עמיר לב באלפנט, חיפה, 21/11/07
בזמן האחרון יצא לי לבקר קצת בחיפה. אם לומר את האמת, ביקרתי בחיפה בחודשים האחרונים יותר מאשר בכל החיים שלי לפני כן. עיר מוזרה: אם בכל מקום אחר תקפה ההבחנה בין אנשי הרים לאנשי ים, חיפה היא עיר חוף השוכנת על הר. התוצאה הנדמית בעיני היא נייטרליות מוחלטת: בניגוד לקדושה המטורללת של ירושלים או החול המסוגנן והמודע-לעצמו של תל אביב, חיפה היא נימנומוויל של אנשי עמל שהולכים לישון מוקדם; כרך סואן ביום וחיי לילה נטולי סגנון מובחן, למעט ישראליות פשוטה ונוגעת ללב. אפילו יחסי השכנות בין ערבים ליהודים בחיפה הם לא מקור לכותרות ולאקשן. פשוט, חיים.
היא גם יפה באופן מוזר, חיפה, מהמפלסים הבנויים על הכרמל ניתן לראות נוף כחול-ירוק של ים והר, את המפרץ הפרוש לרגליך עם הרומנטיקה שאפשר למצוא בנמל, ואת בתי הזיקוק עם האובך הנפלט מהם ומכסה את ההר-הירוק-תמיד חלקיקים חלקיקים. בשבוע הכי חורפי של הסתיו, בבית קפה קטן על הכרמל, עם ספל שוקו חם או בקבוק לף בראון, אפשר להיות במקום הכי ישראלי שיש ולהרגיש לרגע סוג של חוץ-לארץ.
באלפנט, הפאב הכי מוצלח בקריה הצפונית מבין אלה שביקרתי בהם, יש פוסטר גדול של יוסי אלפנט ז"ל כמו שהיה בלוגוס (ז"ל גם הוא), פסלונים של פילים מעל בקבוקי הויסקי, מערכת סאונד מצויינת (אביב מארק עוקב אחרי מהופעה להופעה!) ולף מהחבית. שנאמר - דיינו. אבל אחרי סדרה של הופעות ישראליות שלא התעלו (על רם אוריון ושלומי שבן כתבתי, על נקמת הטרקטור בהופעה אקוסטית בזאפה עדיין לא) חיכה לנו דובדבן אמיתי על עוגת הקצפת: עמיר לב בא לפצות על העדרותו מהאינדינגב בהופעה משובחת, מטלטלת וחודרנית כמו טיפול שורש.
לפעמים מה שקובע אם חווית ההופעה היא טובה (או לא טובה) הוא מצבו הסובייקטיבי של הפרט בקהל: היכן הוא יושב, מי יושב איתו, מהיכן הוא בא ומה מטריד את נפשו, ועוד כהנה וכהנה משתנים שאינם תלוים באמן עצמו (רוצה לומר - אולי ראיתי הופעות נפלאות, אבל לא הייתי במצב שמאפשר להנות מהן). אך ישנן הופעות שיוצרת חוויה מתקנת אצל הסוביקט, חוויה מרפאת אפילו. גם אם הגעת רצוץ ושבור לב להופעה של עמיר לב, הגיטרה היחודית שלו תפתח לך את הלב ותאפשר למילים שלו להכנס פנימה, המילים המוכרות שמתארות סצנות קטנות, רגעים, מצבים, תמונות; השירים שבונים מחדש את הפרופורציות בנפש ומזכירים מה נכון, מה חשוב, מה ראוי.
י
בזמן האחרון יצא לי לבקר קצת בחיפה. אם לומר את האמת, ביקרתי בחיפה בחודשים האחרונים יותר מאשר בכל החיים שלי לפני כן. עיר מוזרה: אם בכל מקום אחר תקפה ההבחנה בין אנשי הרים לאנשי ים, חיפה היא עיר חוף השוכנת על הר. התוצאה הנדמית בעיני היא נייטרליות מוחלטת: בניגוד לקדושה המטורללת של ירושלים או החול המסוגנן והמודע-לעצמו של תל אביב, חיפה היא נימנומוויל של אנשי עמל שהולכים לישון מוקדם; כרך סואן ביום וחיי לילה נטולי סגנון מובחן, למעט ישראליות פשוטה ונוגעת ללב. אפילו יחסי השכנות בין ערבים ליהודים בחיפה הם לא מקור לכותרות ולאקשן. פשוט, חיים.
היא גם יפה באופן מוזר, חיפה, מהמפלסים הבנויים על הכרמל ניתן לראות נוף כחול-ירוק של ים והר, את המפרץ הפרוש לרגליך עם הרומנטיקה שאפשר למצוא בנמל, ואת בתי הזיקוק עם האובך הנפלט מהם ומכסה את ההר-הירוק-תמיד חלקיקים חלקיקים. בשבוע הכי חורפי של הסתיו, בבית קפה קטן על הכרמל, עם ספל שוקו חם או בקבוק לף בראון, אפשר להיות במקום הכי ישראלי שיש ולהרגיש לרגע סוג של חוץ-לארץ.
באלפנט, הפאב הכי מוצלח בקריה הצפונית מבין אלה שביקרתי בהם, יש פוסטר גדול של יוסי אלפנט ז"ל כמו שהיה בלוגוס (ז"ל גם הוא), פסלונים של פילים מעל בקבוקי הויסקי, מערכת סאונד מצויינת (אביב מארק עוקב אחרי מהופעה להופעה!) ולף מהחבית. שנאמר - דיינו. אבל אחרי סדרה של הופעות ישראליות שלא התעלו (על רם אוריון ושלומי שבן כתבתי, על נקמת הטרקטור בהופעה אקוסטית בזאפה עדיין לא) חיכה לנו דובדבן אמיתי על עוגת הקצפת: עמיר לב בא לפצות על העדרותו מהאינדינגב בהופעה משובחת, מטלטלת וחודרנית כמו טיפול שורש.
לפעמים מה שקובע אם חווית ההופעה היא טובה (או לא טובה) הוא מצבו הסובייקטיבי של הפרט בקהל: היכן הוא יושב, מי יושב איתו, מהיכן הוא בא ומה מטריד את נפשו, ועוד כהנה וכהנה משתנים שאינם תלוים באמן עצמו (רוצה לומר - אולי ראיתי הופעות נפלאות, אבל לא הייתי במצב שמאפשר להנות מהן). אך ישנן הופעות שיוצרת חוויה מתקנת אצל הסוביקט, חוויה מרפאת אפילו. גם אם הגעת רצוץ ושבור לב להופעה של עמיר לב, הגיטרה היחודית שלו תפתח לך את הלב ותאפשר למילים שלו להכנס פנימה, המילים המוכרות שמתארות סצנות קטנות, רגעים, מצבים, תמונות; השירים שבונים מחדש את הפרופורציות בנפש ומזכירים מה נכון, מה חשוב, מה ראוי.
י
1 comment:
נסה להירגע, את אומרת.
עוררת גל געגועים לארץ ולחיפה ולאינספור הופעות של עמיר לב במרתף 10.
יתכן שהערב, במקום לקחת כדור אחד אקח שניים.
Post a Comment