעדת "פראג הקטנה" מגישים גבינה הולנדית חמה עם ציפוי פריך בתוספת גזר בשום ותפוחי אדמה קטנים עם טעם מוזר, ובתפריט הרבה בירות צ'כיות, ובירה בלגית אחת המתהדרת בשם "דליריום טרמנס" (משמעות השם - פסיכוזה הנלווית לגמילה מהתמכרות לאלכוהול, הכוללת הזיות) ובשיווק איכותי הכולל פיל ורוד על הכוסות היפות ועל ברז הבירה, והכרזה על זכיה בתואר "הבירה הטובה בעולם". לא במפתיע, הצ'כית שטעמנו היתה טובה יותר.
הגענו לבת ים בעקבות שמועות עיקשות על פריחה תרבותית, ובעיקר כדי לראות את התערוכה "משנה מקום" המוצגת במוזיאון בת ים, ועוסקת בהגירה בגיל צעיר, חוויה המשותפת למרבית האמנים המציגים בה. מיד עם הכניסה לתערוכה מכה בפני המבקר עבודתה של אלהם רוקני (גילוי נאות: אני אוהב את אלהם מאוד), אמנית וידאו שמציגה בשלושה מסכים את דיוקנותיהם של הוריה ואת דיוקנה שלה, ושלושתם בוכים. כדי לגרום לאביה לבכות משמיעה לו האמנית מוזיקה פרסית, וכדי לגרום לאמה לבכות היא משמיעה באזניה דברים קשים על עצמה, וניתן לשמוע את המוזיקה ואת הדברים בפס הקול. העבודה קורעת לב: מתי וידאו-ארט ריגש אתכם בפעם האחרונה?
שאר העבודות בתערוכה מרגשות קצת פחות, ועלי השאירו רושם בעיקר אליסיה שחף שמציגה דימויי ילדות (קפיצה בחבל מויזת לא שגרתית, כתם דיו מתפשט, קליעת צמה) בעבודה היפה ביותר בתערוכה, ומרים כבסה עם סדרת תמונות מופשטות שיוצרות תחושה של מרקם חי ושל תנועה.
י
עבודה של מרים כבסה, מתוך התערוכהאבל מה לנו כי נפליג בביקורת האומנות, אחרי הכל התערוכה בהחלט שווה ביקור, ובסופו של דבר משמשת סיבה טובה לתיור של יום שישי בבת ים. הרי גדלנו על המיתוס של "בת-ים" עם ההגיה במלרע ובדיחות הסטנדאפיסטים המאוסות, כקצה הקיצוני של תרבות "מונמכת". והיום זו חוויה מתקנת, רק חמש דקות נסיעה דרומה בנתיבי אילון. עדיין עולם אחר לגמרי, משהו לכתוב עליו הביתה, ועדיין הפערים הם בראשינו בלבד.
י
י
1 comment:
מאוד מעניין אותי לדעת מה הכוונה במיצג של קפיצה לא שגרתית בחבל. אני מאוד אוהבת שיוצרים זווית חדשה על משחקי ילדים.
Post a Comment