האהבה באוויר, לכל מקום שאליו אביט
האהבה באוויר, כל מראה וכל צליל
ואני לא יודע אם אני משתטה
לא יודע אם אני מתחכם
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך
האהבה באוויר, בלחישת העצים
האהבה באוויר, בברקים שעל הים
ואני לא יודע אם אני רק חולם
לא יודע אם אני שפוי
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך
האהבה באוויר, בזריחת השמש
האהבה באוויר והיום כמעט נגמר
ואולי את רק אשליה
לא יודע אם זאת האמת
אבל אני חייב להאמין בך
ואת שם כשאני מושיט את ידי
האהבה באוויר...
עברו שש-עשרה שנים מאז סוף הלימודים ביסודי, ובהתחשב בגילנו זה נראה שאנחנו יחד כבר נצח. וזה מרגש לחגוג יחד במסיבות כמו זו, המסיבות של חיינו, קווי חיים נושקים הביאו אותנו לכאן, רוקדים אל תוך הלילה, מחייכים, צוחקים, שיכורים, אוהבים את החברים שסביבנו, העבר לא חשוב עכשיו ולא משנה מי היינו אלא מי אנחנו היום, הלילה.
ונעים לדעת שיש חברים שהם חלק מסרט חייך בטווח הארוך, רחוקים ככל שיהיו ביומיום הם שם בנוף הפראי של השמחות והעצב שלנו, של רגעי שיא סמליים עטופים בצלופן, דמויות אהובות שנצרבו בנו בתקופה המעצבת ההיא וממשיכות איתנו אי-שם בירכתי הזכרון עד לפגישה הבאה על רחבת הריקודים.
והלילה שמחה גדולה, רק שמחה טהורה שמעוררת בנו אהבה גדולה לשני חברים שהחליטו להצהיר בפני מאות מוזמנים (ואלוהים אחד) שהם מקבלים את הגורל ובוחרים זה בזו, להיות יחד. האהבה באוויר.
י
האהבה באוויר, כל מראה וכל צליל
ואני לא יודע אם אני משתטה
לא יודע אם אני מתחכם
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך
האהבה באוויר, בלחישת העצים
האהבה באוויר, בברקים שעל הים
ואני לא יודע אם אני רק חולם
לא יודע אם אני שפוי
אבל אני חייב להאמין בה
והיא שם כשאני מביט לתוך עינייך
האהבה באוויר, בזריחת השמש
האהבה באוויר והיום כמעט נגמר
ואולי את רק אשליה
לא יודע אם זאת האמת
אבל אני חייב להאמין בך
ואת שם כשאני מושיט את ידי
האהבה באוויר...
עברו שש-עשרה שנים מאז סוף הלימודים ביסודי, ובהתחשב בגילנו זה נראה שאנחנו יחד כבר נצח. וזה מרגש לחגוג יחד במסיבות כמו זו, המסיבות של חיינו, קווי חיים נושקים הביאו אותנו לכאן, רוקדים אל תוך הלילה, מחייכים, צוחקים, שיכורים, אוהבים את החברים שסביבנו, העבר לא חשוב עכשיו ולא משנה מי היינו אלא מי אנחנו היום, הלילה.
ונעים לדעת שיש חברים שהם חלק מסרט חייך בטווח הארוך, רחוקים ככל שיהיו ביומיום הם שם בנוף הפראי של השמחות והעצב שלנו, של רגעי שיא סמליים עטופים בצלופן, דמויות אהובות שנצרבו בנו בתקופה המעצבת ההיא וממשיכות איתנו אי-שם בירכתי הזכרון עד לפגישה הבאה על רחבת הריקודים.
והלילה שמחה גדולה, רק שמחה טהורה שמעוררת בנו אהבה גדולה לשני חברים שהחליטו להצהיר בפני מאות מוזמנים (ואלוהים אחד) שהם מקבלים את הגורל ובוחרים זה בזו, להיות יחד. האהבה באוויר.
י
No comments:
Post a Comment